הימים הללו, שמתחילים
אחרי פסח ומבשרים על סוף האביב וכניסתו של הקיץ הם הימים החביבים עלי בשנה. מזג
אוויר נוח ונעים וימים ארוכי אור, מאפשרים לבלות הרבה וללא מאמץ.
ישנם ימי חול מלאים,
ואפשר לשלב את כל זה לתוך תבנית מעניינת
אי לכך חיפשתי כלי רכב שיתאים בדיוק לתנאים הללו, ובטויוטה הרימו לי את הכפפה, וכאשר נשאלתי מה יתאים לי בדיוק השבוע, עניתי ללא הרהור שני "קורולה אקסייט".
כבר מזה זמן אני לוטש
עיניים על האחות היותר יפה במשפחת קורולה, פחות "משפחתית" ויותר בעלת
אופי מסקרן.
נמוכה על הכביש ובעלת
עיצוב שמרמז להפתעות.
ברור מראש שאני יודע
מה אני מקבל, ויודע שלא מדובר כאן בזוללת פקקים, כי אם בת לוויה נעימה בטוחה
וחסכונית.
במפרט הטכני אני מזהה
מנוע מוכר שכבר נתקלתי בו בפריוס שבחנתי בדיוק לפני שנה.
אבל, בעוד שהפריוס
הינה היברידית פלאג אין, (כלומר רכב עם יכולות טעינה חשמלית), הרי שהאקסייט מתהדרת
בתואר "היברידית רגילה".
בכל מקרה מדובר במנוע
1800 סמ"ק אשר ביחד עם המנוע החשמלי מפיקים הספק נאה של 122 כוחות סוס
שדוחפים את הקורולה הזאת ללא מאמץ.
היות ויש לנו כבר
היכרות מוקדמת אני יודע בוודאות שמדובר במנוע חסכוני, ועד כמה הוא כזה נבדוק במבחן
שהכנתי עבורו.
גם מערכות הבטיחות
כבר מוכרות וידועות, במפרט הטכני הן באות בציון 7 המכובד וכוללות כמובן 7 כריות אוויר,
בקרת שיוט אדפטיבית, מערכת שמירת מרכז נתיב, מערכת זיהוי תמרורים ועוד...
לאקסייט שתי רמות גימור
וההבדל בניהן נובע מקיומו של גג פנורמי ענק באחד וחסרונו באחר.(הבדל של 2,000
שקלים).
אני מתייצב מוקדם בחניון היבואן ומקבל לידי אקסייט בצבע לבן פנינה יפהפה.
חלל הנוסעים מעוצב
באופן מינימליסטי ללא חלקים בולטים מידי, זוויות מוזרות או חוסר בהנדסת אנוש.
נהפוך הוא. כל מה שצריך נגיש ופועל ללא דופי, כמעט.
אני אמשיך להתלונן על
השימוש שהיצרנים כופים על הלקוחות שלהם בשימוש באפליקציות טלפוניות, ושימוש בכבל
פיזי שהתקשורת באמצעותו לרכב משתבשת כל הזמן.
הידיעה המשמחת ששמעתי לאחרונה היא כי בקרוב יהיה לזה פתרון על ידי גוגל שכובלת כרגע מטעמי ביטחון הטלפון, את השימוש בכבל ובקרוב נפרד ממנו לשלום.
אפרופו כבל, נדרש לי
הרבה זמן לאתר את נקודת החיבור של הטלפון למערכת המולטימדיה, שכן נקודה זו נחבאת
בתחתית הדשבורד ליד תא הכפפות, ללא כל סימן בולט שמכוון אליה.
נקודת חשמל (יחידה,
של חיבור ו12 וולט) נוספת נמצאת בתא האחסון שבין המושבים הקדמיים,
בשונה
מכל היברידית אחרת שאני מכיר, יש בה אופציה להשתמש בחשמל נטו כאשר הסוללה מלאה
לחלוטין. זה לא דומה לסוללה של רכב פלאג אין אבל זה בונוס חביב לנסיעות קצרות
וחסכוניות.
חברתנו סמדר חברה
אלינו, פתחתי את הגג הגדול, להכניס אור פנימה, ויצאנו ללקט חוויות.
כרגיל, הכנתי יעד
אליו ברצוני להגיע, וכמו במקרים רבים כבר בדרך התוכניות שלי מקבלות תפנית.
מניסיון אני יודע
שכול תכנית טובה פתוחה לשינויים, ושינוי זה דבר מבורך.
באופן מיקרי לחלוטין ואולי כהמשך מתבקש ליום השואה, ולפני יום העצמאות, באופן סימבולי לחלוטין נכנסנו בדרכנו אל מוזיאון העפלה בעתלית.
המון
פעמים חלפתי כאן ונשבעתי לעצמי כי יום אחד אגיע לכאן, אבל היות והאתר סגור (משום
מה) בשבתות, נשאר להגיע רק בימי חול.
בדיעבד
כדאי לבדוק לפני כן, מתי יש סיורים מודרכים במקום.
(טלפון 04-9542218
ובמייל atlitcenter@gmail.com (
הצטרפנו
בספונטניות לקבוצה כזאת, ורכשנו השכלה מעניינת.
"... מחנה המעצר בעתלית או מחנה המעפילים בעתלית שימש כמתקן כליאה בריטי ובו נכלאו אסירים בזמן המנדט הבריטי וכן שימש למעצר מעפילים ופעילים במחתרות. לאחר סיום המנדט, הוסב המתקן לשמש כמחנה מעבר לעולים. המחנה נפתח בינואר 1940, ופעל במתכונת זו עד להקמת מדינת ישראל במאי 1948. במשך השנים נעצרו בו למעלה מ-40,000 מעפילים. ב-1987 הוכרז כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה של מדינת ישראל... בשנת 1939 החלה הקמת מחנה מעצר למעפילים. במחנה היו צריף חיטוי, צריפי מרפאה, מטבחים וחדרי אוכל. נבנו בו כ-100 צריפי עץ ו-86 מהם שימשו למגורי מעפילים. תפוסתו המקסימלית נאמדת בכ-4,000 נפש, אך רוב הזמן שהו במחנה פחות מכך, בהתאם לזרם המעפילים שהגיעו. בעת שהצריפים התמלאו, שוכנו העצורים גם באוהלים צבאיים בחלקו הצפוני של המחנה. במחנה הייתה הפרדה בין צריפי הגברים וצריפי הנשים, והמעפילים שהו במחנה בין ימים בודדים ל-23 חודשים. בזמן כליאתם קיבלו המעפילים תנאי מחיה סבירים ויחס סביר מצד השלטונות המנדטוריים - קורת גג, ארוחות סדירות וחופש תנועה סביר בתוך גבולות המחנה. ברוב התקופות ניתנה אפשרות לפגישה בין הגברים והנשים במהלך היום. במחנה שהו גם עולים לגאליים לתקופות של עשרה ימים עד שבועיים לצורך בידוד (איזולציה) בין השאר למניעת העברת מחלות. הקליטה במחנה כללה רישום, הפרדה בין הגברים ובין הנשים והילדים וחיטוי ב-DDT. מוסדות היישוב פעלו למען רווחת העצורים והוראת העברית... האתר כולל מאגר מידע לתולדות ההעפלה הכולל פרטים רבים על ההעפלה ושמות המעפילים - "בנתיבי העפלה", שנחנך בסתיו 2001 ועוסק בתיעוד והנצחה של תקופת ההעפלה (1934-1948) לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי דרך סיפוריהם של מעפילים ופעילי ההעפלה. במאגר אוסף גדול של עדויות, תצלומים ומסמכים בנושא ההעפלה והעלייה הבלתי ליגאלית לארץ ישראל..."
המוזיאון ממחיש את אופי העפלה הימית בעיקרה, אבל בקרוב יינתן שם מקום גם לצורות העפלה נוספות.
קשה
להעלות על הדעת ובדמיון כיצד אניות קטנטנות ורעועות שימשו לניוד עשרות אלפי בנאדם
נואשים.
הצילומים
והמודלים, ואפילו הספינה הקטנה שנמצאת במקום מנסים לתת אפס קצהו של מה שעבר על
המעפילים.
בימים
בהם אנו מציינים את עצמאותה של המדינה האתר מעביר באופן מוחשי את התלאות שיהודי
התפוצות עשו במאמצם להגיע לארץ ישראל ולעזור לפיתוחה.
זהו
מוזיאון חשוב מרתק ומדהים, פשוט חובה.
