בשנת
2019 הצהירה חברת יונדאיי כי עד 2025 היא תהפוך להיות חברה פורצת דרך עולמית, בפיתוח
רכבים חדשים וזאת בהשקעה עצומה של 52 מיליארד דולר.
בשנה
וחצי האחרונה יונדאיי החליפה את כל קשת הדגמים שלה.
כחלק
מהמגמה, החליטה החברה להוריד מהמדף את האיוניק המוצלחת שנמכרה בכמויות נאות,
ולהמיר אותה בדגם חדש עם שם ישן.
חשבו
האנשים של יונדאיי, מה אנשים מחפשים ברכב הבא שלהם.
הם
גילו (ולא במפתיע כי התשובה פשוטה וברורה), כי
הלקוחות
שלהם רוצים רכב מעוצב ומרווח, ושיהיה חסכוני.
ממש
לא מסובך.
האלנטרה
החדשה תוכננה מראש כרכב עם מנוע היברידי.
פגשנו כבר את המנוע הזה
בדגמים אחרים של הקונצרן, ומעלותיו ידועות.
בשנים האחרונות התקבע
נתון מיספרי שמהלך אימים על יצרני הרכב.
270.
ומהו אותו מספר?
זהו המרחק,
בסנטימטרים, שבין שני צירי מכונית ממוצעת.
במכוניות נוסעים
סטנדרטיות, מספר שיהיה פחות מזה יצור תא נוסעים צפוף. יותר מזה יתקבל תא מרווח
מאד, אבל גם רכב ארוך מהמקובל.
הצליחו המהנדסים
הקוריאניים למתוח את מספר המזל בעוד שני סנטימטרים שלמים, ואת המרכב כולו בעוד 20
ס"מ משמעותיים, והתקבלה תוצאה שמכילה את אותם נתוני יסוד נדרשים.
ואכן, מי שמתיישב בשורה השנייה נהנה ממרחב ברכיים שאינו מתנגש במושבים הקדמיים.
לאלנטרה תא מטען גדול
ועמוק.
בצד הביקורת מצא
הבודק חיסרון בשקעי הטענה, ומה שיש בנמצא מצוי רק ליושבי השורה הראשונה, והם שקע
אחד 12 וולט, שתי כניסות USB ומשטח טעינה אלחוטי.
יכל להיות הרבה יותר
טוב.
פרט נוסף שהפריע לי
בעין ככל שנסעתי יותר הוא אותו משטח שנמצא מאחורי המושבים האחוריים עד לזגוגית דלת
תא המטען, שניצב בזווית מוזרה ומהווה חלק אינטגרלי מהשתקף במראה לאחור.
 |
| המשטח הזה שבין המושבים לחלון |
לו הוא היה אופקי
לחלוטין הוא היה נבלע ולא בולט מידי.
אבל, וזה אבל גדול,
כמו שנהוג לומר, אלו הן ביקורות קטנות על מוצר חדש לחלוטין, ומן הסתם נראה בהמשך פיתוחים
ותיקונים מתבקשים.
212
ק"מ ראשונים בלבד רשומים על מד האוץ (אחלה מילה אגב), במכונית הלבנה, ככלה בחופתה,
שהמתינה לי בחניון היבואן.
אומנם
זו שנמצאת באולם התצוגה בכחול מהפנט מדברת יותר אל ליבי, וגם זה שמופיע באפור –בטון
מיוחד, אבל סוס שנותנים לך במתנה לא תבדוק לו את השיניים.
לו הייתי
משלם, יתכן כי הצבע הכחול היה שובר שוויון מבחינתי.
לא כל מכונית מעניקה
לנהג ולנוסעים נוחות מובנת מהרגע הראשון, אבל, אנחנו, שהתרגלנו כבר לרכבי קרוס
אובר, וג'יפונים אופנתיים מוגבהים, מוצאים באלנטרה אתגר כניסה ויציאה.
יתכן וזה עניין של
גיל.
לחיצה על כפתור
ההתנעה מעירה מנוע שקט.
מכשיר הטלפון מתחבר
מיידית עם האפליקציה (אנדרואיד אוטו או אפל קאר), ואפשר לצאת אל הדרכים.
שבת
יהיה יום מקסים, חזו החזאים, כאילו כדי לומר, יאללה, צאו לכבישים ותתחרעו על כל מה
שירוק ופורח.
עמישראל
הוא עם ממושמע. אמרו לו, אז הוא יוצא לבדוק האם אכן כל אחו ירוק וכל פרח פורח.
יומיים
גשם והפוגה, והעם הזה חייב לזוז.
