יום ראשון, 27 בנובמבר 2022

המלכה האם 2.0

 


בעוד הגרמניות האחרות מדשדשות ומזדנבות הרחק מאחור, הכוכב המשולש משטוטגארט מוביל את שוק היוקרה בגאון ובכבוד מעורר השראה.

כנראה ככה זה אצל יצרן שמתכנן ובונה את דגמיו בעצמו ולעצמו, ולא חולק זאת עם מספר מותגים זולים ונחותים.

מרצדס היא זו שמפתחת טכנולוגיות חדישות שיצרנים אחרים יחקו בעתיד, ואין כמו דגמי  S CLASSכדוגמה עקבית לאלו שפעם אחר פעם מצליחים להפתיע, וכאשר אתה שואל את עצמך מה כבר אפשר לחדש? באים אלו ומראים שלדמיון אין סוף, ואם אתה חולם את זה, אמר פעם וולט דיסני, אפשר לעשות את זה.

במילים יותר ברורות רכבי S CLASS הם תו התקן לאייך צריכים להראות הדברים, במכונית, ופעם אחר פעם הרף הזה שכל יצרניות הרכב מביטות בו, עולה ועולה.

ואם מרצדס S CLASS בעלת מנוע הבעירה הפנימית, קבעה רף למכוניות מונעות בנזין, באה הצעירה החצופה והמלכותית ששמה הוא EQS, להראות לעולם כי גם בעולם החשמלי יש מלכה אליה צריך להתייחס, בהתאם.

ולאחר שנהגתי בלוגמת המאובנים הכול כך מרשימה, אני יכול לומר בביטחון מוחלט כי זה שיש פה הגה וארבעה צמיגים לא עונה להגדרה מכונית, כי זה לא דומה לשום דבר אחר שמתגלגל על הכבישים.

 

במשפחות המלוכה נוהגים להמתין לפעמים זמן רב בטרם עובר השרביט ממלך אחד למשנהו, או כמו במקרה של המלך צ'רלס שחיכה למעלה מ-70 שנה, שאמא תשחרר, במקרה שלי זה היה הרבה פחות, ואף אחד לא היה צריך למות בדרך.

בדיוק לפני שנה הוצגה דוגמית חשמלית שהובאה במיוחד  להשקה, מגרמניה, ואני המתנתי בסבלנות עד שיגיע גם זמני להרגיש כמו מלך העולם, ואפילו אם זה יהיה רק סוף שבוע ארוך אחד.

 


שמתי לב, וזאת לא הפעם הראשונה, כי כאשר חל חג הבלאק פריידי אני מביא הביתה, לסוף שבוע ארוך, נציגה מפוארת מבית מהולל, שקשה לי להאמין שיוריד מחיר לרגל החג, כך שממש אשתכנע למשכן עתידם של ילדיי תמורת יצירת פאר על ארבע פיסות גומי, ושיהיה יוקרתי כמה שיהיה.

האם בעקבות המפגש המיוחל מעכשיו אראה רק שחור?

 


בבוקרו האפור של יום שישי אני משכנע את זוגתי שגם למלכת הבית מותר להרגיש מלכותית, וחבל "לבזבז" את ההזדמנות, וזה שיורד גשם במרכז, לא אומר שככה זה בשאר המקומות בארץ, ויום ללא טיול הוא יום מבוזבז, אבל בתכל'ס כל מה שרציתי לראות זה את תהליך איחזור האנרגיה במקום הכי טוב שזה יכול להיעשות, וכך במחי החלטה אחת נעמוד בשלושה יעדים.

אבל, כדי לראות כמה אנרגיה תחזור, צריך קודם להשתמש בקצת בשביל לעלות, וכך מצאנו עצמנו בורחים מהגשם ששטף את השפלה, עוברים לעננות בעליות לירושלים, ומתחלפים לשמים כחולים ושמש זורחת, בירידות אל ים המלח.

מזמן לא פקדנו את הגן הלאומי השומרוני הטוב שנמצא אחרי הפניה למעלה אדומים.