משום מקום עלה לפתע
בין חברות הטיול זיכרון ממקום קרוב ומיוחד, ובטוח תתלהב ממנו, הוסיפו והבטיחו,
כיוונו את הווייז אל רחוב הכלניות 2 בטירת הכרמל, אל בית תנחום, בית הכנסת הקווקזי.
כחיפאי במקור לא
זכורים לי ביקורים כלשהם בטירת הכרמל, וכבר מזמן הפסקתי לפקוד בתי כנסת, אבל אין
לי אף פעם התנגדות לגלות בית תפילה שיש בו יחוד מסוים, ולא משנה לי הדת המשמשת את אותו
מבנה.
כבר בחניה שנמצאת בין
שיכונים אפורים ומרכז מסחרי קטן מהדהד לי המשפט מתוך שלא בא לשמה בא לשמה,
לא התכוונתי כלל
להגיע לכאן אבל כנראה יש סיבה טובה.
שער מתכת מסורג באומנות רבה מכניס את המבקר אל שביל המוליך למבנה שחיצוניותו אינה מעידה במאום על פנימיותו.
שתי דלתות כבדות שיש בהן תבליטי מתכת ופסוקים ותחומות בין שני עמודים הן הכניסה אל בית הכנסת.
כאשר פותחים אותן
נכנסים לתוך מבוא קטן שיש בו חפצי קודש (שופרות חנוכיות וכיוצ"ב) מעוצבות
ברוח בית הכנסת.
פתיחתן של שתי דלתות
נוספות ואור גדול קורן החוצה מתוך בית הכנסת.
"וואו",
מיידי נפלט מפי כל מבקר שמגיע לכאן לראשונה.
אור צבעוני שבוקע
מאלפי קריסטלים שקופים וצבעוניים, מכפיל כל אור שנכנס לכאן (בבוקר זהו אור יום
טבעי) דרך חלונות ויטראז' צבעוניים או דרך הכיפה הגדולה.
את פנינו מקבל יהודה, שאחראי על המקום, ומסביר ומפרט בנועם אודות המקום.
בית הכנסת שהוקם עם
תרומה משמעותית של כשני מליון דולר (!!!) אפשר הקמה מהירה של בית הכנסת המפואר
והמיוחד הזה.
פרטים על בית הכנסת ניתן למצוא בקישור הבא :
להשלמת ההפתעה שואל יהודה מי מעוניין להכיר את היקב המקומי.
מי אני שאסרב להצעה
קוסמת שכזו?
יהודה מוליך את
הקבוצה החוצה מבית הכנסת ואנחנו נכנסים לבית הגובל בבית הכנסת
בתוך מחסן מאולתר
מייצר כאן יהודה יינות ב-2000 בקבוקים מסוגים שונים.
טעמתי משניים מהם.
היו טעימים מאד.
רכשתי אחד.
היינות אינם משווקים
אלא נמכרים במקום בלבד, וכנראה יהודה עושה מלאכתו נאמנה כיוון שהוא מצליח למכור את
כול התוצרת שלו.
ביקור במקום כרוך
בתשלום של 15 ₪, לתיאום ביקור בבית הכנסת וביקב, יהודה
0527601646.
אחרי שסידרנו את מצב
הרוח, החלטנו לנסוע סוף סוף אל היעד שקבענו בבוקר.
אני טוען כי מי שמאמץ
את המערכות הללו לשימושו הקבוע כבר לא יכול שלא להשתמש בהן.
22 קילומטר ועשרים
וחמש דקות נסיעה (ביום נטול פקקים) מפרידים בין הנקודות, ואנחנו מנצלים זמן זה
להקשיב למוזיקה בצליל צלול שבוקע מהספוטיפיי אל ששת הרמקולים של האקסייט.
