שובו של הג'דיי

 

גילוי נאות (ומתחייב).

בעברי היו בבעלותי שני דגמים של קיה ספורטאג', עם מנוע שני ליטר חזק, ומאד אהבתי לנסוע בהם.

מה שלא אהבתי זה את המנוע הצמא שאהב מאד דלק, כמה אהב? ליטר לכל 8.5 ק"מ!!!

היות ואהבה תלויה בדבר, החלפנו לדגמים אחרים שאיזנו משמעותית את חשבון הבנק שלנו.

אבל, האהבה, נותרה כשהייתה.

נהגתי במשך השנים בקשת הדגמים של הספורטאג', ועל כן הגעתי למבחן הזה משוחד, סקרן, פתוח לאבחנות ובחינות, ועם ידע אישי וניסיון.

בשנות השישים קראו למצב הזה "מסתמך על ידע אישי ואנציקלופדיית בריטניקה" (למי שזוכר).

בבוקרו של יום חמישי מחכים לי בבית היבואן, ומוסרים לידי את המפתח של רמת הגימור הבכירה ביותר בהיצע הנוכחי שכולל מנועי בנזין ודיזל.

זה שי לחג? שאלתי ולא זכיתי לתשובה, משום מה.

הגרסאות המעניינות והעדכניות יותר של מנועים היברידים ופלאג אין יגיעו בהמשך השנה, ויקבלו סקירה נפרדת.

 

בזמנו עבר הספורטאג' מהפך מהדור הראשון הצנום והספרטני משהו, לדור השני שכבר גדל והתרחב, ובדור השלישי כבר הפך תחת עיצובו של פיטר שרייר, למאני מייקר אהוד.

הדגם החדש, שהוא חמישי במניין הדורות, ממשיך את המסורת, ומתעדכן בהתאם לרוח הזמן.

 

המנוע הישן קיבל עוד שלושה סוסים לכוחו, אך המומנט נשאר כשהיה ועומד על 27 קג"מ.

האם השינוי המזערי יתרום לצריכת דלק טובה יותר?

 

זה שחוזר אל חללו של הספורטאג' מרגיש מיד בבית עם כל הארגונומיה המוכרת של קיה, אבל מצד שני העין  הרואה בוחנת את העדכונים, השיפורים והשכלולים, שמקיפים את הדגם החדש.

היות וקיבלתי כאמור את הגרסה הבכירה, היקרה והמקיפה ביותר של הספורטאג', קל לי לראות  כי הרכב מאובזר בכל מערכת מתקדמת שיש לעולם הרכב להציע (ברמות מחיר כאלו), ואכן בולטים כאן שינויים עיצוביים כמו מסך ענק שמאחד את מערכת המולטימדיה, במרכז, ואת לוח המכוונים לנהג, גלגל בורר הילוכים, שימוש נרחב באפליקציות מובנות, כולל ווייז מובנה.

כמובן שהרכב תומך גם באפליקציות הטלפוניות באמצעות כבל.

ואם כבר נגענו בכבלים, הרי שברכב מותקנות שתי כניסות USB (אחת C-TYPE) , שקע 12 וולט, ומשטח אלחוטי, ליושבי השורה הראשונה. שתי כניסות  USB נוספות אשר נמצאות בגב המושבים הקדמיים, לטובת יושבי השורה השנייה, ועוד שקע 12 וולט בתא המטען.

בהחלט ציון גבוה במדד החשמלי.

יושבי השורה השנייה נהנים ממרווח רגליים מרווח, ומאור גדול החודר אל תא הנוסעים מגג פנורמי ענק.

(יש אנשים שקונים רכב עם גג פנורמי ולא פותחים אותו. מי אתם, אנשים ?)

לאלו שטוענים כי השמש חודרת וריפודי העור מתחממים, אספר מידע אישי כי לא כך הדבר.

לפחות לא בספורטאג'.

גג הזכוכית בולם  כניסת חום, ואם כבר נניח נכנס כזה, יש קירור למושבים הקדמיים.

אז מה הלחץ???

 

כפתור ההתנעה מעיר את מחט הסל"ד להתנועע, היות ואין לאן למהר אני מעדיף לבחור כמצב אקו (יש גם נורמל וספורט), כדי להתנייד.

מנוע הטורבו שומר על שקט יחסי בנסיעה עירונית, וגם ביציאה אל הכבישים המהירים הוא לא מרים את קולו, אלא רק בתאוצות פתאומיות לצורך עקיפות או זינוקים.

 

בליל אמש קראנו את הגדת הפסח, ואולי בהשפעת ההגדה חכם מה הוא אומר?

בעוד המוני ישראל מנמנמים תחת השפעת ארבע כוסות וסביאת היתר, כבר שמנו פעמינו, יענו יצאנו אל המקום הממשי ממנו נכנסו בני ישראל לארץ על פי הכתובים.

אם היו שואלים אותי היה עדיף שהכיוון יהיה יותר לכיוון האלפים, אבל משה והניווטים שלו,40 שנה הלך במדבר וזה מה שיש.

אני בטוח כי אם לבני ישראל היה SUV קוריאני זה היה לוקח להם פחות.

אם כן, היות ויצאנו חכמים, הכבישים היו ריקים מתנועה, וכך יכולנו להתמזג עם אוושת המזגן שהוחלפה במוזיקה נעימה שבקעה בצלילות מהרמקולים המשובחים, אפרת, זוגתי לטיולי אקסטרים מפתיעים, לא ביקרה מעודה במחוזות אליהם אוליך אותה היום, כך שכל אתר שנגיע אליו היום יהיה בבחינת הפתעה לזה שזכה באפיקומן.

מצפור אשלים, תמיד יהיה הראשון ברשימת החובה.

"... תחנות הכוח באשלים הן מתחם של ארבע תחנות כוח שנבנה בסמוך ליישוב אשלים בנגב על שטח של 10,000 דונם. על פי התוכנית, 3 תחנות כוח שבמכרז הראשון יהיו בהספק כולל של כ־300 מגה־ואט, שהם כ־1.6% מההספק המותקן של כלל תחנות הכוח במשק החשמל בישראל (נכון ליולי 2015). התחנות משלבות שלושה סוגי תהליכי הפקת חשמל: תחנת כוח תרמו־סולארית, תחנת כוח פוטו־וולטאית ו הפקת חשמל באמצעות שריפת גז..."

מצפור אשלים

אל המצפור מגיעים בנסיעה דרומה בכביש 211, אחרי שדה המראות עם המגדל הזוהר, פניה ימינה על כביש אספלט צר, בעקבות שלט בצד הדרך.

נוף שדות המראות, שכל אחד מייצר חשמל בטכנולוגיה שונה מדהים את המבקרים בכל פעם מחדש.

אנחנו חוזרים אל הכביש, וממשיכים הלאה משם דרומה אל צומת ניצנה. כאן פונים שמאלה אל הכביש שמוביל לעזוז.

בדרכנו אנחנו חולפים ליד כפר הנוער ניצנה, עמודי דרך השלום של הפסל דני קראוון, והגן הלאומי תל ניצנה. בפנייה הראשונה אנו פונים ימינה ועולים על כביש אספלט ישן רווי בורות ומהמורות.

לספורטאג' הגבוה והרך כל אלו לא מזיזים, כפי שלא מזיזים את אלו שיושבים בפנים ונהנים מהנוף המדברי.

הכביש מכתיב נסיעה זהירה, כי אף פעם אי אפשר לדעת.

לאחר כמה מאות מטרים יש פניה ימינה לדרך עפר המובילה על פי השלט לחווה חקלאית קדומה.

בכל הפעמים שביקרתי כאן הייתי עם רכב נמוך ולא רציתי לקחת סיכונים מיותרים, בדיעבד החשש שלי לא היה במקומו, שכן ניתן להגיע לכאן גם עם רכבים נמוכים כמו הפיקנטו שיש לי בחניה.

"... לפי השילוט, יורדים מהכביש לדרך עפר הטובה לכל רכב וכעבור כחצי ק"מ מגיעים לבוסתן נאה בו עצי פרי שונים: רימון, תאנה, זית, חרוב ועוד. באתר פינת ישיבה מוצלת. אפשר להסתובב בבוסתן, לשבת בו ולנוח, לעשות פיקניק וליהנות...החווה החקלאית הקדומה פעלה כאן בתקופה הביזנטית והיא שוקמה בשנת 1990 בפעילות משותפת של קק"ל עם כפר הנוער בניצנה. מערכת מתוחכמת של טרסות ומגלשי מים מנצלים אירועי גשם מקומיים להשקיית הבוסתן......"

חווה חקלאית קדומה

פגשנו כאן משפחה אחת שהתמקמה מתחת לסככה הגדולה, ובחרה לעשות פה סדר, אם כי לפי מה שנראה העצים ברובם יבשים, והאתר לא מטופח מספיק. שרידי חומות וגדרות אבנים מעידים כי מישהו פעם השקיע כאן רבות. סימנים נוספים לעבודה הזאת אפשר לראות  בגדות הערוצים הסמוכים לחווה.

העצירה כאן היא רק תירוץ והקדמה לאתר הבא, שמי שלא מכיר ומגיע אליו לראשונה יוצא נפעם.

חמוקי ניצנה.

הטבע ששיחק כאן עם הרוח והמים יוצר צורות סלע חלק ומעוגל, וגורם לכל מבקר לפתוח מיד חשבון באינסטגראם (אם עוד אין לו כזה) ולהעלות מכאן צילומים שמזכים לייקים.

יודעי דבר ממליצים להגיע לכאן לקראת שקיעה. אבל לנו אצה הדרך.

חזרנו אל כביש הגישה הארוך שמוביל לעזוז, אבל עוד בטרם נגיע לשם אנחנו עוצרים לצילומים מחויבים גם בשרידי מגורי הטורקים בעוג'ה אל חפיר.

"....

שרידי עוג'ה אל-חפיר – ממזרח ומדרום לגבעת ניצנה נמצאים שרידי העיר ותחנת הרכבת שבנו הטורקים והגרמנים בראשית המאה ה-20. שרידים אלה כוללים, בין השאר, את סוללת מסילת הברזל, שרידי גשר מסילת הברזל על נחל ניצנה ורציף תחנת הרכבת. בולט במיוחד מגדל המים שהזין את דוודי הקטרים. המגדל נמצא 37 מטר מדרום לרציף, צורתו אליפטית והוא מתנשא לגובה 11 מטר. שרידי תשעה מבנים מהעיירה נמצאים מדרום למגדל..."

עוג'ה אל חפיר

שרידי המבנים הללו, נראים כאילו יצאו מסט של סרט מערבונים ישן, ורק שריף רכוב על סוס חסר לי פה בשביל הסצנה, לרגע חולפת בראשי מחשבה מעניין מה הוא היה אומר על עדר 180 הסוסים שאיתי.

 

במנחת המטוסים שנמצא לצד כביש הגישה לעזוז, התמקמו מספר מטיסי מטוסים גדולים על שלט שהפליאו בביצועיהם.

התביישתי לנוכח הרמה הגבוהה, לשלוף את כלי הטיס המתוחכם שלי, ובמקום זאת, לא התביישתי לנסוע עד קצה המסלול, על מנת לערוך בחינה בפתיחת מבער אחורי.

בכל זאת יש לנו כאן עדר שצריך לדהור במרחבים. לא ככה?

 

כאן על מסלול ההמראה הספורטאז החדש הפגין יכולת מרשימה להתרחק  במהירות מהרף העליון אל מעבר לקו השלילה.

 

תושבי עזוז, הישוב הכי מנומנם בארץ, לא עודכנו כנראה כי כביש 10, מקור פרנסה משמעותי עבורם אחת ל.., נפתח לתנועת מבקרים, וכך המקום היחיד בסביבה שהגיש פעם קפה, היה סגור.

אם אין קפה בעזוז, נרד אל ערוץ נחל בארותיים, ושם בחניון המוצל, תחת עצים גדולים ושולחנות (לא נקיים!) בנויים, עשינו אתנחתא לקראת הבאות.

כמה כ"ס? לא יודע, אבל הוא רץ מהר

בצהרי היום, לא פחות מנומנמות, היו החיילות שהמתינו במחסום, וסיפרו לנו כי משום מה, מאד לא הומה כאן היום, וכמות המבקרים דלה.

חכם מה הוא אומר?

צאו לטייל בזמן הכי לא הגיוני, ותהנו.

יופי לנו.

למעשה, כביש 10 הוא ה-מקום אליו כיוונתי להגיע היום, וכל השאר זה רק התירוץ.

"...כביש 10 הוא דרך נוף מדהימה ואחד מהכבישים הארוכים והיפים בישראל.

אורכו 182 ק”מ והוא מקביל לגבול בין ישראל ומצרים. הכביש מתחיל באזור עוטף עזה סמוך ליישוב כרם שלום ומסתיים בצומת שקמה – עשרים דקות מאילת, שם הוא מתחבר לכביש 12... הכביש צמוד ממש לגבול עם מצרים ובנקודות מסוימות אפשר לראות את החיילים המצרים במגדלי שמירה... בכביש 10 יש המון נקודות תצפית מעולות ומעט מסלולי טיול קצרים. כולם נמצאים בחלק הצפוני של כביש 10 (בין חמוקי ניצנה להר שגיא).  האזור הזה הררי מאוד וצופה מגבוה על סיני וגבול מצרים..."

כביש 10

שוב עצרנו לביקור בביר סבחה.

הפעם, הספורטאג' הגבוה יכול לדרך העפר המובילה כמעט עד לבור המים, וחוסך צעידה ארוכה מידי בחום היום.

בבור עצמו המים עכורים למראה, והסולם למטה שבור.

הגיע הזמן שמישהו ייקח יוזמה וינגיש את הירידה לנוחה ובטוחה יותר מזו הקיימת.

מטיילים שרחצו במים אמרו שהם קרים מאד, אבל יפה בפנים, ואני אצטרך כנראה לחזור לכאן בעתיד חם יותר.

הלאה משם במעלה הדרך אנו עוצרים במצפור פתחת קדש ברנע,

תצפית מדהימה בגובה 600 מטר מעל פני הים על המישורים של פתחת ניצנה וסיני. במצפור הזה מצולמת התמונה המפורסמת של העיקול החד בכביש 10.

בתצפית יש סככה מוצלת ונעימה לעצירה.

יש מי שאומר כי על פי התנ"ך זה המקום ממנו נכנסו בני ישראל לארץ ישראל בצאתם ממצרים.

עוד מספר דקות נסיעה משם במעלה ההר המתפתל אנו מגיעים למצפה נוסף, מצפה הר חורשה.

תצפית יפהפייה בגובה 800 מטר אל עבר הר חמרן ורמת ברנע, בניגוד לשם המבטיח, אין שם שום חורשה ואין בתצפית צל.

הנוף המהפנט של מרחבי המדבר בצד המצרי ובצד הישראלי מרהיב ביופיו.

אפשר לומר הוד קדומים מבלי שזה ישמע מליצי מידי. זה פשוט ככה.

עצירה נוספת לאחר עוד מספר דקות נסיעה בין הרים שקרקעיתם בנויה משכבות אבנים ישרות אשר כאילו סודרו בידי אדם, עד שמגיעים אל אנדרטת הטייסים הבנויה מכנפיים אחוריות של מטוס פוגה. אנדרטה זו לזכרם של אורי סלומון וטל צרי שנהרגו במהלך אימון טייס בהר הנגב ב-1980.

מכאן עד נקודת היציאה הראשונה החוצה מכביש 10 זה עניין של דקות ספורות, וכל המקטע הזה נמתח לנו על שעתיים לערך.

יש אפשרות להמשיך בכביש עד למפגש שלו עם כביש 12 סמוך לשדה התעופה עובדה, ליד אילת, אבל זהו מקטע יותר משעמם ופחות מעניין, כך שחשנו מיצוי, למרות שיש עוד אטרקציות בקנה.

כביש 171 שמתחיל כאן מסתיים בחיבור שלו עם כביש 40 ליד הכניסה למצפה רמון.

בדרך אנו עוצרים באתר גלמפינג נאה שנמצא בליבו של כרם גדול, אך היות ולא יכולנו לשוחח עם הבעלים, נאלץ גם לכאן להגיע בהזדמנות אחרת.

חלפנו על פני המטווחים של בית הספר לקצינים, ועל פני הבסיס הגדול הזה, ופנינו אל תוך מצפה רמון.

האורחת שלי, כמו אורחים אחרים לפניה שהבאתי לכאן, לא ביקרה מימיה בהר הגמל.

בימים אלו מישהו החליט לשפר את הגישה, ולשדרג את האתר הייחודי הזה, ואת סביבתו, ואני לא אכביר מילים על המקום, כי מי שמכיר יודע, ומי שלא, לא יקבל פה ספויילר מקדים.

אתר שווה ביקור. נקודה.

 

הספורטאג' היה  תמיד סמל לנוחות נסיעה, בכל דרך, ולאחר כשבע מאות ק"מ במהלך סוף שבוע שלם, נוכחתי כי המותג שומר במלוא כוחו על יכולות לארח בנוחות מירבית עוד ארבעה נוסעים, מבלי שתשמע תלונה כלשהי על תנודות עקב מהמורות.

כך הוא בכבישים משובשים, וכך הוא בדרכי עפר.

שמתי לב גם לעובדה כי הספורטאז פוטוגני להפליא, ומשתלב בכל נוף, בעיר ובטבע, וזה בכלל לא פשוט לעצב רכב, כך שיהיה נעים לעין, וגם ייחודי.

איך אמרו פעם כשרצו לציין משהו מושלם? גם יפה וגם אופה.

וצריכת הדלק, איך היא? יהיה מי שישאל,

ליטר אחד לכל כ-14 ק"מ.

ועל כן, חכם מה הוא אומר?

בהגדה כתוב כך- וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: "אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

והפירוש שלי- זה המבחן שנערך בפסח, והספורטאג' הוא האפיקומן.

זכיה בטוחה.

 

ירון הולנדר (ואפרת)

אפריל 2022

 

קיה ספורטאג'  רמת גימור Premium

מנוע:1.6 ליטר טורבו. (בנזין)

הספק:180 כ"ס.

מומנט: 27 קג"מ.

צריכת דלק במבחן 1:13.5  ק"מ\ ל'.

מחיר 197,352 ש"ח

 

מצפור אשלים.

חווה חקלאית ישנה.

חמוקי ניצנה.

מבני פועלי הרכבת הטורקית.

מנחת ניצנה.

עזוז.

חניון בארותיים.

ביר סבחה.

מצפור קדש ברנע.

מצפור הר חורשה.

אנדרטת הטייסים.

מאהל גלמפינג בכרם.

הר הגמל.