מיעוט מבקרים בשישי בבוקר, מאפשר לנו לחוש מיוחדים, כמו ביאכטה המלכותית שהביאה אותנו עד הלום.

"... מוזיאון השומרוני הטוב הוא מוזיאון ארכאולוגי לפסיפסים, השוכן לצד כביש 1, בין ירושלים לים המלח. המוזיאון ממוקם ב"אכסניית השומרוני הטוב", אתר ארכאולוגי שראשיתו בתקופת בית שני, והוא משמש כמוזיאון פסיפסים מרחבי יהודה והשומרון. בנוסף מוצג בו פסיפס בודד מבית הכנסת העתיק בעזה. המוזיאון הוא מוזיאון הפסיפסים היחיד בארץ ישראל...
המקום הוא אתר בעל חשיבות לנצרות שכן הוא מנציח את משל השומרוני הטוב. מאחר שהמשל מתייחס גם אל היהודים והשומרונים, כל המוצגים במקום מתייחסים לנצרות, ליהדות ולדת השומרונית. במוזיאון ממצאים מבתי כנסת יהודים, בהם בית הכנסת העתיק בעזה ובית הכנסת בהר גריזים, מבתי כנסת שומרונים וממספר כנסיות, בהן הכנסייה בשילה. עוד מציג המוזיאון ממצאים מהתקופה הביזנטית, מוצג רומי בודד ומספר כותרות ומוצגים צלבניים, שריד לשלב הצלבני באתר..."

גן לאומי השומרוני הטוב

היות ובאנו לחסוך, אבל חלילה לא לסבול, כיוונתי את המלכה לנסיעה חסכונית, אבל לרגע אין כאן תחושה כלשהי שצריך להתפשר או לוותר על משהו בתמורה.

בצומת יריחו, בסוף הירידה הארוכה, נוכחי לראות כי הוחזרו לטווח הנסיעה 40 ק"מ שלמים, ואם רוצים לתת לזה תחושה מהחיים האמיתיים, זה בהשוואה כמו לקבל הודעת החזר כספי משמעותי ממס הכנסה.

איזה כיף.

בצד ההפוך, בדרך חזרה בקו מישורי כמעט, במהירות קבועה של 100 קמ"ש רשמתי צריכה קבועה ולא משתנה ממחלף לטרון עד צומת גנות.

פלא הנדסי של ממש.

 

אל בית הערבה הישן מפנה שלט בצבע חום על כביש 90, פעם היה ניתן להגיע עם הכביש עד גדר הגבול ממש, (ולפעמים אפילו לעבור הלאה), אבל כיום ניצב לרוחב הכביש מחסום כבד ושלט "גבול לפניך", אבל היות ול-EQS אין גבולות, והכביש הזה נטוש ושומם במרבית הזמן, אפשר להרגיש שם איך זה להמריא מאפס למאה בארבע שניות.

רמז, מקבלים דחיפה חזקה בגב, וכל מה שבצדי הרכב הופך למטושטש, וכל זאת בלי פררר פררר של מנועי בנזין מוכרים.

בעדה שלי קוראים לזה "המראה שקטה".

לאחר סט הצילומים המתחייב, הפניתי את ההגה הגדול, (וכאן הוא גדול ועבה), דרומה אל הישוב אבנת השוכן על חופו הצפוני של ים המלח.

כאן, בחורף לפני שנתיים או שלוש הייתה פריחה חורפית מדהימה, ולכן זכרתי איך לרדת אל החוף.

הירידה תלולה מאד בירידה, ולא פשוטה בעלייה, אבל למטה מחכה מפרץ שמחמת מזג האוויר מכים בו גלים של ים המלח שהפך אפור היום.

האזור הזה מלא בבולענים וסדקים, ויש לנוע בו בזהירות, ובהקפדה היכן כן, ובעיקר היכן לא לצעוד.


הדרך חזרה למרכז הייתה בדיוק הפוכה מזו שהגענו, צריכת אנרגיה גדולה בעליות, ואיחזורה בירידות אל שער הגיא.

בעמדת טעינה מהירה שמצאתי בתל אביב מילאתי חשמל "עד הפקק", ולטיול המחר נצא עם טווח מוצהר של 604 ק"מ.




מספיק בשביל להגיע לטייל ולחזור כמעט מכל נקודה בארץ

 

 

אל טיול השבת הזמנתי שלושה אורחים, ומראש הודעתי כי מי שלא מביע בקול רם התלהבות יכול לשכוח מהזמנות עתידיות.

לא בכל יום אתה מזדמן אל סיפונה של יאכטה מלכותית שעלותה השערורייתי עולה על מחירה של דירה בכמה ערים בישראל.

בדיעבד האיומים שלי לא היו במקומם, שכן קשה לעצור את ההתלהבות וההתפעמות מכל מה שנגלה לעיניו של המבקר כאן לראשונה.

ראש ראשון ועיקרי להתלהבות הוא מסך ההיפר סקרין העצום באורך 140 ס"מ שנמתח לכל רוחב תא הנוסעים הקדמי.

על מסך זה יש תצוגת מכוונים לנהג, צג מידע עצום במרכז, ועוד צג לנוסע שלצד הנהג, שיכול להפעיל כל מיני תפעולים לטעמו, ולעצמו.

אם טבח נעזר בעוזר שנקרא סו שף, כך הנהג צריך סו פיילוט, לעזרה בשליטה תוך כדי תנועה.

אי אפשר ללכת לאיבוד ככה.

נוסעי השורה האחורית, שמרווח הרגליים העצום שלהם, (מרחק סרנים 321 ס"מ), יכולים להשתמש בטאבלט ייעודי שמגיע עם הרכב, לצרכיהם.

הנוסעים שלי שקעו במושבים שלהם, החיוך שלהם אמר לי הכול.

השלמה.

לדברים טובים, אמר לי פעם מישהו, מתרגלים נורא מהר.

זאת רק הנחיתה חזרה שכואבת.

אבל עד שננחת, אנו נוסעים צפונה.



בתחנת הדלק בצומת גומא עמדת הטעינה הייתה פנויה, והנוסעים שלי ביקשו שירותים.

בזמן ההמתנה שכפינו על עצמנו, העמדה המהירה (עד 180 קווט"ש), הוסיפה לנו כ-100 ק"מ לטווח למען השקט הנפשי העתידי.

בדרכנו אל התחנה הראשונה שכיוונתי, פיקששתי (הטעות כולה שלי שלא הקשבתי לנווטת הדיגיטלית), המשכנו דרך הישוב עין קינייא, אבל אם הגורל כיוון אותנו, כנראה שיש לזה סיבה עליונה.

מפל הרסיסים בחלקו העליון של נחל סער, שנמצא שני מטרים לפני גשר הידידות, בכניסה לכפר, היה יבש לחלוטין בביקורנו הקודם בקיץ, אבל הגשמים שירדו כאן אתמול מזרימים מים במפל שיוצר בריכה קטנה.

אנחנו יורדים מהכפר דרך כביש אספלט צר ותלול מאד, המתלים האדפטיביים של המרצדס לא מתרגשים מחריצים, ובליטות בכביש, ואם מכוונים את רמת אחזור האנרגיה לרמה גבוהה הרכב גם בולם עצמו בעדינות וגם מחזיר קילומטרים אבודים.

חזרנו אל כביש 989 ועלינו אל מבצר קלעת נמרוד.

"... מבצר נמרוד (או מצודת נמרוד) הוא מצודה קדומה מימי הביניים, הממוקמת בשיפולי החרמון מעל מעיינות הבניאס.

מיקומה של המצודה הוא בעל חשיבות אסטרטגית, בשליטה על המעבר מדמשק לצור, העוקף מדרום את רכס החרמון ועובר דרך העיר הקדומה בניאס.



המצודה הוקמה כתוצאה ממאבקי כוח בין הסולטאנים הממלוכיים בדמשק ובקהיר. בשנת 1227 הגיע לארץ ישראל צבאו של הקיסר הגרמני פרידריך השני. הלה כרת ברית עם סולטן קהיר, אל-כאמל, שאף העניק לו את ירושלים. סולטן דמשק אל-מוע'טם (אחיו של אל-כאמל) חשש מפלישה צלבנית לדמשק, ויזם את הקמת המבצר בשנת 1227 כעמדת הגנה קדמית לצד אחת הדרכים המרכזיות העולות לדמשק..."