"...שמורת עין אפק היא פינת חמד רטובה במישור חוף הגליל. היא כוללת את מקורות נחל נעמן והיא שריד לביצות קדמוניות שכיסו את אזור הקריות. השמורה מהווה בית גידול לצמחי מים הנהנים מהמעיינות הנובעים כל השנה וכן לבעלי חיים רבים, בהם הצב הרך והתאו, שהושבו לאזור במסגרת פעילויות שמירת טבע... מקור המים של מעינות אפק הוא שטח ניקוז רחב במערב הגליל התחתון ועמק עכו... בתקופה הצלבנית שימש האזור כמרכז חקלאי חשוב. בין השאר גידלו חקלאי האזור חיטה ושאר מיני דגנים. טחינת הגרעינים נעשתה בטחנת הקמח שהוקמה בעין אפק, מקום בו ניתן לנצל את שפיעת המים ככוח המניע את אבני הריחיים. בימי הצלבנים (לפני כאלף שנה), חוזק ובוצר מבנה הטחנה והוקמו בו חרכי ירי להגנה... מטחנת הקמח ניתן לצאת בטיול בין שבילי השמורה. השביל המרכזי הוא שביל הביצה המקיף את השמורה ועובר גם מעל סכר עתיק וגם בגשר הצף. לאורך הדרך תוכלו ליהנות מפינות ישיבה ותצפיות על מוקדי העניין השונים. בין רשת השבילים והגשרים המובילים בינות לבריכות, נוכל להבחין בצמחיית ביצות ונחלים רבה...
הגן הלאומי הזה,
מפתיע ביופיו ובייחודיותו, ואל אף העובדה כי הגענו ביום חול רגיל (כזה שאין בו
חופשות מיוחדות) היו בגן מבקרים לא מעטים, אבל לא הורגשה בו צפיפות כלשהי.
חובה לתאם ביקור באתר
של רשות הטבע והגנים.
בנקודה זו חשו הנוסעים
כי אומנם הנסיעה סבבה ושקטה, אבל הבטן של הנוסעים החלה להשמיע קולות מחאה, ואז
הוזכר בחלל הרכב החיבור בין חג הרמדאן המוסלמי שנחוג בימים אלו ממש, לבין ממתקים
שניתן למצוא בכפרי המוסלמים בסביבה רק בזמן זה.
סע לכפר יאסיף ושם
תמצא את אושרך, בקעה בת קול מסתורית מהשמיים, שהצליחה להבקיע את גג הזכוכית הפנורמי.
הפניתי את הגה
האקסייט, ובין פקק מקומי אחד למשנהו הגענו אל כפר יאסיף.
לפני שנגיע אל
המתוקים, חובה למלא את הבטן באיזה חומוס ששמעו יצא למרחקים.
חומוס אדהם (ניווט בוויז) נמצא במבנה שאינו מושך תשומת לב, וכל מקומי ישלח את המבקר הנבוך היישר את מגרש חניה גדול.
נכנסנו למסעדה שיש לה
ריהוט פשוט ביותר, שולחנות ארוכים ומחירון מהתקופה שבלירה אחת קנו חצי בית.
אל השולחן הגיעו שתי
מנות מסאבחה חמה במיוחד, וחומוס פול שזו שאכלה מצמצה בעונג מכל ניגוב.
גם אלו שבחרו בחומוס
המשודרג נהנו מאד וקבעו פה אחד כי מקור השמועות אמין ונכון.
חומוס משובח. מאוד. נקודה.
סמוך לחומוס אדהם
נמצא מוסד קולינארי חשוב שאיני מפספס אף הזדמנות להגיע אליו.
ממתקי אלאוליד מרכז הכפר.
לפני המילוי... |
אחרי המילוי בגבינה או אגוזים |
כמי שמאמין למשפט הידוע האומר כי מיליארד זבובים לא טועים ותור
ארוך אף לא מאכזב, אספנו מבחר מתוק, מהמבחר שיש למקום להציע.
בדרך חזרה אל המרכז
שקענו בעילפון סוכרים, ורק האל ומערכות הבטיחות הטובות החזירו אותנו בשלום אל
ביתנו.
האקסייט התגלתה לנו
(כצפוי) כבת לוויה מושלמת.
שקטה ונמרצת, בטוחה
וחסכונית.
ישנם אנשים שזה שווה להם את כל הריגוש שבעולם.
אפריל 2021
טויוטה קורולה SKY EXCITE
מנוע 1.8 ליטר,
הספק (משולב) 122
כ"ס
טווח
בין תדלוקים כ-840 ק"מ
צריכת
דלק (במבחן) 1:20 ק"מ\ל'.
מחיר: 143,701 ש"ח
מוזיאון העפלה, עתלית.
בית
תנחום, בית הכנסת הקווקזי טירת הכרמל.
שמורת
טבע עין אפק.
חומוס
אבו אדהם, כפר יאסיף
ממתקי
הכפר אלאוליד, כפר יאסיף.
רכב מצוין למשפחה
השבמחקנכון מאד
השבמחק