לוקסוס מנהלים.

 

 כבר מזמן לא נסענו ברכב מונע בנזין, כזה שמתדלקים בנזין, כשנגמר מאגר האנרגיה, כאשר כל העולם עובר למנועים חשמליים, והעתיד למנועים מוזנים מימן כבר מעבר לפינה, זוהי תחושה מוזרה לחזור טיפה אחורה, גם אם מדובר במנוע היברידי, מבית שהמציא את המושג, ועדיין דבק בו כפתרון זמני, עד שיבוא התחליף, לפחות מגיעה דוגמנית היום עם ציון 3 (מתוך 15) המכובד ברמת זיהום האוויר.

לקסוסES 300h  שהועמדה לרשותי פונה לפלח המנהלים שאף הוא הולך ומתמעט, לא הפלח עצמו אלא העדפות של אותו מגזר.

דגם ה-ES מגיע בשלוש רמות גימור, וההבדלים בין הדגמים מינוריים, בעיקר בין שתי הרמות הבכירות.

אבל, היות ומדובר במכונית סלון, לא חוסכים כאן בשום דבר על מנת לתת תחושת נוחות מקסימלית לאלו הבאים להתארח כאן, והמילה להתארח, מקבלת משמעות כפולה, מכיוון שהושקעה כאן מחשבה רבה בבחירת חומרים משובחים ונעימים של שילובי עור פלסטיק ועץ איכותיים במיוחד,

תוכנן מרווח גדול בתא הנוסעים שמאפשר נסיעות ארוכות, בידוד הרעשים החיצוניים מזכיר במידה רבה את הנסיעה ברכבים חשמליים, מערכת הסאונד המשובחת שולחת גלי קול צלולים, ובמבחן נקודות החשמל העומדות לרשות הנוסעים מצאתי 6 כניסות USB ועוד שתיים של 12 וולט, ובאופן מוזר דווקא ברמת הגימור הבסיסית מגיע גם משטח טעינה אלחוטי.

כיאה למכונית סלון, ה-ES מתגאה ב"אפקט הגעה". עם אורך כולל של כחמישה מטרים, ועם חרטום ארוך, ובצבע לבן פנינה זוהר, שמתי לב למבטים ברמזורים, היא משדרת מכובדות של מישהי אחרת, שונה מכל העדר שמסביב.

כבר מנגיעה ראשונה בדוושת הגז גם מרגישים אחרת.

מצד אחד תחושת נהיגה רכה וזורמת, מאידך מרגישים כי זהו רכב ש"יושב" על הכביש, ולא מתכוון לזוז ממנו, יתכן והצמיגים הרחבים עושים את זה, ויתכן כי המידות הנדיבות אחראיות לתחושה.

מערכות הבטיחות המתקדמות ביותר מבטיחות כי מבחינה פאסיבית ואקטיבית זוכים הנוסעים למיטב האפשרי, (10 כריות אוויר, בלימת חירום מפני הולכי רכב ורכב דוד גלגלי, זיהוי תמרורים, ועוד), ומה שנותר להם זה להתרווח על מושבי העור המפנקים, ולדון בהבלי העולם הזה.

שי שמוסר לי את הרכב בחניון היבואן מראה לי כי לפי נהגים קודמים שנסעו ברכב אוכל לנסוע כ-700 ק"מ עם מיכל הדלק המלא העומד לרשותי, היות ואני מכיר את אופי הנהיגה שלי, ואני מכוון להגיע אל מקומות כי יתכן ולא יאפשרו דהירה של ממש, (מעין סוג של נבואה שתתגשם), אני יודע כי אתעלה על הנתון, ואשפר אותו, ובאמת, ובדיעבד, זה מה שקרה בפועל.

מצאתי את עצמי חושב על העובדה הזאת שבאה מהתחום החשמלי בה כל הזמן מסתכלים על טווחי הנסיעה, מה שבכלל לא בא בחשבון במנועי בעירה פנימית, וכנראה זהו סוג של הרגל מתפתח, ובעיקר אצל אלו שמחליפים רכבים תדיר מכורח מציאות חייהם.

 

אמצע דצמבר, השמיים הכחולים והאוויר החמים קוראים לי לצאת אל המרחבים, לחפש אווירת חגי חו"ל בארץ, ואם הכריסמס מזוהה עם ארצות הקור והשלג, הגרסה הישראלית, כמו כל דבר שאנו מאמצים מקבלת אינטרפרטציה מקומית, למשהו אחר.

אם כך, אמרתי לאבי שמתלווה אלי, נרתום את המזחלת היפנית ל- 218 איילים שוחרי הרפתקאות, ונצא אל ערבות השלג בגליל, ואולי יתגלה לנו סנטה קטן, או איזה חשמונאי שיעשה נס, עם סופגנייה בצד.

דרך מערכת האנדרואיד אוטו המחוברת אל הרכב בכבל (זו של אפל תהיה אלחוטית), בחרנו לנו סאונד חגיגי מתחנת רדיו חו"לית במיוחד ועם ההו הו הו ופעמוני הג'ינגל בל המסורתיים, נתנו גז צפונה.

כפי שניתן לצפות הנסיעה חרישית ומתונה, מה שמאפשר לנו לנסוע רגוע במהירות החוקית, וגם אם לרגע בדקנו מה קורה הלאה משם, לא נרשם רגע דרמטי. בניגוד למנועים החשמליים בהם מקבלים דחיפה מוחשית בגב כאשר לוחצים על הדוושה, כאן הטיפוס אל המהירות העלולות לשלול רישיון באותה מהירות הוא מתון יותר, אבל 218 סוסים הם 218 סוסים.

ברגע שכזה אתה נזכר במשפט חזק מעולם הקולנוע:

"let the power be with you"

כל עוד הכוח נמצא זמין ובהישג דריכה קלה, אתה יכול להחזיק את עצמך בנתיב הנכון.

לפני שניכנס אל לב המאפליה, בחרתי להיכנס אל אחת משכונותיה הרדומות והיותר נאות של נוף הגליל, זו שנקראה עד לא מזמן נצרת עילית.

ראשית, מי שמזדמן אל העיר המטופחת והנאה  ישים בוודאי לב אל הכיכרות הנאות והמסוגננות שפורחות כאן, ושנית, כאנטי תזה למה שיגיע מאוחר יותר, כאן רגוע ושלו מאד.

מצאתי פעם באיזה מקום אזכור לרחוב יעל ממנו נשקף נוף יפה, על כן חיפשנו את הרחוב האמור, ואכן בין בתי מידות מודרניים סמוך לארמון גדול, מצאנו את הפרצה האמורה.

היות והגענו בשעה מוקדמת יחסית, העמק שמתחת עדיין טובל באובך בוקר שאינו מאפשר מבט למרחקים, אבל גם כך וגם כך המראה הזה של כל מה שמתחת ומעברו השני של הכביש העולה מהעמק, מרהיב ביותר, ובעיקר ביום יפה ובהיר כיום זה.

היות וכך, ומכיוון שהאורח שלי לא היה מעודו בהר הקפיצה החלטתי לקפוץ ולראות מה השתנה.

מצפור הר הקפיצה

"... ישו הנער גדל בנצרת, שהייתה אז כפר קטן. ישו, שהיה כבר עלם, הסתובב בבית הכנסת והרגיז את קהל המתפללים בדבריו על האסון ההולך ומתקרב, ועל העם היהודי שלא הולך בדרך הישר. יום אחד נמאס למתפללים לשמוע את ההטפות שלו, והם יצאו לרדוף אחריו, כדי לעשות בו שפטים. ישו ברח מבית הכנסת למרום ההרים. בית הכנסת המשופץ ומשחוזר נמצא כיום במרכז השוק.

על פי המסורת, הגיע ישו בברחו אל הר קדומים - הוא הר הקפיצה. כשהרודפים כמעט השיגו אותו, הוא קפץ אל התהום ונעלם. המקום נחשב קדוש לנוצרים, שכן אירע בו נס למשיח, ובביקורו בארץ  בשנת 2009 הגיע האפיפיור למקום כדי לערוך בו תפילה..."

הר הקפיצה-טיולי

אני לא זוכר מתי הייתי כאן לאחרונה, אבל בוודאות זה היה לפני פרוץ הקורונה, והמקום היה אז שומם למדי, ואילו היום, אולי בהשפעת מזג האוויר הנוח או המועד, שוקק המקום המוני מטיילים, מקומיים ותיירים הבאים להשקיף אל העיר לפני שנכנסים אל רחובותיה הצרים והעמוסים.

אל התחנה הבאה, הגעתי למרות שראיתי בגוגל כתוב שהמקום סגור, אבל לך תאמין במציאות בעיר שמאמינה בניסים.

בחניון הגדול של מלון YMCA יש הרבה חניה פנויה. שלט במקום מבהיר שהחניה בתשלום, אבל לא היה כאן אף גובה מס, וזה כבר סימן חשוד לבאות.

"... "כפר נצרת" הוקם במרחק של 500 מטרים ממיקומה המקורי של נצרת, ובנוי על שרידיה של חווה חקלאית אותנטית, ובה גת ענבים עתיקה, בור מים, מחצבה ומדרגות חקלאיות.

בית הכנסת, המקווה, בית הבד ובתי המגורים שבכפר משוחזרים בקפידה על פי ממצאים ארכיאולוגיים ובנויים מאותם החומרים ובאותן השיטות שהיו נהוגים במאה הראשונה לספירה.

"כפר נצרת" הינו כפר היסטורי פעיל, בו תושבים שונים בתלבושות של המאה הראשונה עוסקים בחקלאות, נגרות, אריגה, בישול ומשלחי-יד נוספים, בדיוק כפי שנעשו בימי התנ"ך..."

כפר נצרת

התיאור הנ"ל עודד אצלי מספיק סקרנות על מנת שאבוא לבדוק, אבל היות ולא נשמענו להנחיות האח הגדול שיודע, (והמקום אכן סגור בימים מסויימים בשבוע), אלא הסתמכנו על ניסים, נאלץ מן הסתם לבוא שוב, בימים רגועים יותר על מנת להתרשם, ולדווח.

היות ולא נותרה ברירה, חדרנו אל אזור מרכז העיר ההומה וחיפשנו חניה.

השילוב בין מזג אוויר חמים ונעים, וחגי העדה הנוצרית, הביאו רבבות אנשים מקומיים ותיירים אל נצרת, והעומסים בכבישים הצרים, והחניונים חזר לאלו שהיו כאן לפני פרוץ המגיפה. נראה כי זו התקופה להיות בעל חניון בעיר נצרת.

כל פיסה נדל"נית בה אפשר להכניס פגוש של פיאט 500 הופך להיות חניון רשמי.

מצאנו אחד שהיה מספיק קרוב על מנת ללכת, ומספיק רחוק בשביל לא לעמוד עוד חצי שעה (ספויילר, הבומרנג יגיע ביציאה), השארנו את נסיכת היום הקסומה שתמתין לנו במקום שמור, ויצאנו להתערבב עם ההמון.

מאד נעים ונחמד להסתובב כאן, יש אווירה מיוחדת שלא נמצא במרבית ערי ישראל, ולמעט מספר ציורי קיר פוליטיים אפשר לדמיין בקלות בילוי במקומות אחרים בעולם. בשנים קודמות בהן יצאנו לחפש אווירה שכזו מזג האוויר היה קודר גשום וקר, והיום עם השמש החמימה והשמיים הכחולים החג הזה שמזוהה עם מזג אוויר אירופאי טיפוסי לעונה, מקבל טעם שונה.

יש אווירה עליזה, מוזיקה קולנית בוקעת משלל רמקולים, באוויר נישא ריחותיהם של מעדנים משלל סוגים מפתים, ובתי התפילה הנוצריים פתוחים לכל מבקר.

"... אזור כיכר המעיין מרים בנצרת הוא אזור מקסים לטייל בו באווירה שממש מזכירה יעדים בחו”ל. הכיכר נקראת על שם המעיין, שלפי המקורות, כשמרים (מריה, אימו של ישוע) הלכה לשאוב בה מים מהבאר, נגלה אליה המלאך גבריאל ובישר לה שהיא עתידה להיכנס להריון מרוח הקודש. כבר התחלה מרתקת לצאת ממה לסיור מלא עניין..."

כיכר המעיין מרים

כיכר זו הינה נקודת התחלה להליכה שכן בחזית כנסיית הבשורה האורתודוקסית באר מרים, ניצב בכל שנה עץ אשוח עצום וצבעוני.

בתוך הכנסייה עצמה, בקצה, ישנו בור אשר בתחתיתו זורם פלג מים קטן.

במרכז, בחלק העליון ישנו צינור ממנו זורמים המים בין המטבעות והשטרות

זרמנו עם ההמון החוצה אל סמטאות השוק הציורי.

כבר ציינתי לא אחת באוזני מי שמוכן לשמוע, כי בכל פעם כאשר אני מגיע לנצרת אני מגלה עוד פנינה שלא הכרתי לפני כן, והיות ואני מאמין לעצמי, וכאשר אני רואה דלת פתוחה אני מוכן להיכנס, מצאנו עצמנו בכניסה המרשימה של בית מישל.

רסאן, בעל מלון הבוטיק הזה, איש גבוה ולבבי במיוחד מזמין אותנו להיכנס, להתרשם מהמבנה המיוחד, ושולח אותנו אל התצפית שעל גג המבנה.

סתם ככה, ללא תשלום, וברוחב לב.

"... המבנה שלנו ( בית מישל) נבנה במקור ע"י מר טנוס קעואר במאה ה 18 שהיה ראש העיר הראשון של נצרת (1875-1886) כמבנה מגורים בקומה העליונה וכמקום אירוח לאורחים שהיו באים מכל רחבי היבשת. בקומת הכניסה, ועל כן הקשת שבאמצע הרחוב נקראת "סיבאת קעואר" אשר חיברה בין החלק הגברי "זלאמלק" לחלק הנשי "חראמליק", והמשרתים היו עוברים בין 2 החלקים מעל לקשת.

לאחרונה, נרכש החלק הגברי "זלאמלק" ע"י משפחת אבו נסאר שטנוס קעואר נחשב לסבא של האמא ,עבר שיפוץ מקיף והפך להיות בית הארחה המונה 8 חדרים ושלל מרפסות ומקומות ישיבה שמשאירים לאורחים זיכרונות מתוקים ובלתי נשכחים..."

מלון בוטיק בית מישל

נותרנו המומים ופעורי פה לנוכח יופיו הכובש של מלון הבוטיק הצנוע הזה ששוכן כאמור בלב השוק של נצרת. המראה מעל הגג מרהיב, כל חדר זוכר למרפסת משלו, ומפוזרות פה פינות ישיבה ומרגוע בטוב טעם.

כאשר הצצתי באתר בוקינג נדהמתי לגלות מלון עם מחירים שפויים ביותר במיקום סופר מרכזי למי שרוצה לחוות את נצרת הארד קור.

חדרים שהיו פתוחים, ראינו חדרים נאים, בסיסיים, אבל נקיים מאד ומזמינים.

אנחנו עוברים דרך סמטאות השוק, שיש בו בליל ריחות של ערמונים קלויים, מאפים שונים, ובשרים על הגריל בדרכנו אל מורד הרחוב.

שוק צנוע זה מזכיר נשכחות את השוק של ירושלים העתיקה בימים בהם נהגנו להסתובב שם ללא חשש, וללא צילן של מצלמות אבטחה ושוטרי מג"ב בכל פינה.

 

סידור האריחים נותן אשליה אופטית של מדרגות

כנסיית הבשורה המוכרת הומה מבקרים באופן תמידי ומי שמגיע לכאן לראשונה נדהם מיופייה המיוחד וגודלה.

ראיתי כאן לא אחת תיירים מארצות רחוקות המתרגשים לדרוך ממש בעתיקות השמורות במקום בו חי משיחם, אנחנו מתרגשים יותר משימור העת העתיקה, על שלל עדותיה ומאמיניה.

הרחוב הראשי הנושא את השם פאולוס השישי מלא מסעדות מכל הסוגים והאפשרויות, ומאחר ואנחנו לא עובדים על מנוע היברידי אלא צריכים את הבעירה הפנימית, בחרתי לתדלק במנת שווארמה מעמוד בשר שמן במיוחד, והיכן שיש תור כנראה שיש סיבה מוצדקת, דוכן שנושא את השם שווארמה אבו האני, היה בחירה מדויקת, ובמחירים זולים מאלו שיש במרכז, אפשר לשבוע מבלי להתרושש.

בימים כתיקונם הייתי גם נכנס לקינוח מתוק, ממש כאן בכיכר, אבל היום וויתרנו.

הרחוב הראשי כל כך צפוף ופקוק שהעדפנו להגיע בחזרה אל הלקסוס היפה, ולהתרווח בכורסת המנהלים ולקחת את הבאסה בסבבה.

ביציאה מהעיר הווייז מדווח לנו על מהירות תנועה בקצב של 3-4 קמ"ש, ואין מה לעשות. כל הרחובות מסביב צבועים באדום זוהר, וככה זה.

על חגיגות, אמר פעם אחד שיודע, צריך לשלם.

באור אחרון ולפני שקיעה הספקנו לטפס על גבעות שייח' אבריק ופסלו המוכר של אלכסנדר זייד.

"... ליד האנדרטה נמצא מבנה דו-כיפתי ובו קבר שייח' אבריק הקדוש למוסלמים. לפי המסורת המקומית היה שייח' אבריק מוסלמי אדוק שהקפיד להתפלל חמש פעמים ביום ולרחוץ את ידיו ורגליו במים מכד שהיה צמוד אליו ("אבריק" בערבית פירושו כד). מסורת אחרת מייחסת את הקבר לברק בן אבינועם, שר צבאהּ של דבורה הנביאה. סיפורים רבים קשורים בשייח' אבריק. אחד מהם מספר שהיה עובד בשדה וכשראה אותו בעל השדה מפסיק את העבודה לתפילה, כעס עליו ושבר את הכד. במקום בו נשפכו המים מהכד נבע מעיין בעל סגולות מרפא..."

 שייח' אבריק- ויקיפדיה

היה לנו יום שכולו חגיגה.

מזג אוויר מושלם, אתרים מעניינים, אווירת חו"ל ומכונית שעשתה לנו חג.

היצרן מצהיר על צריכת דלק ממוצעת של 20 ק"מ לליטר בנזין, וזהו נתון מצוין בהתחשב במידות במשקל ובנפח המנוע החזק. אני עם הנהיגה הרגועה והמתונה שלי לאורך כ-400 ק"מ (בלבד), בכבישים משתנים הגעתי לנתון של ליטר נוזל מאובנים לכל 18 ק"מ, כך שאני מאמין (ולאור ניסיון העבר הפרטי שלי) כי נתוני היצרן אפשריים, ואולי אפילו ניתן לעבור אותם. וכפי שציינתי בפתח הכתבה, על פי נתוני הנהיגה שלי הרחבתי את טווח הנסיעה של ה-ES הנפלאה אל קו ה-800 ק"מ. (וגם נתון זה יכול להשתפר יותר).

 

ברוח ימי המונדיאל, אני מוצא קווים להשוואה בין הלקסוס הזאת לנבחרת שאף אחד בונה עליה, אבל היא מגיעה לשלבים הגבוהים בטורניר, וגם את ה-ES שלפנינו, לא תראו ממנה עדרים בכבישים, היא לא הכי יפה, לא הכי מהירה, ולא הכי זולה, אבל כחבילה אחת היא לוקחת את גביע המושלמות.

 

ירון הולנדר (ואבי)

דצמבר 2022

 

לקסוס ES 300h.

רמת גימור HADORI.

מנוע בנזין 2.5 ל'.

הספק משולב 218 כ"ס.

מחיר 334,687 ₪.

 

 

רחוב יעל, נוף הגליל.

הר הקפיצה

כפר נצרת

כיכר המעיין מרים

כנסיית הבשורה האורתודוקסית ובאר מרים

מלון בוטיק בית מישל

שוק נצרת

כנסיית הבשורה

שווארמה אבו האני

פסל אלכסנדר זייד