השקט שבפנים

 

מזמן לא דגמתי את הכוכב הגרמני החביב עלי, ולמעשה מאז שהגיעה לכאן החשמלית הראשונה בשלהי השנה הקודמת, לא הגיעו אלי דגמים למבחן.

בעוד הסינים משגרים מותג אחרי מותג וכובשים כל עמדת טעינה פנויה, נדמה כי האירופאים לא כל כך ממהרים. כאשר העולם מדווח כי היבשת הישנה היא זו שנמצאת במצוקה גדולה מבחינת זיהום האוויר בערים, ומגבלות שיוטלו על היצרנים בשנים הבאות.

המהפכה למי שעוד לא שם לב כבר בעיצומה, וככל שמגיעים לכאן מותגים עממיים, וזולים (יחסית), מסתבר כי גם מותגי היוקרה כבר חזק בעניינים, לכן ביקשתי להתחיל את המבחנים עם הדגמים הללו.

 

ביציאה מתל אביב להרצליה משתרכים פקקים עצומים שהפכו לחלק משמעותי מחיינו, ואני מקווה כי נסיכת היום תעביר לנו את הבאסה בסבבה.

 

אולם בהרצליה נרשמה מבוכה קלה, כשחשבתי ששריינו עבורי דגם אחד, והביאו לי אחר, אבל כאשר נותנים לך סוס מרוץ, כמאמר הפתגם הידוע, אתה לא בודק לו את השיניים, וגם לזו שכיוונתי נגיע בקרוב.

למי שלא מכיר או לא ממש בעניינים, אזכיר כי מרצדס בונה את המכוניות שלה לפי קטגוריות, או בלשונם קלאס (CLASS).

ולפיכך, בכל קלאס שכזה יש תתי דגם ברמות גימור שונות, ולעיתים גם עם מנועים שונים.

וכך ניתן למצוא קבוצות ברמות A,B,C, עוד.

הרכבים החשמליים בקבוצת מרצדס קיבלו את הקידומת EQ אליה מצורפת האות של הקלאס.

ואם כן, אלי הגיעה החשמלית של קלאס C, להלן EQC.

דגם זה, נראה כפי שאופנתי היום בתצורת קרוסאובר במידות מדיום.

כלומר, ארבעה מבוגרים ישבו בו בנוחות, ויש גם מספיק מקום למטען אישי בהתאם.

ארבעה גברים יצאו לטייל

רכב המבחן, ברמת הגימור המרכזית בין שלוש, נקרא ELECTRIC ART, ומגיע בריפודי עור לבנים (ולמי שיש בעיה, יש בעיה), החומרים  העיצוב והגימורים הם כמובן ברמה גבוהה, כפי שמקובל אצל היצרן.

אגב, אחד ההבדלים בין רמות הגימור מתבטא בקוטר הצמיג, ומאחר ויש שלוש רמות יש גם שלושה גדלים. (19,20,21 אינצ', בהתאמה).

ברגע כתיבת מילים אלו חולפת בראשי המחשבה כי כנראה מהנדסי מרצדס שירתו בצה"ל ששם כידוע כל דבר מתחלק לשלוש.

את מערכת המולטימדיה המשובחת, שפעם נראתה לי הכי מסובכת בעולם לתפעול, אני כבר מפעיל בעיניים עצומות, כמעט, ועדיין היא זו המוכרת מימים ימימה, ומדגמי מנועי הבעירה הפנימית, ולא מהסוג החדש והיותר יוקרתי שנמצא בדגמים הממש יקרים, ועדיין יש כאן את אותו עיסוי מופלא במושב שאני ממהר להפעיל, עבורי ועבור כל אורח חדש שהבעת העונג המיידית מבהירה שנרשמה כאן אהבה מיידית. יש כאן כמובן מספיק נקודות חיבור לכל מכשיר נטען, (4 USB TYPE C, 2 כניסות 12 וולט ועוד משטח אלחוטי), סאונד מדהים בוקע מכל הרמקולים שמפוזרים ( Burmester), תצוגה עילית המשתקפת מול עיני הנהג על השמשה הקדמית, אבל עיקר הסוד של הרכב הזה טמון בסוללה שלו שמניעה שני מנועים המפיקים 408 סוסים שקטים במיוחד במומנט עוצמתי של 77 קג"מ.

איך, מה, ועל מה זה משפיע ארחיב בהמשך, אבל לא משנה איזו רמת אבזור נרכשת, בפועל שלושת הדגמים יעיפו את ה-EQC מאפס למאה בחמש שניות.

כמה מהר ועוצמתי זה??? זה מאד מוחשי, ומאד מדהים.

היצרן מצהיר על טווח מקסימלי עד 415 ק"מ. מעניין כמה אנחנו נספיק עם זה, כאשר וכזכור כל שינוי בסוג הנהיגה (חסכוני, נוח, ספורט ומותאם), משנה מן הסתם את הנתון הזה לכאן ולכאן.

לפי הנהגים שקדמו לי הטווח הצפוי עומד על 350 ק"מ.

לחיצה על דוושת התאוצה מוציאה את הרכב בשיגור חרישי שמותיר את הסביבה בהלם.

נוסעים שאינם מקבלים התראה מראש מוצאים עצמם נדחפים אל גב המושב שלהם מתמודדים עם כוח ג'י פתאומי, חברי באגף הגברים אהבו, הנשים פחות.

היות וכך הם הדברים חילקתי את זמני, ועם זו שעומדת כאן למבחן, עם אלו שבאות לטייל, ועם אלו שבאים גם להתרגש.

עבור אגף הנשים תכננתי מסלול סובב אתרים ועניין בחיפה, אך היות וכל תכנית היא בסיס לשינויים זה בדיוק מה שקרה, ובכל זאת מצאנו הנאות וחידושים.

כיליד חיפה אני מתבייש לספר כי אף פעם לא הזדמנתי אל שוק הפשפשים העירוני שנמצא ברחוב קיבוץ גלויות בעיר התחתית.

"...שוק פשפשים חיפה קיים מעל ל-150 שנה, ופועל 7 ימים בשבוע, בין השעות 08:00 - 16:00 (בערך).

מיקומו של השוק במורדות שכונת ואדי סאליב ההיסטורית. הארכיטקטורה המקורית של מבני השוק מהווה אף היא גורם משיכה לאלפי אנשים מהארץ שפוקדים אותו כל שבוע.

בימי שבת מתקיים ברחוב הראשי שוק הרוכלים המפורסם!

ייחודו של שוק פשפשים חיפה הוא בנופך האותנטי ובמגוון הרחב של חנויות, סוחרים, בתי אוכל ובתי מלאכה שמוכרים הכל מהכל: וינטג' רטרו, עתיקות ויד שניה, פרטי אספנות לצד חפצים יום-יומיים, ישראליאנה לצד פריטים ארכיטקטוניים, בגדי וינטג' לצד עודפים ועוד..."

שוק הפשפשים-חיפה

אנחנו מצאנו רחוב מנומנם, כאשר חלק מהחנויות סגורות, ובחלק הסוחרים ישבו ללא מעש. יתכן וכנראה עדיף להגיע בשבתות, ועדיין שיטוט סתמי בין החנויות והדוכנים תמיד יהיה מעניין ומסקרן.

מרחק כעשר דקות נסיעה משם (אמצע שבוע כזכור), אנחנו מגיעים אל לב המפרץ.

זהו מרכז ענק שיש בו גם קניון מסחרי, גם תחנת רכבת, גם מסוף אוטובוסים, וגם...תחנת מוצא של הרכבלית החדשה שנחנכה השנה.

יש מי שזקוק לרכבל הזה כאמצעי תחבורה מהיר ונוח להגיע לטכניון ולאוניברסיטה, ויש מי שכדרכם של תיירים נהנה מאד מהאטרקציה הזאת שעולה חרישית במעלה ההר, חושפת טפח אחר טפח של הנוף המרהיב של מפרץ חיפה, וכמה שאני מכיר אותו מילדות לא משעמם אף פעם.

מבחר אפשרויות תחבורה

מחיר הנסיעה אגב עומד על 5.5 שקלים וניתן להשתמש בכרטיס רב קו.

כאשר מגיעים אל תחנת האוניברסיטה אפשר כמובן לרדת ולהסתובב באזור, או להישאר בכיסא, ולהמשיך לרדת את כל הדרך חזרה.

בהמלצתו האישית של חברי מבקר המסעדות יורם מארק רייך (אושיה חיפאית מזה מספר עשורים) הגענו אל מסעדת מנגל ברחוב מוריה 54.

כל מה שיש לתפריט להציע עולה על מתקן גחלים משוכלל של מערכת גלגלות ושרשראות, שבא להעיד כי כאן מתייחסים בכובד ראש לכל פריט נבחר.

ככה כן בונים מנגל

מצאנו מקום נעים, שירות מהיר, אוכל טעים  (וכשר), ומחירים הגיוניים שאין כמותם בתל אביב.

שלושה מבוגרים סעדו עד הפקק ב240 שקלים.

נינוחים ורגועים ירדנו ממרכז הכרמל דרך כביש שבימים אחרים היה מקפיץ לי את הדופק, (יש כמה כאלו בחיפה), אל רחוב יוברט האמפרי ליד תחנת הרכבל השנייה בחיפה המוכרת בשם "הביצים של גוראל".

כאן ברצועת החוף הכי יפה בישראל שנשמרת ככזו בזכות הטיילת הצמודה, מגיעים אל המכון לחקר ימים ואגמים.

כאן נשאיר את הEQC בחנייה, (בימי חול אין בעיה בכלל), ונצא בשביל אל התל הסמוך.

"...תל שִׁקְמוֹנָה (בערבית: תל א-סמכ, בתרגום "תל הדגים") הוא תל קדום השוכן על חוף הים במערב העיר חיפה מול שכונת עין הים, ומדרום לשכונת בת גלים וצמוד לפארק הכט. שטחו של התל כשמונה דונם וגובה הנקודה הגבוהה ביותר בתל לפני התחלת החפירות היה 12.74 מטרים מעל פני הים... רבים מן הממצאים הארכאולוגיים שנתגלו בתל שקמונה, לרבות רצפות פסיפס, מוצגים כיום בתערוכה מיוחדת במוזיאון הימי הלאומי בחיפה..."

תל שקמונה-ויקיפדיה

 

מהתל נשקף נוף בתולי של חוף מחורץ ומרובה לגונות בין הסלעים המאפשרות רביצה אינסופית באמבט טבעי.

גם כאן מקפידים לשמור על הניקיון לטובת אלו שמגיעים להשתכשך, לבקר או לדוג.

 

לנסיעה הלוך וחזור מהמרכז לחיפה, הסוללה של ה-EQC מספיקה, ועוד נשאר עודף, אבל לטיול של המחר נזדקק ליותר מזה.

 

לא חלפו שלושה ימים מפגישתנו האחרונה, וכבר התייצבו חברי מועדון הגמלאים אגף הגברים, בהרכב חסר אחד, עם תוספת שחקן חיזוק שיכול בהחלט למלא את המשבצת, ליום שכולו יוקדש להנאה מהזן השקט.

זה שבא רצה לדעת לאן נוסעים, בעוד האחרים מאפשרים לי להפתיע את עצמם ואותי, וכאשר דיברנו בנינו על הטיול שיהיה, הם ביקשו משהו מיוחד.

תמצא לנו איזה יקב, מסעדה, או איזה מעיין שאנחנו לא מכירים, הם אמרו. ואני, שקשוב לאלו שנוסעים איתי (כל עוד הם משתלבים בנוף), משתדל לרצות.

במפות של גוגל מצאתי מקום שנשמע לי מסקרן.

סמוך לצומת מחניים ראיתי בלב שדות יקב, וזה כבר נשמע מבטיח.

פניתי בכניסה לקיבוץ איילת השחר ימינה, ועד מהרה הכביש הופך לדרך אספלט כבוש.

הגרמנייה שאיתנו שעד עכשיו הייתה לבנה וצחורה קיבלה מעטפת של אבק בהיר אשר עמעם את יופייה, אך מנגד חשנו, או למעשה לא חשנו בהבדל הנסיעה על אספלט לדרך עפר.

השדות כאן משובצים בחלקות מעובדות, עם מבנים בהם מתגוררים כאלו שבוחרים לגור בלב הטבע.

השלטים מכוונים אותנו אל בוסתן עברי, יקב אלבר.

את פנינו מקבל דורון, שמוביל אותנו לסיבוב בחווה.

בוסתן עברי, הוא שטח פרטי, שנרכש על ידי אבי לזרוף בשנת 2005, אשר הקים את כל החווה לבד, במו ידיו, כאשר מול עיניו עמדה מטרת על – הנגשת החווה לכל מבקר.

כיום החווה מנוהלת על ידי דורון וזוגתו לימור, שלקחו על עצמם להמשיך את מפעל החיים שנבנה כאן, באהבה ובתשומת לב.

בחווה מגדלים זיתים וגפנים, וגם חלקת תירס צבעוני מתוק להפליא אותו ניתן לאכול ללא בישול .

הזיתים עוברים לכבישה בחורפיש,

מעבר לפן החקלאי החווה משמשת לאירוח מבקרים,

החווה מייצרת כ- 1500 בקבוקים יין, כך שאפשר בהחלט לסווג את היקב כיקב בוטיק.

דורון פותח עבורנו שולחן עם טעימות יין תוצרת החווה, גבינות משובחות (משק הירש), לחמים צבעוניים וטעימים, וריבת תאנים מופלאה.

טעמי היין עדינים ומחליקים בגרון בנועם.

בקבוק יין עולה 95 שקל.

ישבנו בנועם עם דורון ואבי שקפץ לבקר, ולאור השיחות שהתפתחו כאן הנועם והכיף יכולנו להשתקע כאן להרבה יותר כי קשה לקום אחרי חוויה כל כך נעימה, אבל יום שלם עודנו לפנינו.

גילינו אנשים נדיבים ואידיאולוגיים, המחזיקים בחקלאות נגד כל הסיכויים ומארחים בשמחה וברוחב לב כל מבקר.

נפרדנו בידידות, והבטחנו זה לזה כי עוד נשוב.

בוסתן עברי-יקב אלבר

לתיאום ביקור וזכייה בחוויה דומה – 0525104449.

 

השמש כבר עמדה באמצע השמיים, כדברי הגששים, כאשר התחלתי לגשש מקום שיש בו מים, אשר טרם דגמנו.

אזור זה של הגליל מרובה מקומות בהם ניתן לרבוץ ולהשתכשך, ועדיין מפתיע לגלות מקומות חדשים.

בכניסה לקיבוץ כפר סאלד, יש גן פסלים מקסים, שחלקו נבנה מחלקי כלים חקלאיים ישנים, וחלק מהדמיון. ברחבי הקיבוץ מפוזרים פסלים נוספים ובהם כאלו העשויים ממוזאיקה צבעונית, אבל לא למען אלו הגענו עד הלום.

אגם קרעון זכור למרבית בני גילנו כמקום בבקעת הלבנון אליו הגיע צה"ל במלחמת של"ג הראשונה, אולם מישהו החליט להעתיק את השם לבריכה טבעית השוכנת ממש בלב הקיבוץ וניזונה מפלג מים מפכפך.

אין שילוט למקום וצריך הכוונה של מקומיים, אך כנראה בני הקיבוץ למדו ממקרה האסי וניר דוד, כך שהמקום פתוח לכל מבקר.

גילינו מקום שקט, מטופח ונקי (ואינשאללה שישאר ככזה), עם עץ גדול שנותן צל למי שמעדיף, ספסלים וכסאות מאולתרים מאפשרים בילוי נינוח. המים צוננים ונעימים, ועומק הבריכה לא קבוע.

כבדו את המקום, והקפידו לשמור עליו כפי שהוא.

בתקשורת סיפרו לנו השבוע כי הכפר עג'ר הנמצא למרגלות רכס הר דב, ניפתח לביקורים, ואפשר להיכנס ולצאת ללא כל בעיה.

אם כך, אמרתי לחבריי שסבאו מבירה קרה והתרעננו במים, למה שלא נקפוץ לשם, ונראה.

הכבישים פה כאילו נבנו למידותיה של ה-EQC, נוחים ופנויים, וגם בסיבובים ובעליות לא חשנו אף פעם כי הרכב מתקשה או חסר לו משהו. בדרכנו לשם סטיתי לכביש 959 העולה אל רמת הגולן בעיקולים חדים, רק על מנת לרדת אותו בחזרה, ולראות איך האנרגיה נאגרת בחזרה, ומה שירד בעלייה, חזר בירידה.

