ממתק בטעם מוקה.

 

 

"הירוק היום ירוק מאוד,

והאפור היום אפור מאוד,

וקצת שחור, ואין לובן בעיר,

והנסער היום נסער מאוד…"

 

ולמה אני מתחיל ככה ?

ככה.

כי האופל החדשה הזאת, פוטוגנית להפליא, באה בשילוב צבעים ירוק ושחור שמחמיאים לגזרתה, ואי אפשר להתעלם ממנה, ואי אפשר להוריד ממנה את המבט.

העובדה כי היום מעונן ואפרורי, ממשיכה את רוח השיר, אבל כשם שחודש פברואר מבשר לטעמי את תחילת האביב, כך המוקה החיננית היא כשושנה פורחת בלב שדה טרי.

(ועוד ניגע בכך בהמשך).

אופל היא חברה עם היסטוריה מרתקת שנפרשת על פני כ-150 שנה, וראשיתה בכלל במפעל למכונות תפירה ואופניים, מכוניות הם החלו לייצר רק בתחילת המאה הקודמת, (ממליץ לקרוא ההיסטוריה של אופל-ויקיפדיה,) וכיום אופל היא חלק מקונצרן סטלנטיס שהוא הרביעי בגודלו בעולם ביצור כלי רכב.

אופל, הינה חברה ששילבה מורשת עתיקה עם חדשנות עדכנית, והנה לפנינו המוקה החדשה, ששומרת בדמיון רב את הקו המנחה של דגם הקונספט למוצר המוגמר.

והתוצאה הסופית פשוט מרהיבה.

המוקה מסובבת ראשים, וקשה מאד להתעלם מנוכחותה בכל מגרש חנייה, ובכבישים.

אבל, וזה אבל גדול, מכל קשת הצבעים דווקא הירוק הזה, הכול כך רענן, מביא את בשורת המוקה לשלמות.

פעם הייתה סיסמה לחברת צבעים מקומית שאמרה "תראה מה שצבע יכול לעשות", וזה בדיוק לב העניין.

הצבע הנכון יביא את הלקוח אל הרכב.

ולא שאין צבעים אחרים.

בוודאי שיש, אבל דווקא הירוק הזה הוא זה שימשוך.

ולפעמים צריך את המשהו המיוחד והשונה, שיביא את הסקרנות והעניין.

 

המוקה מגיעה בארבע גרסאות גימור, לשני סוגי מנועים.

מנוע הבנזין (1.2 ל', 130 כ"ס) עם 3 רמות גימור, ומנוע חשמלי (אף הוא 130 כ"ס), ברמת גימור יחידה.

לרשותי הועמדה לצורך מבחן הדרכים גרסת ה- ULTIMATE, (הבכירה ביותר), אשר יופייה כאמור ידוע ומושך מבט.

הרכב מתגאה במושבים נוחים במיוחד, ובעיצוב נקי ואלגנטי בתא הנוסעים.

למרות שלא מדובר ברכב הפונה לפן היוקרתי, רוכש הרכב יחוש נוחות מהעיצוב הנעים והמוקפד, ומאיכות החומר והבנייה.

גם כאן כבר ויתרו על ידית הילוכים, ובשם הקדמה נמצא כאן מתג לנסיעה קדימה או אחורה, ומתג נוסף לסוג הנסיעה הנדרש, חסכוני, נורמל, וספורט.

למעט השינויים בצג מעל ההגה, לא חשתי בהבדלים ניכרים ומהותיים בהבדלים בניהם, אבל היות ואני אדם רגוע מטבעי, אני נוהג בעיקר לנהוג במצב חיסכון, גם לטובת הסביבה, וגם כי אין לי סיבות רבות לנסוע מהר מידי, אך למען המבחן אני משתדל לבחור כביש ריק ומבודד כדי לבחון תאוצות, ולמוקה אין במה להתבייש.

יושבי הספסל האחורי שביקרו שם, אומנם ציינו כי המרווח צפוף, אבל הנסיעה רכה וללא טלטלות.

ארבעה מבוגרים ייסעו ברכב בנוחות וללא תלונות גם למרחקים ארוכים.

מבקר החשמל הקפדן מצא במוקה, לטובת הנהג וזה (או זו) שלצדו שקע אחד 12 וולט סטנדרטי, שקע אחד USB ומשטח טעינה אלחוטי.

יושבי השורה השנייה ימצאו עוד זוג שקעי טעינה במרווח שבין המושבים הקדמיים.

 

כינסתי את חברי מועדון שלישי בשלייקס, ביום רביעי, דווקא, וברוח השינויים אפילו הודעתי להם לאן אני מתכוון להגיע.

יש לי נוהג קבוע כי כל תכנית היא בסיס לשינויים בעקבות ההפתעות שעל הדרך, ומה שבא ברוך הבא.

חבריי (שכבר ראו בחייהם יותר מרכב חדש אחד), התלהבו מהצבע המפתיע, תא המטען הספיק לכל הציוד שהבאנו עמנו, וכאשר הטלפון התחבר עם האפליקציה אל מסך המולטימדיה (קטן יחסית למקובל), והרמקולים פצחו בסאונד וקולות מעולמות אחרים, יצאנו לכיוון צפון ללקט לנו הרפתקאות.

ארבעה גברים אנחנו שזמנם בידם ואינם ממהרים במיוחד לשום מקום, וההחלטה שקיבלנו היום היא בניחותא, לזרום.

ואם כבר לזרום מדוע שלא נתענג על מקום שהזרימה בו ידועה ומוכרת רק בתקופת החורף, ולאחר הגשמים?

למי שמגיע מכביש 85, (פעם קראו לו עכו-צפת) פונה אל כביש 866, לכיוון מירון ומתחיל לעלות בהר.

אפרוריות היום משתלבת עם עצי הזית הכבירים שבצדי הכביש, ועם פרחים בצבעים שונים.

בפנייה ימינה אל מושב פרוד ישנה פנייה נוספת ימינה, ובשלט החום הניצב שם הפנייה אל קבר רבי ישמעאל.

אזור זה כידוע מכיל המון אתרים הידועים בשם קברי צדיקים, ומושכים לכאן מטיילים רבים הבאים אל הטבע, ויש מי שאמונתו מביאה אותו לכאן.

גם זה וגם זה צמאים למה שמקום מעניק, וגם זה וגם זה נהנים מהשילוב של השניים.

מגרש החנייה הגדול מאפשר חנייה לרכבים רבים, וכנראה בימים בהן נהוגות הילולות לזכר אותם צדיקים, המגרש מתמלא. היום, אמצע שבוע ורק רכבים בודדים חונים כאן.

שאון פכפוך מים בפלג רדוד שעובר בין עצי זית, מושך אותנו בעקבותיו.

זהו נחל פרוד. (תחתון).

שביל מטיילים מסודר מתחיל לרדת בערוץ הנחל. מטיילים המגיעים מלמטה מדווחים כי שווה ביותר להמשיך.

לצערי גם כאן, מטיילים רבים משאירים אחריהם פסולת ולכלוך שפוגמים ביופיו הפראי של הטבע, אבל זה לא עוצר את התלהבותנו מיפי המקום והשקט העוצמתי שבא אתו.

במקומות בהם הערוץ הופך לתלול וחד, מי הפלגים הופכים למפל חינני ורועם.

איזה יופי!!!.

בתחתית הערוץ אנו פוגשים בזוג דרוזים אדיבים ומסבירי פנים, שמזמינים אותנו לקפה ריחני, ומספרים לנו על עצמם ועל הסביבה.

אין ספק, כי כאשר אדם משתלב עם הטבע בהרמוניה, זה משפיע על אופיו, והופך אותו לנעים יותר וחברותי.

בדרכנו חזרה במעלה השביל אני מושך את חבריי אל הגדה השנייה של הערוץ, שם ניצבים שני מבנים קטנים בעלי כיפה קטנה.

האחד הוא מערת קברו של רבי ישמעאל.

" רבי ישמעאל בן אלישע, מגדולי הדור השלישי של התנאים. חברו של רבי עקיבא שיחד עשו בהלכה ובעל הברייתא על המידות שהתורה נדרשת בהן.

אמירותיו "רבי ישמעאל אומר: הוי קל לראש, ונוח לתשחורת, והווי מקבל את כל האדם בשמחה"."

ירידה של מספר מדרגות מובילה לכוך אפל נמוך חצוב כמערה, שיש בו סידורי תפילה ושרידי נרות.

מדרגות חיצוניות עולות אל המבנה השני הוא קברו של רבי נחמיה העמסוני.

" תנא מהדור השני לתנאים. כונה בשם עמסוני על שם מוצאו מהעיר 'גמזו'. ישנה דעה כי רבי נחמיה העמסוני היה מתלמידיו של רבי עקיבא ובמשך 22 שנה שימש את ר' עקיבא."

קברי צדיקים

חזרנו אל המוקה שהמתינה בסבלנות, יצאנו מפרוד על מנת להגיע אל חלקו העליון של הנחל שנמצא מעבר לכביש, אבל קו הפרדה רצוף שאינו מאפשר חצייה, שולח אותנו במעלה הכביש עד מושב שפר.

בהחלטה של רגע, החלטתי לקחת את חבריי אל פיסת היסטוריה ארץ ישראלית, קצת יותר מאוחרת מזו של קברי הצדיקים.

החנינו את המוקה במפרץ חנייה גדול, ומשכתי אותם לטפס אחריי במעלה הגבעה המיוערת.

כאן, בתוך מתחם מגודר עומד מבנה משטרת שפר\פארדיה שבנו הבריטים.

"... על ראש גבעה מסולעת חבויה לה מצדית בריטית אשר הוקמה במסגרת פרויקט גדר גבול הצפון.

קודקודה של המצדית נראה למרחוק לנוסעים על כביש 866 מאזור כפר שמאי למושב שפר / אמירים והינה מאחת המצודות האחרונות שהוקמו במסגרת הפרויקט הצפוני. המבנה די דומה לרוב המצודות מדגם זה אשר נבנו בצפון הארץ בלבד, כחלק מהגנת הגבול הצפוני ונוצרו בידי סר צ'רלס טיגארט – איש הבטון אשר תכנן בנה ושדרג עשרות מבנה משטרה בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל... לפי דעת טגארט תחנת משטרה אמורה להיות נקודת שיטור ובנוסף כמבנה עמיד במתקפות אשר יכול להגן על שוטריה ואנשיה המפעילים אותה...

חלק מתכנונו של טגארט היה ליצור עיבוי של תחנות המשטרה לאורכו של כביש הצפון זאת על מנת לאפשר תנועה נכונה של ציוד וחומרים לבניית תחנות המשטרה, דרך כביש הצפון הוקמה זמן קצר לפני כן מה שהעניק את היכולת לשינוע החומרים ובנוסף הכביש החדש העניק יכולת של ביצוע סיורים לאורך הכביש ובין התחנות בצורה קלה ומסודרת יותר..."

(מידע רב ומעניין בקישור הבא:

הפרוייקט של טיגארט

בישראל מבנים רבים שתכנן טיגראט כמו מצודת כ"ח, סאסא, איקרית ועוד.

המבנה המרשים והנטוש מעוטר בגרפיטי בכל פינה, בעיקר בצבעים ירוק ושחור, ולצערי לא יכולתי להעלות הנה את המוקה להשלמת הסט, אבל גם אני וגם חבריי (וגם אחרים שביקרו כאן) תהינו בקול רם, מדוע לא השכיל אף גוף לקחת על עצמו את שיקום המבנה הגדול הזה, שבנוי באיכות מצוינת, ולא הפך אותו לפנינה כמו מלון בוטיק או מוסד קהילתי שימושי.

גורל דומה פקד את האנדרטה הסמוכה שסימני הזמן נגסו בה, ואין איש שקם להגן על כבודה האבוד.

שבנו וירדנו בכביש 866, ובכניסה לחניון יער שפר פנינו ימינה.

דרך כורכר כבוש מאפשרת גישה וחנייה בצד הנחל.

זהו חלקו העליון של נחל פרוד.

את חלקו הרדוד והשקט ראינו בחלקו התחתון, עכשיו באנו לראות את האשדות.

השביל המסומן מושך במעלה ההר. לא קשה ולא מעיק, אבל יש כאן סוג של זווית עלייה מתמשכת.

בימות הקיץ החמים, במידה ויש זרימה, (לא עניין וודאי) אפשר להתנחל בתוך גומחה כזאת או אחרת, מתחת לעץ מצל ולהרגיש גן עדן.

למרות שהיום לא ממש חם, יש מי שנכנס למים הקרירים.

בשלב מסוים השביל נחסם בגדר תיל עליה ניתן לדלג, או לעקוף, ולהמשיך לטפס בהר.

כאן הסלעים המדורגים חלקלקים מזרם המים שמפכה בניהם, וצריך להיזהר בטיפוס, אבל המאמץ שווה מאד.

זרמי מים חזקים יוצרים כאן מראות מופלאים, וכל צילום עוצמתי. הגעתי לכאן אחרי שנחשפתי לצילומים מרהיבים ברשת, וקיבלתי תיאבון.

כאשר חזרנו אל המוקה החלטתי בהתאם לתכנון להמשיך ולהגיע אל יקב ידוע בסביבה.

בעודנו נוסעים בכביש 866 לכל אורכו, חולפים בדרכנו לצד שלטים המפנים לעוד קברות צדיקים, יקבים וטיולי טרקטורונים, התחיל דיון ענייני בנוגע למילוי מצברי בטן. או בקיצור "איפה אוכלים"?

אני כנציג השלטון וזה האוחז בהגה מאפשר לעדת נתיניי לשאת ולתת, לבחון ולחקור, נהניתי מהנוף המיוחד לאזור זה, מריקנותו של הכביש, ומנסיעה השקטה והנעימה של המוקה.

באחד הפיתולים שלט נוסף הסב את תשומת ליבי, ובעוד אורחיי מתלבטים בקולי קולות בין התוספות האהובות עליהם בהמבורגר(חזה אווז מעושן בעד או נגד), אני מסיט ימינה את ההגה ופונה אל דרך אספלט צרה שיורדת בעקבות זרימת נחל דישון.

מי הנחל החומים, כנראה כתוצאה מסחף אדמה, שוצפים בעוז, והערוץ הקסום משובץ בשקדיות פורחות בלבן מלכותי, וכלניות אדומות.

יש מי שמגיע לכאן, מעמיד את רכבו בצד, מוציא כיסא מתקפל, בקבוק יין וספר, ושותה את ההנאה מהמקום והרגע.

למרות הרעב, שיגיע אל קצו בקרוב, אנו מוצאים את הזמן לשאוב לתוכנו את מה שמתאפשר כאן.

ארבעה גברים טיילו כל היום, וכאשר התחילו להזכיר את חיבתם לפרות ומעלי גירה מיהרו אל ההמבורגריה המפורסמת, ברם תור שנמתח ליותר מארבעים (!!!!) דקות המתנה, הוציא להם את האוויר, ושלח אותם לחפש נחמה בראש פינה הסמוכה.

ונחמה שמוצאים בראש פינה, טובה היא ומנחמת.

לרשת ההמבורגרים של B.B.B  יצא שם טוב.

(האם אלו ראשי תיבות של -בורגרים, בהחלט בסדר?)

חנייה צמודה תמיד תהיה בונוס, ראש פינה היא לא תל אביב כידוע, אבל מטיילי הצפון כובשים היום כל מקום פנוי, ומקום מול המסעדה הוא כבר סימן ראשון שהמזל לצדנו.

לפני הבשר הגיע מרק אפונה חם, שפתח את התיאבון לעתיד לבוא.

קציצת בשר מכובדת, עם ירקות בתוך לחמנייה טרייה, ועם ערימת צ'יפס זהוב ליד, הם מראה שמרגיע כל קיבה ריקה.

וכאשר הראש מסודר, לא אכפת שום דבר, ואם יהיה פקק בדרך, נלעס אותו במתינות. כמו זאת שלקחה אותנו כל היום הזה.

בחברה נהדרת ובמוביל שנותן את השקט.

ואולי זה בזכות הירוק.

הצבע המרגיע.

עלה ירוק, בהצלחה.

 

 ירון הולנדר (אבי מושיק ועודי).

אופל מוקה ULTIMATE.

מנוע בנזין 1.2 ל'.

הספק 130 כ"ס.

מומנט 23.4 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:13.5 ק"מ\ליטר.

מחירים 133,000-159,000 שח.

(היקר ביותר זה הדגם החשמלי)

 

מושב פרוד

נחל פרוד תחתון.

קבר רבי ישמעאל\ר'  נחמיה עמסוני.

משטרת שפר

נחל פרוד עליון.

נחל דישון

B.B.B ראש פינה.