יום ראשון, 13 בנובמבר 2022

קול הרעם

 


שבת

 

על מנת להגיע לתוצאה יוצאת דופן צריך לעשות מעשה יוצא דופן, שכן אם נחזור ונעשה את אותו הדבר נקבל מן הסתם את אותה תוצאה.

עם ההבנה של התבנית הזאת קיבלתי על עצמי התחייבות למעשה שנוגד את האופי שלי.

תמיד הערצתי אנשים שיודעים לקום בשעות בלתי הגיוניות בעליל על מנת לתפוס רגע מיוחד באיזה קצה של העולם. לומר שאני גם יכול יהיה סוג של יומרנות, כי תמיד יהיו לי מספיק תירוצים נגד, אבל כאשר באה הצעה שלא יכולתי לסרב, אכן לא סירבתי וכך מצאתי את עצמי דוהר בין האשמורות בטנדר עצום המידות של זאב, לתפוס זריחה במצפה רמון.

ומה לי ולזאב?



צ'מעו סיפור.

יום אחד לפני למעלה משנה וחצי, הציעה חברתנו סמדר שמתפקדת כיו"ר וועדת תרבות, להוציא אותנו לראות את פריחת היקינטון במושב בית יצחק ליד נתניה, ואכן במקום המיוחד היה שדה עצום פורח בכחול מלכותי.

בין שלל הצלמים הפר לרגע את הדממה רחש רחפן שטס מעל.

תסתכל, אמרה הזוגית, יש שם למעלה מי שמטיס, בוא נלך לדבר איתו, ותתייעץ מה לרכוש, שכן באותם ימים שקלתי רכישת רחפן, ולמעשה כבר קיבלתי החלטה מה לקנות, אבל טוב לשמוע ממי שכבר מנוסה בתחום.

וכך הכרתי את זאב, צלם מקצועי חביב מאד, שגם סיפק הסברים, וגם נתן בסוף את כרטיס הביקור שלו, שאתרשם מעבודותיו בתחום.

אז התרשמתי מאד, והפכנו די מהר לסוג של חברים הנהנים לחלוק צילומים מרהיבים.

זאב, שמטייל בארץ, ובעולם, ומצלם בשלל מצלמות איכותיות, מצויד ברכב גדול וחזק שטרם נסעתי בשכמותו, ראם של דודג', ברמת גימור ייחודית וחזקה במיוחד.

יום אחד אזמין אותך לטייל איתי אמר לי פעם, ברכב שטח אמיתי, וכאשר שלח לי השבוע הזמנה לבוא איתו לטייל במדבר, כאמור לא יכולתי לסרב, וכך מצאתי את עצמי נוסע בשעות שהסיבה היחידה להוציא אותי מהבית זה רק לכיוון נתב"ג, יושב גבוה ומרווח מאד בספסל האחורי של הראם, יחד עם רוני ומירי, אנשים אלמוניים לחלוטין שמעולם לא פגשתי לפני כן.

מה כבר יכול להיות?

 


הכבישים ריקים מאד בשעה הזאת של היממה, ונעים מאד לנסוע במתינות, כאשר ברקע מזמזם מנוע אמריקאי בשרני בסאונד שמבטיח הרבה ריגושים עתידיים.

ברגעים בהם זאב לוחץ ברגל ימין על דוושת הגז עולה מכיוון תא המנוע גרגור עמוק שמשחרר לכביש 702 סוסים עצבניים במיוחד, ישנם אנשים שמכורים לריח הבנזין הנשרף והצליל הזה ערב לאוזנם יותר ממקהלת מלאכי מרום.

 


בדרך הצטרף אלינו ערן עם לנד קרוזר קצר חדש, כי למדבר לא נכנסים לבד.

חמש בבוקר במצפה רמון, השמש עוד לא התעוררה, ורק פס כחלחל החל לבצבץ באופק הרחוק.

ברמקולים המשובחים של הראם תמוז שרים לנו כי מה שיותר עמוק יותר כחול, ומיד אחריו שרי בדיוק בסיטואציה המתאימה ביותר לרגע הזה שרה בתורה את להיטה "לעולם בעקבות השמש".



אם כן, הגורל מכתיב לנו את רוח היום.

 

בשלב מסוים אנחנו יורדים מכביש 40 שמאלה, ועל דרך עפר כבושה שלא מאתגרת אף רכב שהמילה שטח חרוטה לו על מכסה המנוע, אנחנו נוסעים לכיוון מצפה הר כיפה.

אוויר המדבר קריר, ופה ושם יש אוהלים קטנים של תיירי מדבר שבילו כאן את הלילה.

השמש מתחילה לעלות וצובעת את השטח בגוונים חמים של חום בהיר.

צבאים בודדים חוצים את ציר העפר, ומתבוננים בנו בסקרנות ובביישנות ממרחק בטוח.

"... היעד הראשון של הטיול הוא מצפור הר כיפה. ב-9.0 ק"מ מגיעים לצומת שבילים: הכחול מצטלב עם דרך להולכי רגל (סימון שחור 17462) שמובילה לרמת ברק ולנחל זעף ועם דרך עפר בסימון ירוק (17460). מאפסים את מד המרחק ופונים צפונה עם הסימון הירוק לעבר המצפור. ב-700 מ', משמאל, ממוקם חניון לילה הר כיפה. אנחנו ממשיכים ישר. הכיוון הוא צפון-מערב. ב-1.2 ק"מ פונים ימינה, צפונה, עם המשך הסימון הירוק.

 

השלט מכריז Mount Kipa Lookout. ב-1.8 ק"מ מגיעים לחניון ולתצפית. למטה פרוש עמק הסחיפה של נחל עשוש. במרכזו בולט הר נשפה. ברקע, צפונה, ממזרח למערב: הרי גוב, מצפה המישר, הר המישר, מצוקי עריף, גבעות ציה, המישר, הר עריף, הר שגיא, מצוקי נחל ערוד. מדרום רואים הרי אדום. פטרה נסתרת.

את התצפית הקימה רשות הטבע והגנים לזכר סרן רותם שני, שנהרג ב-2001, בגיל 32, כשהתהפך עם האופנוע שלו ברכיבת שטח ללא קסדה. שני היה ילד פלא פרא, גאון במכניקה ובנהיגה. הוא שירת ביחידות מובחרות ונהפך בחייו למיתוס בתחום של ג'יפים ונהיגה. "הבשורה המרה על מותך בתאונת אופנוע בנחל רחש בציר המעיינות היכתה בנו כרעם ביום בהיר. זה כל כך אתה! זה כל כך לא אתה!" אמר לזכרו משה קפלינסקי, אלוף פיקוד מרכז אז.



הנוף שנשקף מהר כיפה הוא מהיפים ביותר בנגב. אפשר להתענג עליו למשך זמן..."

הר כיפה

התיאור שלהלן חוטא למציאות, כי הנוף הניבט כאן ברגעי הזריחה מחבר את המבקר אל היקום ועם השקט המדברי וצינת הליל שמתחילה להתחמם ככל שהשמש עולה.

היות והגיעו לכאן שלושה מטיסי רחפנים מנוסים, כל אחד מהם בוחר כיצד להנציח את ייחודיותו של האתר, ולאחר סשן מתחייב, אנו פורסים על סלע גדול את מיטב תנובות המזון שסחבנו עד לכאן, לארוחת בוקר של ג'יפאים.



חזרנו אל כביש 40 על מנת לחזור על עקבותינו ולחפש הרפתקאות ואתגרים לראם הגדול, שבינתיים לא מראה סימן שמשהו בכלל מזיז לו.

לפתע הקברניט עוצר בצד הדרך ומפנה את תשומת ליבנו אל הר שולחני מרוחק שיש לו גווני צבע חום בצדדיו.

שם הוא אומר, למעלה יש משהו מיוחד, שרואים רק מלמעלה.

היות וההר האמור מרוחק מהכביש למעלה מקילומטר, וקשה מאד לטיפוס אנו שולחים את הציפורים שיספרו לנו את סודות ההר ששמו הר קטום (או בשמו השני הר "היחידה").

הר קטום-הר היחידה


וכך נכתב בהתאם בספר דברי הימים הוא הפייסבוק הקדוש:

" יש הר, (הר קטום שמו), באמצע הכלום, אי שם בארץ אליו טיפסו חיילים מיחידה מובחרת במיוחד, בסוף מסלול, על מנת להנציח את רוח הצוות.

ההר הזה קשה לטיפוס גם בלי ציוד ותוספות, אבל לחיילי היחידה שמסוגלים לכל דבר, היה זה אתגר קטן למדי.

ולהלן ההוכחה."

הציפורים שלנו הביאו שלל צילומים נאה, וכך יכולנו להמשיך בדרכנו, ומול מתחם הגלמפינג סארינה העמוס בתיירי מדבר, נפתח כביש אספלט חדש אל שמורת צבעי רמון.

גלמפינג סארינה
מעודי לא הייתי כאן, וככל מי שמגיע לכאן לראשונה אנו נפעמים מצבעי הסלעים מרובי המחצבים, וכך נראים פה פסי שכבות באדמת ההרים בצבע ירוק, אפור, חום, כתום, כחול וסגול.

ליבת האתר הוא התנור.

"... המפעל,

סלע גדול בלב הדרך, כ-400 מ' מהמטמורות, מציין צומת דרכים. מימין לצומת נראה מעין תותח ענק. אפשר לחנות בנוחות בקרבתו. סלעי תצורת משחור שימשו בעבר חומר גלם לתעשיית לבנים חסינות אש, והצינור דמוי התותח הוא התנור שנותר מן המפעל. לפי התכנית יקומו כאן מרכז מבקרים ומוזאון מאובנים, אך גם עכשיו המקום מרשים מאוד. סמוך למפעל נראית דיונת הירח מהחול הססגוני והמרהיב של תצורת חתירה..."

גן לאומי צבעי רמון



המקום מקסים ביופיו ומושך מבקרים רבים. שולחנות מוצלים מאפשרים לבאים לפתוח כאן גזיה לקפה, או ארוחה קלה בחיק הטבע, רק ניכר כאן חסרונם של פחי אשפה (ואולי במתכוון).

הכביש ממשיך אל מצפור המשקיף אל המחצבה, אשר יודעי דבר אומרים כי בעונת הגשמים המקום מתמלא מים רבים, ונוצר כאן אגם קטן מרהיב ביופיו.

אפשר לצאת מהמקום בכביש מעגלי, או להגיע אל חניון בארות שיכול להכיל כמות רבה של מי שבוחר ללון כאן בלילה, באתר מסודר, עם שירותים ומקלחות ואפילו חנות נוחות קטנה.

אנחנו בוחרים לצאת דרך נחל גוונים  שיוצא מהפארק לכיוון דרום, והמשכו הוא חיבור עם כביש 40 בנקודה דרומית מזו שנכנסנו אל הפארק.

כל הדרכים עליהן אנו נוסעים כאן מיועדות לפי השילוט לרכב שטח בלבד, אבל כל רכב גבוה (בתצורת SUV) לא יתמודד עם עבירות קיצונית המחייבת שילוב כל הגלגלים לצליחת הדרך.

כף רגל של ענק

יתכן כי בימים גשומים יצטבר בוץ או שלוליות מים העלולים להקשות את הדרך.

הראם הגדול מצויד בבולמים ומשככים הממתנים את הטלטולים הרבים, וביכולתו של הנהג להקשיח או לרכך את תגובת המתלים לטובת נוחות הנסיעה.

היושבים בספסל האחורי נהנים מהמון מרווח בין המושבים, ולא זכור לי כי נסעתי אי פעם ברכב שטח כלשהו במושב האחורי, ולא סבלתי מאי נוחות כלשהי, כפי שזה בא לידי ביטוי מעשי בראם טירקס הזה.

 

שעת צהרים מעוררת אצל הנוסעים תחושת רעב קלה, היות והיום שלהם החל כזכור בשעות הלילה המוקדמות, ראוי שימצא מזור לבטן המקרקרת.

כלל ברור הוא בטיולים מהזן הזה, אומר כי לא משנה מה כמות המזון שיש ברכב, כפול מספר הנוסעים, תמיד תיווצר תחושת רעב של עם נודד ורדוף, שחייב לקבל את מנת המזון שתשיב את רוחו האופטימית, ותיצור חוויה חיובית כוללת ליום הזה, וכך מצאנו עצמנו משוטטים באזור התעשיה של מצפה רמון, בין האנגרים גדולים שמרביתם סגורים, וחלקם לא מושכים הגעה, למרות הציוריות של רובע האמנים הזה, לבסוף התכנסנו עם המטיילים בקצה הרחוב במסעדה ששמה הולם את מיקומה-הקצה.

כאן השירות איטי להחריד, ואסור להגיע רעבים מידי, התפריט של המקום כתוב על לוח בכניסה, והחלל עצמו נעים ומרווח וניתן לשבת גם במרפסת המקורה.


בחרנו בעוף ברוטב קארי וקציצות.

היה טעים ומילא, והעלויות סבירות ביותר.

מכאן עד למרכז נתנו לראם הגדול להוביל אותנו בחזרה, ללא מאמץ מיוחד, ובאיוושת מנוע של אחד שיודע שהוא יכול להוכיח שיש לו הרבה, אבל החזקים האלה, הם מהזן הצנוע.

הם ממש לא חייבים להוכיח.

הראם הזה מאובזר בכל שניתן לבקש, ויש בו הכי הרבה חיבורי חשמל שראיתי עד היום ברכב כלשהו (עניין לא ברור מאליו), מן הסתם חייבים למצוא לו מקומות קשים יותר לעבירות מאשר שבילי רט"ג כבושים.

שנחכה לטלפון מזאב בשלג הראשון?

 


ירון הולנדר (זאב, מירי,רוני וערן)

נובמבר 2022

 

דודג' ראם TRX

מנוע –Hemi סופר צ'ארג'ר V8 נפח 6.2 ל'

הספק: 702 כ"ס

מומנט: 89.8 קג"מ

 

 

מצפה הר כיפה

הר קטום (סיירת מטכ"ל)

גן לאומי צבעי רמון

חניון בארות

נחל גוונים

מסעדת הקצה, מצפה רמון


וידאו הר היחידה-רוני עוזרי

 

·       תודה לזאב שטיין על ההזמנה המיוחדת

https://www.facebook.com/zeev.stein




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל