זאת שמעל המצופה.

 

 

יום אחד בתחילת הקיץ כאשר לקחתי או החזרתי רכב מחניון היבואן, ראיתי אחת שונה לחלוטין מכל המכוניות שחנו שם.

מה זה? שאלתי את עצמי, ומייד הקפתי אותה בעין סקרנית בוחנת, צילמתי כמה תמונות נאות, ושלחתי שאלה למי שיכל לענות, על מי מה ומתי.

תמתין לחודש יולי-אוגוסט, נעניתי, אז תהיה ההשקה של הדגם.

הסבלנות השתלמה (כאילו והייתה לי ברירה), והנה הגיע תורי לבלות מספר ימים עם זו שזכתה בתואר "המכונית היפה ביותר לשנת 2022" בקטגוריית "עד 60,000 יורו" בפסטיבל הרכב ה-37 שנערך בצרפת.

ישנם עוד אנשים, מסתבר, אשר אינם יודעים לפרש את הסמל הניצב בגאווה בחזית גריל המנוע, וכאשר אומרים להם DS הם מגיבים בהרמת גבות.

נו, אני אומר לאלו, זהו מותג היוקרה מבית סטלנטיס.

עכשיו בנוסף לגבות מתווסף גם פה פעור.

שו סטלנטיס? אומרים לי. זו יבשת חדשה שלא שמענו עליה או כוכב רחוק ששולח לכאן מכוניות?

עכשיו לך תסביר לאנשים מניין זה התחיל, ("אהה, אז תגיד סיטרואן..."), ולא, הקשר להורים הביולוגיים כבר רחוק מידי, וזה ששני המותגים הם רק חלק מקונצרן ענק המפוזר בכל אירופה רק הופך את העניין למופשט יותר.

ואכן, מבחינת סטלנטיס זהו דגם ראשון שיש לו גרסת פלאג אין היברידי. (ובעברית פשוטה, גרסה היברידית חשמלית נטענת).

פרופ' אלכס פדואה, מעצב תעשייתי בשנקר, אמר במהלך ההשקה החגיגית כי "ה-DS4 החדשה נהנית מפרופורציות מושלמות לסגמנט, והיא יוצרת רושם חזק מאוד על הכביש,

מעצביה הצליחו ליצור עבורה זהות ייחודית ומקורית שטרם נראתה בעבר.

המעטפת לוטשה כך שתיראה אלגנטית, אתלטית וגם שרירית באופן מופגן. מעבר לכך, עיצוב זה גם מקנה לה מבנה אווירודינמי במיוחד שמשפר את מרחב המחיה בתא הנוסעים".

 

אני כמובן לא יכול להתנסח טוב יותר ממי שזה מקצועו, אבל בסוף, אחרי כל המילים החכמות והמכווינות, אנחנו מחפשים במה דברים אמורים, או בקצרה, מה יש לנו פה.

ה-DS4 מוצעת בישראל עם מנוע בנזין או בגרסה היברידית נטענת, ובשלוש רמות אבזור: TROCADERO, PERFORMANCE LINE ו-RIVOLI בהתאם לגרסה, ובכל גרסה ישנה אפשרות לקונפיגורציה משתנה.

כל הגרסאות המוצעות מאופיינות בטכנולוגיה חדישה, ולכל אחת מהן יש את ההבדלים המבדילים בינה לאחרות, וכך הלקוח יכול להתאים לעצמו את זו הקולעת בדיוק לצרכיו.

ומה הם לדוגמא אותם פריטים המאפשרים זאת:

תצוגת עילית מורחבת, פנסי מטריקס לד (בחלק מהדגמים), מערכת מיזוג אוויר נסתרת ואינספור אפשרויות עיצוב.

כל גרסאות ה-E-TENSE מצוידות במערכת המתלים האדפטיבית, אשר סורקת את הכביש בחזית הרכב ומתאימה את שיכוך המתלים בהתאם בכדי להעניק נוחות נסיעה מרבית.

הרכב מגיע עם כרטיס סים מובנה לעשר שנים לתקשורת קבועה, ולעדכונים של תוכנת הרכב.

כמותג שטכנולוגיה וחדשנות היא נר לרגליו, פיתחו למען הלקוחות אפליקציה ייעודית  (בעברית) לבעלי הרכב בשם .my ds  

אפליקציה זו מעניקה מידע נרחב אודות השימוש ברכב, צריכת האנרגיה, קביעת הניווט דרך גוגל מאפס, טיפולי אחזקה שוטפים, ועוד, כאשר גרסאות ה-E-TENSE מאפשרות גם הפעלת מערכת המיזוג ברכב במועד שנקבע מראש לפני התחלת הנסיעה.

ברכב מותקנת מערכת ניווט מקורית (TOMTOM) בעברית מלאה עם דיווחי תנועה, וקישור מלא למערכת התצוגה העילית עבור הנוהג.

 

גרסת ה-E-TENSE (PHEV פלאג-אין-היבריד) משלבת בין צמד מנועים – בנזין וחשמלי המספקים הספק משולב של 225 כ"ס ו-36.7 קג"מ.

אלי הגיעה למבחן, זו שיש לה  את רמת הגימור הבכירה ונושאת את השם "קרוס ריבולי".

 

הילה, מנהלת מכירות DS בישראל, לא מתחשבת כלל בגילי המתקדם, מדלגת בזריזות על כל המסכים, ויורה לי צרורות מידע במהלך מסירת הרכב, ואני חושב על הלקוח הנרגש שיבוא לקבל את הרכב, ויצטרך יחד עם ההתרגשות של מעמד קבלת רכב חדש יפה ומשוכלל, להתמודד עם כל העושר הזה.

יש כאן כל כך הרבה אפשרויות ותת אפשרויות לכיוונונים והגדרות, שדרוש הרבה יותר מסוף שבוע ארוך.

אני מקווה שקלטתי את המירב הנדרש לבלות שלושה ימים יחד.

בדיעבד, ולאחר הימים המשותפים שלנו, מסתבר כי השד אינו נורא כל כך, ובעיקר כאשר המידע כולו זמין בעברית, ומה שלא מצליחים לפצח לבד יש גם סרטוני מידע (במערכת המולטימדיה עצמה), שיעזרו לבעלים של היפהפייה הזאת להגיע לכל נתון וכיוון נדרש.

 

על השמשה, מול עיני הנהג משתקפת תצוגה עילית מרובת נתונים, שחוסכת הורדת העיניים ממרכז הכביש לכל מקום אחר.

תצוגה עילית, ככה זה נראה

מערכת המולטימדיה העונה לשם איריס (המקבילה של סירי), מוכנה ליטול על עצמה כמה מטלות, אבל בתור אירופאית גאה יש לפנות אליה בנימוס, ולא לשכוח את המילה פליז בסוף משפט.

לרגע חלפה לי מחשבה כי אני מחכה ליום בו יפתחו עוזרת ישראלית כזאת, כנראה תחת השם אורטל (במלרע) למשל, והפקודה להפעלה תהיה בסגנון "אורטל נשמה, חם לי, תפתחי את הגג בחיאת דינק", והיא כתגובה תענה, " נראה לך שאני עובדת אצלך? אנחנו בשנת 22, יאללה תתקדם, כפרה, ותפתח לבד, אני יוצאת עם חברות יאללהביי".

 לשמחתי, אנחנו לא שם, בינתיים, וכאמור אנחנו במרכבה אירופאית הדורה אליה נרתמו 225 סוסים אצילים, שמוכנים לתת בראש, אם וכאשר.

החלק החשמלי אחראי על נסיעה שקטה וחרישית עד לטווח של 58 ק"מ, לפי הצהרת היצרן.

 

בבוקר שישי, הילד התעורר רעב.

בא לי המבורגר, הוא אמר.

אולי תיקח אותי לאכול? שאל.

וזה שההמבורגריה האמורה נמצאת איזה 150 ק"מ מהבית, לא אמור להוות בעיה, נכון??

קטן עלינו, עניתי.

לקחנו את זו שמורשתה צרפתית, נולדה בגרמניה ועלתה לישראל, ובנימה אופטימית רתמנו קצת חשמל למשימה, הרי מה לא נעשה בשביל ילד שבע ??

השירות הצבאי לימד אותנו כי אפילו בשביל סיכה קטנה או כומתה, חייבים לשלם בזיעה, ומאמץ.

ברגיל אני לא מסנג'ר את בני משפחתי, אבל קצת מורשת קרב, היסטוריה משפחתית וידיעת הארץ, נראים לי תשלום הוגן תמורת קציצה.

הכנתי לנו יום מלא מקומות מעניינים לביקור, ויחד עם זוגתי החוקית והסנדוויץ' יצאנו לדרכים.

היות ויצאנו לדרך ארוכה, מלאי כוונות טובות, מצאנו עצמנו נוהגים בנסיעה רגועה וללא ניסיונות מאמץ מיותרים, כאשר המנוע מכוון לסוג נהיגה היברידית (יש עוד 3 אפשרויות).

בטעינה לילית

הגענו מהמרכז לכנרת כשנותרו עוד 10 ק"מ חשמליים, במד הטווח, וצריכת הדלק הכוללת עמדה על כ-23 ק"מ לליטר.

יפה מאד.

אולי היה זה הרגע בו מערכת הניווט החליטה להראות לי התנהגות כביש מהי, והפנתה אותי מכביש 85 ימינה אל כביש 90, ובמקום להודיע לפנות שמאלה אל כביש 8277, שלחה אותי אל עד שפת הכנרת, בכביש שיש בו כל מה שנהג חפץ ריגושים ימצא, וה-4DS שלנו הפגינה באדישות הצמדות אל מרכז הנתיב, גם אם הוא בא בעיקול חד עם שיפוע פנימי, והרחשים היחידים שנשמעו בחלל היו אנקותיהם של שותפיי למסע, שמשום מה לא נהנו כמוני.

כאילו ולא היה די בירידה המיוחדת הזאת, פגשנו את הקצה השני של כביש 8277 על זה שסובב את הכנרת, וכאן חווינו את אותה התנהגות כביש מופתית, והפעם בעליות שיש בהן את אותם מרכיבים משמחי לב.

 

לצערי בית הספר לכמורה דומוס גלילאה (בית בגליל), היה סגור למבקרים, דווקא היום.

נצטרך למצוא סיבה לחזור לכאן שוב, ולא שחסרות כאלו, כידוע.

בדרך אל היעד הבא חלפנו ליד מנחת ראש פינה, לצערי הדרך היחידה להגיע למסלול צריכה לבוא מהאוויר, וניסיונותיי להסביר שיש לי מטוס ללא כנפיים, לא הצליחו לשכנע את הש.ג. לתת לי לרוץ על המסלול הזה, וחבל.

 

גשר כפר הנשיא שחשקתי להגיע אליו הסתבר ככזה האפשרי רק לרכב שטח גבוה, או כמו שאמר  לי מקומי שיודע: "חבל על האוטו היפה שלך", והבהיר את מה שידוע כבר מזמן.

אם יש ספק, אז אין ספק.

אם כך, אמרתי לקהל הנוסעים אקח אתכם למקום שיש לכולנו קשר אישי והיסטורי אליו.

"... ההיסטוריה

אחוזת ירדה  (חרבת ירדה) הייתה בית חווה מבוצר על גבעה רמה, ובעליה העשירים נטשו במאה התשע עשרה. האחוזה נותרה כמעט בשלמותה, על מחסניה, חדריה ובור המים שבמרכזה. את האתר ואת אדמותיו רכשה קק"ל ב-1936, אבל המקום קיבל תפנית דרמטית בתקופת מלחמת העצמאות. הכוחות הסורים, בשאיפתם לנתק את אצבע הגליל, כבשו את משמר הירדן, לקחו את תושביה בשבי ויצרו ראש גשר שאחיזתו המערבית הייתה חורבת ירדה. בקרבות עקובים מדם עברה חורבת ירדה מיד ליד עד שסולקו הסורים משם אל קו משמר הירדן, ובו אחזו עד שיחות שביתת הנשק ב- 1949..."

ח'רבת ירדה

יופי של מקום, אמרו נוסעיי שנחלצו סופסוף ממושביהם לאחר הנסיעה הארוכה, אבל מה לנו קשר אישי לזה? זה שלנו בטאבו? שאלה זו שמחפשת תמיד את הנדל"ן.

הקשר שלנו חקוק כאן על אבן המצבה.

המקום נכבש בקרבות שניהלה חטיבת כרמלי, בה נלחם אבא שלי בגדוד 22 במלחמת העצמאות.

אילולא הוא וחבריו כנראה לא היינו יכולים להגיע עד לכאן.

לפעמים הטיולים בארץ מובילים אותנו למקומות שהם כל כך ברורים מאליהם, שאנו לא חושבים בכלל מה היה קורה אם התוצאות היו אחרות.

המים

עשר דקות הליכה מכביש הגישה אל אפיק נחל מחניים הסמוך, ומגיעים אל פינת חמד החבויה בין עצי האיקליפטוס. זהו עין ירדה, שמימיו גולשים להם בסבך הקנים אל ברכות קטנות וצלולות. הירידה אל הנחל אפשרית בשביל מסומן המתחיל כמאתיים מטר לפני האחוזה ופניו צפונה.

הדרך למעיינות אורכה כ- 800 מטר, בירידה בדרך עפר תלולה. (ומה שיורדים אחר כך צריך לעלות, רק מזכיר!).

גם כאן יודעי דבר המליצו שניתן לרדת עם רכב שטח בלבד, או כפי שראינו גם לרכבי ליסינג של מקומות עבודה יש את העבירות הנדרשת.

זהו מעיין חביב בצל עצים תמירים עם עומק מקסימלי של כחצי מטר לכל היותר, מי שבוחר להגיע עד לכאן ימצא אי שקט ויפה. (ואפילו נקי מאשפה).

כאשר השמש עמדה באמצע השמיים החלטנו להגיע אל יעד הנסיעה.

מסעדת כביש 90 המפורסמת, נמצאת בתחנת הדלק בצומת מחניים, והתור למסעדה נאמד בשעה, מאידך השכילו שם לפתוח דוכן take away, והתור הרבה יותר מהיר.

כל אחד מאיתנו בחר מנה לטעמו, ואכן הנסיעה הארוכה והציפיה השתלמה.

ההמבורגרים התוספות והרטבים היו טעימים ביותר, והמקום בהחלט ראוי לביקור נוסף בכל עת.

עכשיו כבר היה קל לשכנע את נוסעיי להגיע אל אתר היסטורי נוסף, אליו נגיע דרך כביש 8675 שאינו סלול היטב, ובו ה-4DS מפגינה מדוע יצא שם כל כך טוב למערכת המתלים האדפטיבית. זהו כביש צר ומתפתל בתוך חורש אורנים, וככל שעולים בגובה מתגלה עוד ועוד נוף של העמק שמתחת.

הכביש הזה מסתיים ביער ביריה הגדול, ובראשו מתנוססת מצודת ביריה.

"... מצודת ביריה היא מאתרי המורשת המרגשים בישראל. בשלהי ימי המנדט ניסו הבריטים למנוע את ההתיישבות העברית בביריה, למרות שאדמת ביריה הייתה רכושה של קק"ל. המאבק העיקש שהתנהל בביריה הפך סמל לזכותו של העם היהודי להתיישב על אדמתו... ביריה, שהוקמה כחוליה בשרשרת יישובי "חומה ומגדל" מסמלת את מאבקו של העם היהודי על אדמתו. ההר שעליו ניצבת המצודה מכונה "הר הנועזים", לזכר המתיישבים שלא נרתעו מלהתנגד לבריטים..."

מצודת ביריה

מצודת ביריה

גם לאתר הזה יש לי קשר אישי מצד אימי, ובנעוריי הגעתי לכאן עם תנועת הנוער לא אחת.

אחרי יום כל כך ארוך חזרנו שבעים ומלאים.

השכלנו לגלות  מכונית נעימה שקטה ובטוחה שלא התרגשה מכל אתגר שהעמדתי אותה. אבל מחר, יום חדש, והפתעות חדשות.

 

השתקפות של הווה ועבר

בבוקר שבת אני אוסף את אפרת, שאוהבת בעיקר כשאני מפעיל עבורה את העיסוי במושב שלה, היות והיא כבר נסעה איתי בדגמים האחרים של היצרן, היא כבר מכירה את רוח החדשנות והשוני ולא מסתירה את התלהבותה.

שמונה מצבי עיסוי ענוג, לנהג ולנוסע

(שידעו אלו הבאים איתי כי זו מחויבותם המוסרית).

גם לה הכנתי לו"ז ארוך שיכול להשתנות תוך כדי תנועה.

לא זכור לי כי ביקרתי אי פעם בגן לאומי אשקלון, וכבעל כרטיס מטמון מסתבר שיש עידוד למצוא עוד ועוד אתרים כאלו.

היות ויצאנו מוקדם לכבישים זכינו גם לנסוע בכבישים ריקים (יחסית), ובכניסה לגן לא היה עדיין תור להיכנס. כפי שהיה כשיצאנו משם לאחר כשעתיים.

השלט הכי ברור בגן

מסתבר, כי זהו הגן הלאומי הפופולארי ביותר בשנה החולפת, וכאשר מסתובבים בו מבינים מדוע.

"... גן לאומי אשקלון הוא גן לאומי השוכן על רכס הכורכר שלחופו של הים התיכון בדרום-מערבה של העיר אשקלון. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים - כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים - וכולם הותירו את חותמם באתר... בצידו הצפוני של האתר התגלה שער שנבנה על ידי הכנענים בסביבות שנת 1850 לפנה"ס, והוא נחשב לשער הקשת הקדום ביותר בעולם. ליד השער, מחוץ לחומה, נחשפו שרידיו של מקדש כנעני שהוקדש ככל הנראה לבעל אל הסערה ובו נמצא פסלון שור מברונזה ומצופה כסף בגובה 10 ס"מ ולצידו כלי חרס שככל הנראה שימש לו לבית. הכנענים לא הקימו חומה בצד הפונה אל הים, אך המוסלמים והצלבנים עשו כן, וחלקים מחומה זו באורך של 1,200 מטר השתמרו... בשטח הגן מתקני שעשועים ושולחנות פיקניק והוא גובל בשפת הים התיכון, הפתוחה לרחצה בעונה. בסופי שבוע ובחגים פועל בגן חניון לילה..."

שער הקשתות העתיק ביותר בעולם.

גן לאומי אשקלון

בקיצור, תערובת של היסטוריה קדומה, בעלי חיים, צמחייה, ומקום לנופש ופנאי הם כנראה המתכון המנצח של האתר הזה.

לאחרונה בישרה התקשורת כי העיר אשקלון התחדשה בטיילת חדישה וארוכה ואם אנחנו כבר כאן, שלא נסור לראות אותה?

בדרך עצרנו ליד המרינה הגדולה והיפה, וכך גם נמל תל אביב יכל להראות עם קצת יוזמה ומעוף.

ללא שום פילטר.

הטיילת הארוכה שנבנתה על קו החוף מזכירה את זו של העיר הגדולה, וגם היא מאפשרת לכל חובבי ההליכה, הריצה, וההתגלגלות לעבור בה מצד לצד.

אני מכירה מקום ששווה להגיע אליו, אומרת לי אפרת, ומשכנעת אותי בקלות לסטות מתוכניותיי, ואם זה ממילא בסביבה אז מה הבעיה?

הבעיה היא כאשר מגיעים לשער הכניסה לקיבוץ ארז, מתקשרים למספר המופיע על השער ואין תשובה, אבל כמו שקורה תמיד, אחרי שכבר נוצר תור ארוך של אלו שרוצים להיכנס וכאלו שרוצים לצאת, מגיע מישהו שיודע לפתוח את השער, וכך אנו מתגלגלים אל מגרש החנייה של קפה ORYOSSS (כן, יש שלוש אותיות זהות בשם).

יצא למקום החינני הזה שם טוב כי המקום עמוס במטיילים ש(כמעט) חיסלו לנו את המיטב שיש למקום להציע, אבל כך או כך, הצלחנו לקבל עוגת גבינה מושקעת וקרואסון נימוח בצבע אדום עז מכיל מחית תות חמצמצה ועדינה.

טעים ביותר ומומלץ בפה מלא.

אחרי שהבטן רגועה יותר, נוח להמשיך במסע שהיה לו קו מובנה אך השתבש, וכיוון שאנחנו זורמים עם התחושות, קל לנו להגיע אל ההפתעות שבדרך.

מושב נתיב העשרה שוכן ממש על הגדר של ישראל עם רצועת עזה. תוך כדי שוטטות במושב וחיפוש אחר החומה הגדולה עצרנו ליד שלט עליו כתוב "נתיב לשלום, מרכז מבקרים".

אישה חביבה שיצאה מהבית שאלה אותנו אם אנחנו מעוניינים להצטרף לסיור והסבר.

ברור, ענינו וכך נחשפנו אל מפעל חייה של האומנית צמרת זמיר שיצרה כאן פסיפס רב משמעות של חיים בצל שכנים עוינים וכמיהה לשלום.

סיפורו של המיזם הנפלא נמצא בקישור הבא.

נתיב לשלום, מושב נתיב העשרה , וגם כאן אני יכול לצרף המלצה לתרום פיסה אישית (תרתי משמע), לטיפוח החומה הגדולה, שמהווה פלטפורמה ליצירת אמנות שהולכת ונבנית עם השנים.

אולי כפי שקרה עם חומת ברלין יום אחד החומה הזאת תפסיק להפריד בין עמים ותהפוך לגשר של אחווה ושלום.

 

להבדיל, גשר דומה מצאתי כאן בין המכונה המופלאה בה התארחנו בסוף שבוע אחד, לבין מי שתכנן ובנה אותה בדיוק בשביל הצרכים הללו.

ה-4DS כאמור מוצאה בצרפת ונבנתה בגרמניה למען קהל עולמי לפי טעמו והשקפותיו, ובקולאז' הזה של איכות נוחות ועיצוב פורץ דרך, נמצאה נוסחה שכל אחד ואחת ירגיש מיוחד, גם ובעיקר בתוך העדר המקיף אותו מכל צד.

לתכנן את זה, זה לא פשוט, אבל להצליח בזה קשה הרבה יותר.

100 יחידות כאלו כבר הגיעו לארץ, ואני משוכנע כי כל רוכש יברך על כך כל יום מחדש.

 ירון הולנדר (עומרי שירה ואפרת)

אוקטובר 2022

 

4DS רמת גימור קרוס ריבולי.

מנוע (בנזין) 1.6 ל'

הספק (משולב) 225 כ"ס.

מומנט (משולב) 36.7 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:16.3 ק"מ\ל'

מחירים: 219,000-279,000

גרסת המבחן 300,000 ש"ח

 

 

דומוס גלילאה.

מנחת ראש פינה.

גשר כפר הנשיא.

מסעדת כביש 90.

חרבת ירדה.

עין ירדה.

מצודת ביריה.

 

גן לאומי אשקלון.

באר אנטוליה, הבזיליקה הרומית, תל דרומי, שביל החומה,

שרידי כנסיה מרייה הקדושה וירידיס.

מרינה אשקלון.

טיילת אשקלון.

קפה אורלייס, ארז.

נתיב לשלום, נתיב העשרה.