מבצר קלעת נמרוד

אי אפשר שלא להעריץ אנשים שבנו במו ידיהם מצודה ענקית, מבוצרת כמו המבצר הזה, ובעלת חדרים וקומות שלמות, מעברים ומחילות, ובהם חיו מאות אנשים לפני מאות שנים, במקום מבודד שכזה.

אל התחנה הבאה במסענו מסתבר כי היה צריך לתאם ביקור, כי המקום סגור וכניסה כרוכה בתשלום, כאשר מכוונים את הוויז אל מצפה גבעת המשאלות.

מצפה גבעת המשאלות


אומנם כניסה לאתר כרוכה בתשלום זניח של 14 ₪, אבל אם המקום סגור אפשר להתרשם מהנוף מהמשך העלייה מעל האתר, או לחזור אחורה ולפנות בדרך התצפיות לתצפית מהממת על ברכת רם.

מה עוד הכנת לנו? שאלו האורחים, שלא ידעו שזה מסוג השאלות שלא שואלים אותי בטיול, ומתי ואיפה אוכלים? המשיכו  לרטון,

הכנתי רק דברים טובים, ומי שמתאפק, ובא בראש פתוח, רק ירוויח. עניתי.



אל הג'ובה הגדולה הגענו לאחר שבכל פעם שאני עובר כאן אני שואל את עצמי מה הסיפור של המקום הזה.

סיתווניות טריות החלו לבצבץ ביער אודם, ושביל בטון בין העצים הגדולים לוקח את המבקר לתצפית אל הג'ובה.

"... הג’ובה הגדולה או בשמה הערבי “ג’ובת אל-כבירה” היא בור וולקני ענק במרכז שמורת יער אודם. במרחבי היער פזורות כ-20 ג’ובות (בורות) בקטרים שונים מ-30 מטר ועד 200 מטרים. כיצד נוצרו הג’ובות- האם מדובר  בהתפרצות של גזים געשיים שעלו מבטן האדמה? גזים כאלו עלולים ליצור התפוצצות אדירה בבואם במגע עם האוויר. יתכן שישנו הסבר אחר לתופעה כגון מערות קארסטיות שהתפתחו תחת מעטה הבזלת או קריסה של האזור אל תוך חללים וולקניים...

הג'ובה הגדולה


עכשיו אני יודע.

 

מתי אתם מגיעים? שלחה לי תמי הודעה בוואטספ, השולחן שלכם מוכן.

נגיע בשעה שקבענו, עניתי, ואנחנו במרחק כמה דקות.

את הקינוח התלתי משמע שמרתי לסוף היום הזה.





כאשר התחלתי לתכנן מה מתאים לספינת הדגל המלכותית של מרצדס, החלטתי לחזור אל חוות בל עפרי- יקב עין נשוט של תמי ובבי קבלו שנמצא במושבה קדמת צבי, ליד קצרין.















זאת לא הפעם הראשונה שלי אצלם, אבל היות והפעם הקודמת שהייתה לפני מספר שנים, הותירה לי זיכרון נעים, ואנשים ששלחתי בעקבותיי חזרו נפעמים, ולכן כשם שגם את  S CLASS  דגמתי מספר פעמים, ובשם ההנאה אני חוזר לחוויה, כך ראוי להגיע אל מקום שכזה, וללוות אנשים שזו להם היכרות ראשונה, בחוויית הגילוי הראשוני וההתלהבות.

תמי הכינה למעננו שולחן ערוך ועליו מטעמים רבים, כולם מעשה ידיהם, גבינות רכות וקשות, מטבלים, ירקות כבושים, ריבות, מרק ירקות, מאפים יין ואלכוהול.

