Your life is honey , honey: חופשה בפאפוס, אוקטובר 2022

יום רביעי 19.10.2022

מכירים את הבדיחה החבוטה שלא קונים פרה בשביל כוס חלב?

אז זהו שכן.

בדילמה זוגית שעוסקת בנסיעה עתידית, עולה השאלה האם ביעד ההוא נשתמש בתחבורה ציבורית מצויינת, או שניקח כדרכנו מכונית וננהל את זמננו כראות עינינו.

ומה הבעיה עם המכונית, ישאל כל אחד? הרי אתה כתב לענייני... ומכוניות באות לך מכל הסוגים כמה בחודש, לא?

נכון, אבל לא כאלו שההגה שלהן ממוקם בצד השני, ואנשים נוהגים בצד ההפוך מזה שלנו.

ועל כן החליט הוועד המייעץ, נבחר יעד קרוב, בו נוכל לקחת רכב ולראות עד כמה השד מסובך, או לא.

ועל כן, פאפוס בקפריסין.

שעה מכאן, וכל האופציות פתוחות.

מצאנו דיל של אחרי החגים, ומכיוון שלא היינו שם מעולם, כנראה נתאהב.

טיסות לואו קוסט מתומחרות כך משום שאינן מחוייבות כמעט לכלום, ובתמורה אין על מה להתלונן, גם לא שהטיסה יצאה באיחור זניח של 40 דקות.

ובכלל מוזר הוא העניין שההמתנה בשדה אורכת יותר זמן מהטיסה עצמה.

אם חשבנו שיום לאחר תום החגים נתבודד בשדה ונגרש זבובים שרוצים לתפוס טרמפ לחו"ל, התבדינו, ונוכחנו לראות כי טרמינל 1 (ההוא של "הבזול"), די רוחש וגועש, הלו, אנשים, אין לכם עבודה, בית ספר או משהו שמחייב אתכם לא לצופף מטוסים ??

הטמפרטורה בפאפוס היא במעלה או שתיים פחות מזו שנטשנו בגבעתיים, אבל להבדיל הימים האחרונים היו גשומים, והתחזית לימים הבאים לא מבשרת שמיים כחולים באופן תמידי.

יאללה, שנעבור לזמר את "אנא בכוח"??

אם בטיול שעשינו באיסלנד זה עזר נגד גשמים ורוחות רעות, אולי זה יעבוד גם באי ההלניסטי הזה?

שעה באוויר, והמטוס מתחיל לרדת אל תוך עננים צפופים, ותחתיהם השמש בוהקת על ים כחול מאופק לאופק.

הגענו למלון חביב, חדיש ונקי.

השמש זרחה והאוויר חמים.

התיישבנו במלון לחלץ עצמות, לשתות טורקי קטן לפני שיוצאים לשוטט, והעננים החלו להתעבות.

יצאנו מהמלון וחיש קל טיפות זעירות הפכו למטח כבד שהרטיב אותנו מקודקוד לכף הרגל.

מצאנו נחמה בקניון סמוך, גדול ומקורה.

לאחר שהגשם פסק, חזרנו למלון עם כמה פריטים שנדבקו לנו ליד בחנות ג'מבו עצומה בה הצטיידנו במטריות, ועוד, ויצאנו בצעידה לכיוון החוף.

בדרכנו עברנו ליד אתרי עתיקות לא מטופחים מידי, וחלקם אף סגורים לגישה, אם זה בגלל שכבר לא ממש עונת התיירות או כי אין למקומיים אינטרס לתחזק.

גלי הים האפורים היכו בחוזקה בדפנות הטיילת התיירותית, והרוח העיפה רסיסי מים קטנים.

לא קר, אבל אפרורי.

מצודת פאפוס שנמצאת ממש בפתח הנמל הוא מבנה קבוע מרשים, אך אף הוא סגור ומסוגר.

קרני שמש שביצבצו בינות העננים יצרו תמונות בעלות אופי דרמטי.

לאחר שהסתובבנו אנה ואנה עברנו אל טרמינל האוטובוסים הסמוך, כאן אין ממש תחנה, אלא האוטובוסים כולם מגיעים לרחבה ואנשים עולים לכל קו.

מחיר הנסיעה עומד על 1.5 אירו.

נסענו בערך שתי תחנות עד שירדנו סמוך לקניון שדרת המלכים אותו הכרנו כמה שעות קודם לכן.

כאן יש מבחר מסעדות, ולבסוף בחרנו בזו שהציעה מיקס גריל זוגי, שאת מרביתו חיסלתי לבדי, לאחר שזוגתי נכנעה הרבה יותר מוקדם.

מיקס גריל מקומי

היה טעים מאד וקינח יום גדוש ומתיש.

יום חמישי 20.10

קמים בבוקר ומול המרפסת שלנו מתנוססת קשת צבעונית כמעט מלאה.

ארוחת הבוקר במלון מציעה כל טוב ומספקת דייה על מנת לספק לנו את האנרגיה הדרושה.

יצאנו מהמלון וצעדנו לכיוון הקניון, לידו נמצאת תחנת אוטובוס של קו 615 שניקח על מנת להגיע אל מה שנקרא כאן קברי המלכים.

במחיר עשרה אירו רכשנו כרטיס זוגי חופשי יומי.

תחנות האוטובוס כאן זה משהו שצריך למצוא בזכוכית מגדלת, כי זה רק עמוד עם שלט.

לא ספסל, לא גגון. כלום.

ראית אנשים עומדים על המדרכה. תצטרף.

גם תדירות הקווים לא משהו, בערך פעם בשעה.

הכל פה מאד נינוח ובלי לחץ, ואנשים עומדים בתחנה ולא מתמרמרים בכלל.

בקיצור, מייד ברדתנו מתחיל מטח גשם חזק שירד בדיוק 2 דקות, הפסיק, ולאחריו ולמשך כל היום זכינו ליום צלול ונעים מבחינת מזג האוויר.

אתר קברי המלכים נקרא כך באופן מוזר, כי האזור היה עיר גדולה מאד ויש כאן אינספור קטקומבות חצובות בסלע ששימשו לקבורה של כל התושבים, ומבנים שלמים ומרשימים שחצובים בסלע, כפי שיש בפטרה, ירדן.

הסתובבנו פה ושם, עד תחושת מיצוי.

יצאנו ותפסנו את אוטובוס 615 בכיוונו ההפוך לעבר הנמל.

כאן כיוונו עצמנו אל הפארק הארכיאולוגי העצום, שהוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי.

חלק מהעתיקות שנחשפו במקום כוסו בעפר, ומה שגלוי מהמם ביופיו.

יש באתר רצפות פסיפס צבעוניות בנויות ברמת ביצוע מדוייקת שגורמת ללסת ליפול מרוב תדהמה.

גם כאן הסתובבנו בין האתרים שלכל אחד מהם יש הסבר באפליקציה יעודית של האתר.

ניצלנו את מזג האוויר החמים והנעים על מנת להיכנס אל מצודת פאפוס שאתמול הייתה סגורה.

תכל'ס אין סיבה מעניינת להיכנס למקום ששימש פעם כלא, למעט הצילומים המרהיבים מגג המצודה שניתן לצלם.

ניצלנו את קירבתנו למלון להפסקת ריענון, טבילה קצרה בבריכה, והחלפת בגדים בטרם נצא לסיור בחלק העליון של העיר, אל העיר העתיקה.

היות וכאמור האוטובוסים לא זמינים ברצף, עשינו את מרבית הדרך ברגל, וכאשר הגענו אל מסוף השוק הסתבר לנו כי הגענו אל פנינת העיר.

לצערנו השוק העירוני פתוח רק עד שעת צהרים, אבל כל הרובע שהיה פעם ישן, עובר מהפך עיצובי, וזהו מקום מהמם להסתובב בו בין הסמטאות הצרות והציוריות.

לעת חשיכה נפתחות בו המסעדות והברים, ולאט לאט מגיעים המבלים.

מקומית סיפרה לנו כי בסופי שבוע יש צורך בהזמנת מקומית מראש.

אם יקחו את הרובע הזה, המנומנם בשעות אחר הצהרים ויניחו אותו כמו שהוא בתל אביב זה יהיה הדבר הכי חם מבחינת נדל"ן ובילויים.

(ולא שחסר לנו, רק האופי שלנו לא היה מאפשר לו להשאר שומם וריק לדקה).

בדרכנו חזרה למלון נכנסנו לטברנה מקומית שעלו ממנה ריחות גריל שהיה קשה להתעלם מהם.

מנה ב-10 אירו (35 שקלים)

מנת צלעת כבש ב40 שקלים

במסעדה האיטלקית הסמוכה השתרך תור ארוך, אבל הצלעות של בעלי החיים החביבים שהקריבו עצמם למען הנאתנו הזוגית חימם את ליבנו, וגם את הקיבה.

המחיר לכל הטוב הזה גובל בשערוריה על פי קנה מידה ישראלי והסתכם ב 26 אירו בלבד.

אירופה זולה לא רק במילקי, מסתבר.

במלון שלנו יש אווירת מלונות אילת.

קבוצות נופשים בריטים, (בטח וועד עובדי קופת חולים מאנצ'סטר יונייטד, או משהו כזה), עם צמידי הכול כלול, ישבו בלובי, ואחר כך עברו לשירת קריוקי עליזה, ואנחנו בנימה אופטימית לקראת המחר פרשנו לשנת לילה.

יום שישי 21.10

מי שרקח את המשפט שעל טעויות משלמים, צדק.

לפני הנסיעה ביררתי עלויות שכירת רכב והמחיר היה זול ונוח, אבל מכיוון שלא המשכתי את התהליך לכלל הזמנה כי לא היינו סגורים על הלו"ז, וגם החשש מגשם שישנה תוכניות, ביצענו לבסוף את ההזמנה מהמלון, בלילה, ובמקום רכב ליום אחד כבר הארכנו ליומיים, עם החזרה בשדה התעופה ביום החזרה לארץ, והמחיר הסופי היה כמעט פי שלושה בתוספת ביטוח משלים וכולל.

מוסר השכל, מי שמתוכנן מראש משלם פחות.

היות ואתמול עזר ניגון הלהיט "אנא בכוח" נגד הגשם, זימזמנו אותו הבוקר בציפיה ליום טוב.

אם זה עבד באי סוער כמו איסלנד, אין שום סיבה שיושב מרומים לא יחוס על בני עמו הנודדים בעמים.

אוטובוס מטרמינל הנמל, מספר 612 יוצא אל שדה התעופה פעם ב 50 דקות, ועם הרבה נוסעים ומזוודותיהם נסענו לאסוף את רכב ההשכרה מסוכנות באדג'ט.

שדה תעופה פאפוס

להבדיל ממונית שעולה בין 20-40 אירו, מחיר הנסיעה באוטובוס עולה רק 1.5 לנוסע.

יותר זול אבל גם יותר איטי.

בשדה התעופה המנומנם אין תור ותהליך קבלת הרכב היה מהיר.

יצאנו מלאי חששות מהלא נודע, ובעיקר מהלא מוכר.

נהיגה בצד ההפוך של הכביש באיטיות מקומית שלא ממהרת לשום מקום.

השאנטי באי הזה ממכר.

אין ציפצופים, אין כאלו שממהרים, ועוקפים בפראות, אווירה אחרת לגמרי.

עלינו אל הרי הטרודוס, פתחנו את הביקור בכפר הציורי התיירותי והנעים אומדוס, בו יש סמטאות שיצאו מסרט משובח, עם טברנות מרגיעות וכנסיה יפה.

טעמנו מעדנים ולגמנו יין מקומי טעים, ואי אפשר שלא לרכוש קצת מכל הטוב הזה.

הרי הטרודוס מפורסמים בתוצרת הגפנים, ויש בכל בית שני יקב.

המשכנו בדרכנו אל מפלי קלדוניה, אולם כביש שנחסם באחד הכפרים בדרך שלח אותנו לדרך עקיפה פתלתלה בנופי חורש אדירים.

הגענו דרך כביש נושן מפותל במיוחד וצר להפחיד, אל הכפר הנושא את שם הרכס כולו.

כאן האוויר התקרר ל15 מעלות ועם קרירות אירופאית אפרורית, לא מצאנו שם הרבה מה לעשות, כך שבעיצה עם מקומיים הוסבר לנו איך להגיע את הדרך הקצרה למפלים.

מזל שבחרנו בקצרה שאורכה רק כ- 3 ק"מ, והיא עוברת בתוך ערוץ שוקק נוזלים, סטייל הבניאס

הדרך למפל אורכת כ-40 דקות (כי מצלמים המון), ובחזרה קצת פחות.

המפל, איך נאמר בלי להעליב?, יפה, אך לא מסעיר.

אולי באביב הוא מרשים הרבה יותר.

בדרכנו חזרה עצרנו להתעכב בפאנו פלאטרס, שיש מי שציין את הכפר כמקום ראוי לביקור, אבל אולי זאת העונה שכבר לא, או השעה, או המבקרים עצמם שלא מצאו שום דבר מעניין פה.

לקראת שעת שקיעה כיווננו את עצמנו לומר לשמש לילה טוב בצוק אפרודיטה המפורסם, והגענו ממש על הקשקש, בו השמש נושקת לשלום.

מי שלא טיפס על הסלע העצום כדי לראות שקיעה, כאילו לא ראה שקיעה מימיו.

הצהרות האהבה למרגלות סלע אפרודיטה

חזרנו לעיר בחשיכה כדי לתפוס מקום במסעדה האיטלקית הכי פופולארית בסביבה, היה טעים ומזין.

רכב אגב, הופך את השהות כאן להרבה יותר מעניינת, שכן נפתחות הרבה אפשרויות שחוסר ברכב אינו מאפשר.

מחר בבוקר נשכים קום כדי לתפוס שיט (אם יש כזה) אל הלגונה הכחולה.

שבת 22.10.2022

קמנו מוקדם, על מנת להתארגן ולצאת לדרך אל הצד השני של קפריסין.

בכפר קטן מספרות האגדות בשם לאצ'י, יש מעגן ספינות שיוצאות לשיט בים, ואל היהלום המקומי, הלגונה הכחולה.

הדרך ללאצ'י מטפס בהרים מנוקדים בכפרים, מטעי זיתים, וכרמים.

נוף מוכר ולא מוכר. דומה לשלנו, אבל אחר.

הנסיעה אורכת כ 50 דקות, ובסופן מצאנו עצמנו בחניון המעגן.

היום הים סוער מידי, בישרו הקברניטים של הספינות, אי לכך לא יוצאים לשיט.

המלצה מקומית שולחת אותנו (עם עוד תיירים מאוכזבים), אל קצה הרחוב, שם נמצא אתר בשם האמבט של אפרודיטה.

זהו מעיין נובע בתוך מערה מוקפת צימחייה.

יפה, וזהו.

החלטנו לחזור לעיר אל שוק העיר העתיקה.

מצאנו חניה במרכז העיר, בעלות של אירו אחד לשעתיים.(הלוואי אצלנו), וירדנו לשוטט בין החנויות.

נוף הררי בדרכים

להבדיל משלשום, היום הסמטאות הומות יותר, אבל כאשר החנויות נסגרות בשעת צהרים המקום כאילו קמל ומתייבש.

ציור קיר בשוק העיר העתיקה

החלטנו כי בערב הוא הרבה יותר מעניין ויפה.

אחרי התברבריות לאתר את החניון, (להבא שימרו מקום רק בגוגל מפות ולא בוייז), החלטנו לנסוע בעקבות ההמלצות אל יורוסקיפו, שם מייצרים מעדנים מקומיים בשיטות מסורתיות, והיכן שיש טעימות, אנחנו מוכנים לשכב על הגדר, וכך לאחר שבחנו כמה מקומות, מצאנו חנות בה הרחת לוקום הייתה עדינה ולא מאד מתוקה, ונכנענו.

עוד בכפר כנסיה עתיקה מאד, עם ציורי קיר עתיקים ומרשימים.

חזרנו לעיר והחלטנו לנצל את ההזדמנות ולעבור על גשר המתכת העקלתוני שעובר מעל שטח עתיקות ענק, לא מטופח ולא חשוף עדיין, אך מה שרואים מרשים ומיוחד.

בין היתר יש כאן תיאטרון רומי הלניסטי מרשים, שאם יתנו לו את הטאצ' המתאים יוכל להתחרות בזה שבקיסריה.

תאנים בלאדי על הדרך. מתוקות מדבש.

לפני שיצאנו אל אטרקצית היום, ביצענו עוד גיחה להתרעננות בבריכה, ולאחריה יצאנו לראות שקיעה באתר נוסף שמככב בכל צילום.

האוניה הטרופה אדרו 3 שוכנת על חוף מרהיב כ 16 ק"מ מהמלון שלנו, ורק כאשר מגיעים לשם, רואים את החניון הגדול ובית הקפה הענק הצופה למפרץ, מבינים מהי אטרקציה מקומית.