אכן פלא הנדסי.

"... הכירו את המקום היחיד בישראל שווייז לא עובד בו. לא ברור אם זה כי הצבא משבש זאת או שזה מכוון, אבל זו בדיוק בבואה קטנה של הכפר העלווי היחיד בישראל (כן, עלווים כמו אסד בסוריה) שלא מוכר כמעט לאף אחד. רג'ר לא דומה לשום מקום בארץ. למעשה, לשום מקום אחר בעולם. הוא נמצא בשטח ישראל מחד, גובל עם לבנון מאידך והיה במשך מאות שנים כפר סורי. מבולבלים? גם אנחנו..."

עג'ר

הכפר עג'ר הוא אכן משהו שונה ואחר מכל מה שמוכר לנו.

ראשית בולט כאן מאד השקט והרוגע. אולי זה הנוף של הערוץ העמוק המפריד בין ישראל ללבנון, ואולי אלו האנשים האדיבים והמנומסים המקבלים בשלום כל אורח.

אנחנו כאן, לבנון זה שם

שנית, הכפר מאד מטופח ונקי, וגם סביב בתים ישנים ופחות מטופחים אין עזובה ולכלוך.

שלישית, בכיכרות יש פסלים ומזרקות, והאווירה כאן בכלל לקוחה ממחוזות אחרים, ולך תזכור שבמרחק כמה מאות מטרים יש גבול בינלאומי עם מדינה פחות ידידותית.

לא שחיפשנו במיוחד, אבל לא ראינו מסעדות, ואני בטוח שאם היינו מתאמצים יותר היינו מוצאים משהו.

 

בשעה זו של היום מד הטווח החשמלי של ה-EQC עבר לשתי ספרות, וברור כי אנחנו צריכים למצוא מקום בו נוכל לעצור לטעינה מהירה.

בצומת גומא הזכורה לנו מביקורים קודמים, יש גם עמדת טעינה מהירה של חברת אפקון (KW 150), וגם גלידריה מצוינת (בוזה), וגם ומשהו ללעוס.

14% סוללה התבשרנו כאשר הגענו לשם, ומחשב הרכב בישר כי לפנינו עומדת שעה פלוס מינוס עד לטעינה מלאה.

בזמן שאכלנו, התפנינו, וזמן לסיגריה הכרחית (של האורח התורן), המרצדס שאבה חשמל בקצב מהיר שהביא אותה לרף של 93% בפחות משעה.

לנו זה מספיק כדי לחזור הביתה.

כפי שביקשו אורחיי להיום היה לנו מסע של גילויים וריגושים.

מצאנו חברים ומקומות שלא הכרנו, ובעיקר, ומעל הכול ליוותה אותנו מארחת שלא השמיעה ציוץ תלונה. סחבה בכל דרך, והובילה אותנו בביטחון ובשקט לכל מקום שרק רצינו.

האמת, גם ממנה קשה מאד להיפרד, אך מי שברשותו סך מתאים יכול להכניס אחת כזאת אל חייו.

ההנאה מובטחת.

איך אני בטוח?

תראו את הפרצופים של החברים שלי בסוף יום.

 

ירון הולנדר (שירה, סמדר, אבי ברק ועודי)

ספטמבר 2022

מרצדס EQC 400 רמת גימור ELECTRIC ART

שני מנועים חשמליים.

הספק 408 כ"ס.

מומנט 77 קג"מ.

קיבולת סוללה 80 קווט"ש.

טווח בין טעינות (יצרן), עד  415 ק"מ.

צריכת חשמל (במבחן) 25 קווט"ש לכל 100 ק"מ.

מחיר (רכב מבחן) 560,437 ₪.

 

 

 

 

אגף הנשים, חיפה

חיפה-

שוק הפישפשים

רכבלית

מסעדת מנגל

תל שקמונה

 

 

גברים

 

צומת מחניים

יקב אלבר, בוסתן עברי

אגם קרעון בכפר סאלד

עג'ר

צומת גומא