נוכחנו לראות אנשים שהגיעו אחרינו ונדחו, כי הגיעו כבר לאחר שעת סגירת המטבח, יצאו מאוכזבים, ולכן כהמלצה תמיד ליצור קשר עם תמי (0528805026). תמי ובבי יושבים איתנו לחילופין, משתפים איתנו (ועם כל אורח שרוצה), בסיפור חייהם, ובמפעל החיים המיוחד שבנו פה בלב רמת הגולן.

ראשית, האוכל כולו, היה טעים מאד. המטבח צמחוני וחלבי, וכל מה שהונח על השולחן נעלם כלא היה.

היין שבבי מייצר בשיטות מסורתיות לא מסונן, יש לו טעם פירותי חזק ומחליק בגרון בתחושה קטיפתית.

קלבדוס שזכרתי מהביקור הקודם, שומר על צבע זהב מרהיב, והגראפה שטעמנו הייתה בעלת טעם ענבים מובהק.

אפשר להיות פה שעות ולא להשתעמם לרגע.

זה לא רק האוכל, לא רק היין, ולא רק המסעדה שנבנתה בעבודת ידיים מכל מה שאחרים זורקים לאחר שימוש, וזה לא רק חברתם הנעימה והמזמינה של בעלי הבית.

בדיעבד הבנתי את המהות: תחנת טעינה לאנרגיה חיובית.

החוויה הכוללת הפכה את חוות בל עפרי לתחנת חובה בדרכם של מטיילים (מהארץ ומח"ל), שלוקחים איתם טעם של ארץ ישראל הטובה מכאן והלאה.

במקום פועלים גם פעילות יצירה כמו קדרות ואפיה.

דף הפייסבוק של חוות בל עפרי

את הביקור הקודם שלי סיכמתי במשפט:

" יין עושה אנשים חביבים, ואנשים שעושים יין חביבים אפילו עוד יותר."

אני שמח לגלות את העובדה הזאת שוב ושוב בכל יקב שאני מגיע אליו, ושמח יותר לראות שאותם אלו שכתבתי עליהם את זה ממשיכים להיות כאלה כדרך חיים.


איזה כיף להכיר אנשים נפלאים רחבי לב ונעימים שפותחים לאורח דלת אל ביתם וליבם.

 



האורחים שאיתי לא ציפו ליום כזה שיתחיל טוב, ימשיך נהדר ויסתיים מתוק מתוק, כי גם הם זכו לחוויה כוללת, במכונית, (טוב, נו נקרא לה מכונית), החשמלית הכי טובה שכסף יכול לקנות.

הכי הכי, לפחות עד שמרצדס יוציאו את המלכה 2.2

מפעם לפעם אני מזכיר לחברים ובני משפחה כי אנחנו מקבלים כל הזמן אותות מגורמים ששולחים לנו, ואנחנו רק צריכים לפקוח עיניים ואוזניים כדי לשים לב, וליישם.

והנה, השיר האחרון ששמענו במרצדס לפני פיזור היה זה:

That's the way i like it

 


שארגיש מופתע מעבר לזה?

 


ירון הולנדר (שירה, אלון, עודי ואלה)

נובמבר 2022

 

מרצדס 580EQS רמת גימור Platinum EV Plus

 

תנו למספרים לדבר.

שני מנועים, (קדמי ואחורי), הנעה כפולה

הספק :523 כ"ס

מומנט: 85.5 קג"מ

4.3 ש' מאפס למאה

טווח יצרן 627 ק"מ

צריכת חשמל (כ-20 קווט"ש ל-100 ק"מ).

מחיר :החל מ-1,400,000 ₪

 


 















גן לאומי השומרוני הטוב.

בית הערבה הישן.

אבנת.

 

מפל הרסיסים.

מבצר נמרוד.

מצפה גבעת המשאלות.

דרך התצפיות.

הג'ובה הגדולה.

יקב עין נשוט, חוות בל עופרי.

2 תגובות:

  1. יפה מאד
    תודה על הסירה הנפלאה והטיול הנפלא
    מתחילים לחסוך לרכישה

    השבמחק
  2. כתוב לעילא ולעילא. המקומות מדהימים וכמו כן הצילומים.

    השבמחק

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל