יהלומים לנצח

איך יודע איש תקשורת כי מה שהוא מדווח ומספר, זוכה להתייחסות רצינית? וכיצד אני יודע בוודאות כי היפנים קוראים עברית? ואפילו את הבלוג שלי, הצנוע?

נניח לרגע את הצניעות בצד, ונתייחס לעניין ברוח הומור קלה, כי בסופו של דבר יש כאן עובדות איתן אי אפשר להתווכח.

את האקליפס פגשתי בפעם הקודמת בנובמבר 2019.

מים רבים זרמו מאז באוקיינוס שבין יפן לישראל, ומה כבר יכולה היה להשתנות? שאלתי את עצמי.

והנה, אך לפני כשלושה שבועות הושק בישראל האקליפס המעודכן אחרי שעבר מתיחת פנים מתחייבת.

האם הדגם הקודם היה רע?

כנראה שלא, אבל עקב רוחות הקידמה יש צורך בעדכונים מתחייבים.

המנוע, נשאר ליטר וחצי טורבו, אבל הספקו הצטמק ב-11 כ"ס, אם כי המומנט נשאר כשהיה.

אני לא מבין גדול בתחום אבל אני מניח כי בסוף זה מתורגם לצריכת בנזין טובה יותר.

מה שאני כן מבין מתייחס לפיסקה איתה סיימתי את הכתבה ההיא.

בפעם הקודמת עם האקליפס, התייחסתי אל הקורה העיצובית שחצתה את החלון האחורי לשתי יחידות, ותמהתי שם על מה ואיך, והנה, כבר בחניון היבואן אורו עיני.

היפנים קראו מה שכתבתי, והפנימו.

ואותה קורה עיצובית (ומעצבנת), הורדה מהמדף.

הדגם הקודם, והנוכחי

תרתי משמע.

סחתיין עלי, ועליהם.

עכשיו אפשר להתחיל.

עם יצרן רב מוניטין כמו מיצובישי אפשר לדעת מראש שלא יהיו הפתעות, מהסוג שיבאס אותך.

הרכב בנוי למופת, הכל מהודק ומחובר כמו שצריך, החומרים הם מהסוג שיחזיק הרבה זמן, ורכב בתצורת SUV הפופולארית, יהיה מן הסתם חביב המשפחות הצעירות, שצריכות רכב גמיש לכל צורך, נוח חזק מרווח ואמין.

עדיין עם ידית הילוכים.

מאד מפתיע כי טרם הגיעו מהצד הזה של העולם, דגמים מקבילים מונעי חשמל או משולבי חשמל, וכאשר אלו יעשו עליה, מן הסתם תהיה סיבה למסיבה.

לאקליפס חמש רמות גימור, את הנמוכה ביותר בוודאי ניתן יהיה לפגוש בציי רכב ובחברות הליסינג, ההבדלים בין הרמות די מינוריים ונוגעים בעיקר לקוסמטיקה כללית. (ריפודים, גג שמש וכו'), ואני קיבלתי את גרסת הפנורמיק, השלישית בדירוג.

העולם נמצא כיום במצוקת רכבים כללית, אבל מי שיזמין את האקליפס מובטחת לו הספקה מהירה ממלאי קיים, או מזה הנמצא כבר בדרכו.

בינתיים אני עומד בחניה האפלה ומנסה לבחון מה השתנה, ומה התחדש.

לא שאני זוכר כל פרט ופרט, אבל אני תמיד מחפש את "המשהו" המיוחד שיפתיע אותי.

וזה יכול להיות אפילו פרט אינפנטילי וחסר חשיבות,

אבל היי, בין שפע הדגמים המאד דומים אנחנו מחפשים את זה שיהיה טיפה שונה, או אחר.

לא ככה?

יש מכוניות שמעלות לי רגע של שמחה, וזה יכול להיות דבר טריוויאלי כמו אפליקציית ווייז שכבר מותקנת על מסך המולטימדיה (ולא דרך אנדרואיד אוטו), או מסך לתצוגה עילית (קיים רק ברמת הגימור הבכירה), כלומר משהו אחר שייתן ערך מוסף.

וכך לשמחתי, לאחר רגע ההתנעה עלו כל האפליקציות על המסך, ויש כאן לא מעט, ולמען האמת, בסוף שבוע אחד לא הספקתי לבחון את מרביתן, אבל, בניהן הסתתרה אחת שדווקא משמעותית בעיני מאד, בגלל סוג הפעילות הצפוי לבעלים של האקליפס.

ניווט בהרי גבעתיים

עמוד ענן.

אומנם האפליקציה מיועדת בעיקר לרכבי שטח, ולאלו שקמים בבוקר עם סכין בין השיניים, חובשים מגבעת רחבת תיתורה ובנדנה פרחונית, ואצים לכבוש את הישימון ואת הסלעים האימתניים של יער בן שמן, אבל, גם משפחות שיצאו לפיקניק עם חברים בשמורות טבע ושבילי עפר ישמחו למצוא בה שימוש, אם כבר לוקחים את המשפחה לטייל, טוב שיש חבר שיודע לכוון בדיוק לאן.

וכאשר בטיולים עסקינן, סוף השבוע הזה אפשר לי שני טיולים לא ארוכים מידי בשני תאי שטח שונים.

הראשון נבחר בשל נקודה שכיוונתי אליה כבר מספר ימים קודם לכן, אבל עוד בטרם נגיע עד לשם, ביקרנו בכמה מקומות על הדרך, נהנים מפריחת אביב יפה ומזג אוויר מושלם.

בשישי בבוקר הצטרפה ריקי חברתנו, שותפה וותיקה למספר טיולים בעבר בארץ ובעולם, התיישבה מאחור, אמרה שנוח לה, ומרווח, ואז כיוונתי את האקליפס אל מעיין בית הקשתות.

היינו שם בדיוק לפני שנה עם רכב בעל יכולות שטח גבוהות יותר, וידענו שלא נזדקק להן, שביל עפר נוח יורד מהכביש בין מטעי עצי השקד בלבלובם, ובין שדות חיטה גבוהה לפני הבשלה.

החורף הגשום, שלא בטוח בכלל אם אמר כבר את המילה האחרונה, מילא את מי המעיינות, ובית הקשתות שהיה יבש במרץ הקודם, מלא עכשיו מים זורמים, ואלו שטבלו בהם אמרו שגם מאד קרים.

"...באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב, מסתתר אחד ממבני המעיין המיוחדים והיפים בארץ – מעין בית הקשתות ליד מבוא חורון.

המבנה הוא מעין בריכה מקורה עם 4 קשתות הפונות החוצה אל בריכה חיצונית רדודה יותר וקשתות נוספות בתוך המבנה המחזיקות את הגג.

מבנה המעיין עבר בקיץ 2019 שיפוץ יסודי ונכון להיום הבריכות מלאות מים ואפילו דיי נקיים. הזמן הכי טוב להגיע לבית הקשתות הוא לקראת סוף החורף, אז המבנה מתמלא מים.

לא ברור למה המבנה שהוקם עוד בימי הרומאים שימש – האם לבריכת אגירה, מפעל כלשהו או סתם בתור בריכת שחיה וסוג של קאנטרי קלאב… יש סברה שגם על גג המבנה היתה בריכת נוספת..."

מעיין בית הקשתות

הגענו כמעט עד היעד, אבל במקום בו ניתן היה, שמנו את האקליפס בצד הדרך, בין הפרות המשוטטות, וצעדנו ברגל את מקטע השביל הקצר.

מי שמגיע הנה עם רכב שטח יכול להמשיך ולשוטט במעלה הגבעה, בשבילים מגניבים, שבחלקם מחייבים עבירות בינונית עד קשה, אבל אנחנו מטיילים רגועים, באנו לטייל ללא סיכונים וסיבוכים.

היות ואנחנו כבר כאן, נכנסנו אל הישוב מבוא חורון, (ישוב דתי, סגור בשבתות כמובן) ולו רק בשל בית כנסת מיוחד שנמצא כאן.

"...במאה השמונה עשרה היגרו כמה משפחות יהודיות מאמסטרדם אל העיירה טורבוג. בשנת 1840 הקימו חברי הקהילה בית כנסת ובשנת 1901 הקימו בית כנסת מפואר יותר.

במלחמת העולם השנייה נכבשה הולנד על יד הנאצים ובמהלך המלחמה הופצץ בית הכנסת המפואר והוחרב. אבן הפינה של בית הכנסת הועברה לבית קברות בעיר וספרי התורה הוחבאו באמסטרדם. חלקם נמצאו והועברו לבית כנסת בתל אביב. מזוזת בית הכנסת נשמרה על ידי אישה מהעיירה ששמרה בביתה את המזוזה כל השנים האלה והעניקה את המזוזה למען פרויקט השחזור.

רוב רובם של יהודי טורבורג נשלחו אל מותם.

אנחנו החלטנו שכאן, במבוא חורון, נשחזר את בית הכנסת העתיק באופן מדויק על סמך תמונות ותוכניות של בית הכנסת ההולנדי..."

בית הכנסת ההולנדי המשוחזר

בית הכנסת המשוחזר הינו מבנה מיוחד, עם סיפור מעניין, ובהחלט שווה ביקור.

יצאנו מבית חורון, ופנינו אל כביש 1 העולה לירושלים.

הפעלתי את בקרת השיוט והאקליפס השתלב בתנועה הזורמת שומר על נתיב ההתקדמות בדייקנות.

בפנייה למוצא ירדנו מהכביש המהיר לכיוון מושב בית זית.

פעם ניתן היה להשאיר כאן את הרכב, ולרדת בשביל ארוך אל מאגר בית זית, אבל כיום המקום הפך לאתר בנייה עצום של כביש חדש ומנהרות שנחצבו בהר, לכן העדפתי להיכנס אל תוך המושב, ולמרות שכתוב על שלט כי אין מעבר אל המאגר, מתברר כי יש יותר מדרך אחת שמובילה לשם.

הווייז מתעקש להוביל אל קצה המושב, שם כביש האספלט מסתיים בדרך עפר, ולא האקליפס יהיה זה שיתרגש מהאתגר להמשיך.

בדיעבד התברר כי כביש שיורד מכיוון בית חולים הדסה מגיע לאותה נקודה ללא בעיית עבירות בכלל.

בכל מקרה, מגיעים לרחבה, בה משאירים את הרכב, ופוסעים על שביל אספלט צר, המיועד למטיילים.

פתח גדול בגדר מאפשר ירידה אל קו המים.

יפה כאן ומאד ציורי. ברקע על ההר ממול, מנצנץ ראשה של הכנסייה הרוסית המוזהבת בעין כרם הסמוכה, ומסביב הערוץ וכל הצמחייה הירוקה, מקנה לאזור פסטורליות של מדינה אירופאית שלווה.

המאגר, שאוגר מי גשמים, מלא בעונה זו של השנה, וסכר גדול בקצהו עוצר את מרבית הזרימה.

משפחות רבות מגיעות לכאן ליהנות מהשלווה.

יצאנו משם, וכיוונתי את הניווט אל תחנת הרכבת הישנה בר גיורא .

כביש 386 הינו כביש פתלתל צר וכיפי, אהוד מאד על רוכבי האופנועים. צריך לנהוג כאן בזהירות ובמתינות.

דרך עפר שיורדת מהאספלט מובילה לאורך ערוץ הנחל שופע זרימת מים מטוהרים. אל מבנה התחנה הישנה יש להחנות את הרכב, לחצות אל הנחל על גשר מתכת צר ולצעוד בשביל מספר דקות.

מבנה התחנה הישן (לא ברור מי העדיף לעלות או לרדת דווקא כאן), נטוש וחסר יחוד, ורק עמדת מנופים להסטת המסילות מספרת על חשיבות המקום בעדות אילמת.

 

טיול מועדון הגברים בשבת בבוקר כבר לוקח אותנו למחוזות אחרים.

תא מטען גדול ומרווח

אחד מאתנו אוחז בבעלות על הדגם היוצא של האקליפס, כך שיש לנו עדות ממקור ראשון, של זה שמנוסה ובקי ברכב, ובכל זאת בכניסתו אל חלל תא הנוסעים הוא לא מצליח למצוא הבדלים משמעותיים בין הדגמים.

כפי הנראה יש מי שמצא את הנוסחה שמספקת את מרבית קהל המטרה, ולא שינה ממנה פסיק.

אני, שמחפש למשל תמיד את נושא חיבורי החשמל, מצאתי כאן רק שקע 12 וולט ושתי כניסות USB בחזית, לצרכי הנהג והנוסע שלצידו, ומאחור, לטובת יושבי השורה השנייה, עוד שקע 12 וולט.

אין פה משטח אלחוטי שנמצא כמעט בכל רכב חדיש, והמספר הזה נותן לרכב את הציון בלתי מספיק, שאכן בימים כאלו, אינו מספיק לכלל הנוסעים.

היות והחזאי מבשר על שבת חמה במיוחד, החלטתי לנסוע נגד ההמונים שבוודאי יסעו צפונה, ואנחנו נתחיל מדרום, ונצפין לפי הדרך.

מזמן כבר רציתי להגיע אל מעיין עין פלוטית, וחיפשתי את ההזדמנות, הרכב המתאים, והחברה, אבל על מנת להגיע אל המקום הזה יש רק שתי אפשרויות, ואני בחרתי להתחיל מהארוכה יותר.

הכביש המהיר הוביל אותנו אל דימונה, ומשם אל צומת הערבה, בה בוחרים לעלות על כביש 90 לכיוון צפון, ובפנייה אל נאות הכיכר ועין תמר לפנות ימינה. (כביש 2499).

כמו ישובים רבים בארץ גם כאן ישנו שער ברזל גדול, שצריך להמתין שיפתח, על מנת להמשיך פנימה.

זה המעיין הכי טוב שהבאת אותנו, הצהיר בקול, זה ששונא ללכת יותר מידי מהרכב אל המים.

"... המקום המיוחד נראה כעין גדולה וכחולה של מי מעיין, שזוהרת באפלולית הדקלים, שכמו מגוננים על המקום. פינה יפיפייה על הכביש ההולך לעין תמר, שהנוסע עליו לא יידע שבין הדקלים בצד הדרך נחבא מעיין יפה. ניתן להגיע למעיין כל השנה, ומומלץ בחום להביא איתכם נשנוש מתוק - כאן, בלי קפה ועוגה טעימה כאילו נעלם חצי מיופיו של המקום..."

עין פלוטית-טיולי

ואכן, הבריכה הקטנה והצלולה, עשויה לפתות כל הלך במדבר, לרדת להצטנן ולהרגע.

בבואנו לשם גילינו זוג מטיילים שהקדים, וכאשר יצאנו מסיבוב באזור, ראינו המולת מטיילי שבת שפוקדת את המקום, יותר כיף להגיע לבד.

היות ואנחנו כבר כאן לקחתי את חבריי לסיור מקומי.

בכיכר, ליד הפארק האקולוגי פנינו אל נחל אמציה שהינו ערוץ נחל מדברי יבש המתפתל בנוף בתולי (כמעט), ועביר בעיקר לרכבי שטח, לא העמקנו אל תוכו כדי לבדוק זאת. הסתפקנו בצילומים של "כאילו", וחזרנו אל הכביש.

למרות שרואים זאת מהכביש, מעודי לא סטיתי אל מצפור מלחת סדום אגם הברבורים.

"... לאורך אלפי שנים שימשה מלחת סדום כמוקד עצירה חיוני לעופות נודדים וכאתר קינון חשוב לציפורים מקומיות. בעשרות השנים האחרונות נעלמה מלחת סדום כמעט כליל כתוצאה מהרחבת בריכות המלח, החקלאות וההתיישבות.  מי תהום שעלו לפני מספר שנים באתר חציבה של מפעלי ים המלח, יצרו מיקרוקוסמוס של המלחה ההיסטורית והחזירו לכאן מגוון גדול של בעלי כנף. המקומיים קוראים לאתר “אגם הברבורים” (למרות שאין בו אפילו ברבור אחד…) והוא עובר היום שיקום והנגשה והופך לאתר צפרות חשוב בקנה מידה לאומי..."

מצפור מלחת סדום "אגם הברבורים"

דרך עפר כבושה ונוחה מובילה אל האתר מכיוון כביש הגישה אל נאות הכיכר.

חבריי ואני לא מצליחים להסתיר את התלהבותנו מיופיו ויחודו של האתר.

אם אתם כבר בסביבה, שווה לקפוץ.

המשכנו בדרכנו צפונה על כביש 90, החזאי שהבטיח חום כבד לא ביקר כאן, כי למרות שהמד מורה על 30 מעלות, העננות מסתירה את השמש, וממש לא נורא חם.

אפשר לומר נעים במידה.

עצרנו לרגע ליד מרכז המבקרים ע"ש משה נובומייסקי החדש, שנראה מבטיח מאד לאור כמות המבקרים ששהתה במקום, אבל לכאן צריך להזמין סיור מראש, ונשאיר זאת להזדמנות אחרת.

www.deadseanovo.co.il

 

צוק אשת לוט, שניצב בדרך סיפק לנו תירוץ לעצירה קטנה, ותמיהה איך זה עוד לא קם אף יזם להשקיע כאן בקיוסק, או יותר, שכן המקום מהווה חנייה ועצירה לאלו שבוחרים לצאת למסלול צעידה בהר סדום, או סתם לעצור למנוחה.

הלאה משם עוד כמה דקות נסיעה ואנחנו כבר בפתח אזור המלונות של עין בוקק.

עבודות הפיתוח נמשכות כאן כבר המון זמן ולא נראה באופק זמן סיומן, אבל נראה שמושקע כאן כסף רב בתכנון ושינויי הגישה אל קו המים.

המקום הכי פופולרי מלבד הרחצה בחוף הן פטריות המלח הגדולות.

אין ביקור כאן ללא קפיצה לראות מה השתנה.

הפטריות הללו הן תופעת טבע שיש לשמור עליה, ואני מקווה כי רוח השינויים תטיב לחשוב כך.

הבטחתי לחבריי כי יבשים לא נישאר היום, ואין ביקור כאן שווה, ללא טבילת חובה.

מגרשי החניה היו גדושים מאד במבקרים לרגע ואורחי המלונות, כך שרק בחוף הצפוני ביותר והפחות עמוס, מצאנו מקום בו נוכל להשאיר את האקליפס בחסדי הפנגו (גם בשבתות, לא לשכוח), ולרדת אל החוף המוסדר שכאן.

זאת הזדמנות לשבת אחרי הטבילה במים, עם בירה קרה ונישנושים, ולא להרגיש בכלל צורך לצאת מפה.

אבל, היות והתחלנו מוקדם היום, ראוי שנספיק לתת גז לפני ההמון.

את העלייה בכביש 31 שמטפס לערד מים המלח, האקליפס גמע בקלילות, לא נזקק לאוויר כדי לדלג בין  שמונת הילוכיו הווירטואליים (בגיר רציף אין למעשה הילוכים), ואת חלל תא הנוסעים מילאו צלילי מוזיקה שבקעו מרמקולים מצוינים שהפיקו סאונד איכותי צלול ונקי.

 

ארבעה גברים ושתי נשים יכולים להעיד כי 600 ק"מ שעברו  במשותף במחיצתו של היפני המחודש, היו להם נעימים ביותר, ולא משנה לאן נסעו, ואיך.

האקליפס, כמצופה הוא מוביל נוסעים רך ונוח. מרווח ואיכותי,

את הצמא שלו הוא הרווה בליטר בנזין עבור כל 12.3 ק"מ, וכל זאת ללא פשרות כלשהן שיעיבו על ההנאה.

מיצובישי תמיד היה שם של רכבים אמינים טובים וכאלו ששווים את מחירם.

וכך אפשר למצוא את האקליפס בטווח המחירים שנע בין 157,021- 188,307 ₪.

 

ירון הולנדר (שירה, ריקי, אבי, עודי ומושיק)

אפריל 2022

 

מיצובישי אקליפס קרוס פנורמיק

מנוע 1.5 ל'.

הספק: 152 כ"ס

מומנט: 25.4 קג"מ.

צריכת דלק במבחן 1:12.3 ק"מ\ל'

מחיר (רכב המבחן) 173,307 ₪.

 

 

מעיין בית הקשתות.

בית הכנסת ההולנדי מבוא חורון.

מאגר בית זית.

תחנת הרכבת הישנה בר גיורא.

 

עין פלוטית.

נחל אמציה.

מצפור מלחת סדום "אגם הברבורים".

פסל אשת לוט.

פיטריות ים המלח.

חוף עין בוקק.