מה זה
לזוז? כולם ביחד בתנועה קדימה.
כבר מזמן הפנמתי כי היותי אושיית אינטרנט כובשת (וצנועה), גורמת לאנשים רבים לעקוב אחרי, במחשבה כי יגעו אולי בתהילה לרגע, לכן הצעתי לאפרת כי נצא מוקדם בבוקר, ובעוד המוני העם ינהרו דרומה אל הכלניות האדומות, או צפונה אל הערבות המושלגות, אנחנו נעשה כאילו אנו חלק מהשיירה אבל נעלם בדרך.
האלנטרה מצדה הבטיחה לשמור על שקט.
אפשר לגלות כי כמה שלחצתי היא עמדה במילה שלה. ששששש ארוך וזהו.
על כביש החוף, עם
משכימי הקום, קיבעתי את בקרת השיוט על הסף החוקי (מי שלא יודע ציידי הממל"ז
האיומים יוצאים לצייד בשעות אלה), ברמקולים התנגנה לנו תחנת רדיו אינטרנטית מסינגפור.
תמיד נחמד לשמוע על פקקים במקומות עם שם מוזר, ולהרגיש הכי בחו"ל.
השמש תרמה את חלקה, ולאחר
מחלף קיסריה התמעטה התנועה צפונה.
בכניסה לקיבוץ
מעגן מיכאל עוצר אותנו שומר מנומנם אך אדיב, ומכוון אותנו אל מגרש החניה
לאורחים.
אנשים מכניסי אורחים
חברי הקיבוץ, אבל, כפי שהתפתח הנוהג בקיבוצים רבים, הופרד שטח הפרט על ידי מחסומים
הנפתחים רק לבעלי שלט רחוק, ומי שבא מן החוץ לבקר מוזמן להשאיר את רכבו במגרש
חנייה, ולצעוד רגלי.
הרבה שנים חלפו מאז
שביקרתי כאן לאחרונה ודברים השתנו עם הזמן.
שמעתי מחבר על פסל
אטרקטיבי הניצב קרוב לשפת הים, והחלטתי לראות במה מדובר.
פסל לב הים. האמן העומד מאחורי הפסל הוא משה זורע מקיבוץ
מעגן מיכאל, הוא נתן לפסל את השם "המקדש"
ולמען האמת הפסל פתוח לפרשנות אישית של כל אחד מאתנו.
השארנו את האלנטרה
במגרש החנייה הגדול של מפעל פלסאון, ובדרך הכורכר צעדנו בין בריכות הדגים
המפורסמות, לכיוון הים.
בדרך עצרנו כדי להשקיף ולצלם את העופות הרבים, חלקם אפילו ממש גדולים, שמצאו בבריכות הללו בית.
הפסל הבולט כמובן לא
מאכזב, וברור ומובן מאליו כי זהו להיט אינסטגרמי.
חוף הים של הקיבוץ
אינו מוגדר כחוף לרחצה ציבורית, מה שאומר שזהו חוף בתולי וציורי לחלוטין.
בחלקו צמחייה עבותה
יורדת ממש אל קו המים, כך שנדרשת דרך עקיפה על מנת להמשיך דרומה אל שדרת דקלים
גבוהים שמגיעים אל החוף.
כיוון שהגענו מכיוון
רצועת החוף, נתקלנו במשטח דשא מגודר ועליו אוהל קטן של מטייל אקראי.
ליד המשטח הזה יש בית
עץ שהוא מחסן וסככה שנקרא "הצריף של סיווי", ומאחור מקלחת
ושירותים, ברור שזה מקום שמיועד למטיילי התרמיל שמחפשים מקום קטן למנוחה בדרכם.
מכאן יורד שביל כבוש
אל החוף, ומעבר לו במרחק של כמה מאות מטרים בתוך הים בוקעים להם כמה איים קטנים.
" ...בראשית היו רכסי הכורכר. אחר כך בא הים,
כיסה והקיף חלק מהם, וכך נוצרה מול חופי ישראל שרשרת איים כחול־לבן. במדינה שדומה שבה
הכול מתפרץ וגועש חדשות לבקרים, דווקא האיים אינם תולדה של התפרצויות וולקניות, ואבן
הכורכר שממנה הם עשויים התגבשה לפני כשלושה מיליוני שנים מדיונות שנוצרו במקביל לקו
החוף.
אי היונים הוא הגדול שבין איים אלה, והתמונה כולה לקוחה ממחוזות אחרים בעולם.
קו החוף הגדול והריק
בהחלט שווה את המאמץ להגיע לכאן.
אנחנו חוזרים אל
האלנטרה הממתינה דרך שדרת הדקלים ובין בריכות הדגים.
יצאנו בחזרה אל
הכניסה לקיבוץ, אולם בכיכר במקום לצאת בחזרה אל כביש 4, המשכתי ישר לכיוון מזרח אל
כביש העוטף את הקיבוץ. כאן עוברים סמוך לגן קקטוסים גדול ומטופח. ניתן להחנות את
הרכב במגרש חנייה סמוך ולבוא ולטייל בין הקוצים.
מסתבר כי הגן הזה
ששמו "גן השלום אריקלנד" הוא שגעון של אדם אחד.
" ...על גן
השלום של אריק, שמעתם? אולי שמעתם עליו כ'אריקלנד'?
בקיבוץ
מעגן מיכאל יש גן קקטוסים מושקע ומטופח כבר כמעט 50 שנים, על ידי אריק דייוויס.
בגן
יש מאות סוגים של קקטוסים, מכל מיני מקומות בעולם,
אוסף
מרהיב מושקע ביותר!
בווייז
'גן השלום אריק לנד', הכניסה פתוחה לחלק הגדול של הגן, יש חלק קטן שהוא סגור שבו מייחרים
ומגדלים את הקקטוסים הקטנים.
הכניסה
בחינם, אין צורך לעשות תיאום הגעה, רק לשמור ולכבד את הגן המקסים הזה ואת העשייה של
אדם אחד מיוחד..."
עוד פרטים אפשר למצוא גם ביו טיוב
יצאנו משערי הקיבוץ
מתוך החלטה מסוימת להגיע למקום צפונית לפורדיס אולם הפקק העצום בצומת, הבהיר חד
משמעית כי נשנה תכניות תוך כדי תנועה.
או קיי, אמרתי לאפרת,
במאגר גלעד כבר היית?
היות ולא, המשכנו על
כביש 67 לכיוון מזרח אל צומת אליקים.
השמש כבר עמדה באמצע
השמים, וביום יפה כל כך, ברור שאין שום סיבה בעולם לנסוע אל גבעת הרקפות
המפורסמת דווקא עכשיו, בשעה האת.
את זה אני יודע
בדיעבד של הבדיעבד.
כי מרגע שפנינו אל
כביש 672 דרומה, הסתבר "להפתעתי", כי עוד אנשים, והם לא היו מעטים חשבו
בדיוק כמוני.
בקיצור, פקק ארוך
ואיטי שנע בסבלנות. אולי בגלל השדות הירוקים, ושפע הפרחים הטריים המבצבץ בינות
לעצים.
ביום רגיל הכביש הזה
הוא נעים לנסיעת מבחן קלילה, יש בו מכל מה שמענג, אבל כאשר מקבעים את המהירות על
המינימום האפשרי, ומאפשרים לרכב להתקדם ולבלום בעצמו, הייאוש נעשה הרבה יותר נוח
כדברי המשורר.
באחת הפניות אל יערות
מנשה נכנסנו עם הזרם כשהנתיב הפנוי מאפשר להתנייד אל תוך היער. מצאנו מקום
פנוי לעמוד, רק כדי לצלם ולהתענג על הפריחה למענה הגענו עד הנה.
חצי ק"מ נסיעה במרחק שצפוי להמשך 30 דקות.
 |
| בהמשך הפך לגרוע יותר |
יש גבול גם להנאות
שלי ביום אחד, סיננתי, ונגד ההחלטות של עצמי סובבתי את הגה הספינה הלבנה, וכרבים
אחרים בנחיל המוטורי, הסתובבנו ועפנו משם.
נגיע בפעם אחרת,
הבטחתי לאורחת שלי שהספיקה לראות את מי המאגר הכחולים מבעד לצילום הרחפן.
לפתע ליד הכניסה
לפארק ז'בוטינסקי (יותר מוכר בשם אמפי שוני),
בלמתי את האלנטרה בפתאומיות.
מכירים את זה שתכנית
שנאלצנו לעזוב בגלל סיבה כלשהי מתחלפת למשהו הרבה יותר טוב?
עזבי ממה שתכננו
ורצינו, אמרתי לאפרת. תני לי להפתיע אותך.
גם כאן השארנו את
היונדאיי שתמשיך לשמור על השקט, לקחנו ציוד הכרחי (קרי מצלמות) ועברנו את המחסום
שחוסם דרך עפר.
הזכרתי לאורחת שלי כי
פעם הזדמנו לכאן עם רכב אחר, וטיפסנו אל ההר בין שרידי המבנים הנמצאים כאן, הפעם
הקדשנו להם קצת יותר זמן.
שרידי המבנים של מחצבת בנימינה ראויים להשתתף בסרט כלשהו.
"... המחצבה משתרעת לאורך נחל תנינים מצפון ושטחה כ-500 דונם. המחצבה פעלה במשך שמונים שנה וסיפקה תעסוקה לתושבי המושבה. המחצבה הוקמה בשנת 1932, כדי לספק חצץ לסלילת כבישים באזור, על אדמות "אום-אל-עלק" שאותם רכש הברון רוטשילד. בתחילה הופעלה על ידי קבוצות פועלים באופן ידני והחל משנת 1934 על ידי חברת סולל בונה. בשנות ה-40 של המאה ה-20 נסללה שלוחת רכבת ממסילת החוף אל המחצבה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 סיפקה אבן לבניית שובר הגלים של נמל אשדוד משנת 1969 הייתה בבעלות חברת תעשיית אבן וסיד (חברת בת של סולל בונה ושמכרה אותה בהמשך לחברת רדימיקס). בשנות ה-2000 מוצו כמעט כל עתודות חומרי הגלם במחצבה, וחברת תעשיית אבן וסיד החלה בשיקום השטח. במסגרת עבודות השיקום ניטעו עצים, שוקמו טראסות והחלה העמקתו של שטח החציבה כדי ליצור אגם מים כחלק מפארק תיירותי..."
בין המבנים הישנים ושיחי הבר ניצבים מספר קרונות ישנים שממחישים את שהיה.
בהחלט תפאורה לסרט.
המשך השביל עולה ולאט
לאט נחשף הבור העצום של המחצבה, הטרסות החצובות בדפנות ההר, והצמחייה שהשתלטה על
המקום הנטוש.
את הדגל הזה רואים
היטב כאשר נוסעים בכביש החוף.
פעם, לפני מספר שנים
ירדנו מרמת הנדיב עם חברים בשביל ישראל על מנת להגיע אל גיסר א זרקא, בדרך קצת
התברברנו, ובמקום לעבור כאן, חתכנו מההר והגענו למקום אחר, אבל רשמתי לעצמי כי זהו
חוב פתוח, וחובות כידוע צריך להשלים.
מצפור
מורן,
"... אתר לזכרו של סרן מורן ורדי ז"ל, לוחם שייטת 13 ובן בנימינה, שנהרג בקרב עם מחבלים בשכם בשנת 2004 כאשר השתתף במבצע "אישית לוחצת" לחיסול תשתית הטרור בעיר הפלסטינית. בעת שהכוח כיתר מבנה שבו שהה ראש החזית העממית בשכם, נפתחה לעברו אש תופת ומטען חבלה הושלך מהקומות הגבוהות של הבניין. ורדי חש להציל את חייו של אחד הלוחמים שנפצעו, ואז נפגע בראשו. בן 25 היה בנופלו..."
50 מדרגות ספרתי כאשר
טיפסתי אל המצפור, זה סחט ממני את האוויר, ששב ומילא את ריאותיי כאשר ראיתי את
הנוף הניבט מעל.
כל המישור מכאן עד
הים צבוע בירוק מלבלב, ובאגני מים רבים שנותרו על הקרקע שלא יכלה לספוג יותר.
אחד המצפורים היפים
והמיוחדים בארץ.
ובעיקר עכשיו, בעונה
הזאת.
הגובה והמדרגות לא
מונעות גם ממשפחות עם ילדים קטנים לטפס עד הנה, (או לרדת בשביל מרמת הנדיב), כי
הנוף כאמור מפצה על המאמץ.
פשוט כלום.
בעידן
בו סגמנט המשפחתיות כמעט נפח את נשמתו והמתחרות מועטות, מגיעה האלנטרה הזאת ומציעה
חבילה שלמה של יתרונות.
נוחות, בטיחות וחיסכון.
מי שזאת המכונית שהוא
צריך על מנת שתשמש משפחה ממוצעת בימים ממוצעים ולמטרות ממוצעות לא יוכל לבחור טובה
ממנה.
אין
ספק כי חברות הליסינג הולכות לעשות קופה נאה.
ירון הולנדר (ואפרת)
פברואר 2022
יונדאיי אלנטרה SUPERME
מנוע 1.6 ל'.
הספק 139 כ"ס.
מומנט 27 קג"מ.
צריכת דלק (במבחן)
1:23.5 ק"מ\ל'.
מחיר: 151,701 ₪.
מעגן
מיכאל.
פסל,
חוף, משטח קמפינג, בריכות דגים, גן קקטוסים.
יערות
מנשה
מחצבת
בנימינה
מצפור
מורן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל