שבע שלוש מאות בשלישית,

 

 לא מזמן התבשרו כתבי הרכב בישראל, כי חברתDS (ששייכת כמו מותגים נוספים לקונצרן סטלנטיס האירופאי), ביצעה מתיחת פנים לדגם 7 בעל מנוע הפלאג אין, (בנזין משולב סוללה נטענת), ולראשונה יוצעו בישראל 3 יחידות הנעה שונות, עם מנועים בעלי הספק שונה, 225 כ"ס, 300 כ"ס ו-360 כ"ס.

במסגרת זו, קיבל הדגם עיצוב חדש לחלוטין בחזית הקדמית ובחלק האחורי – עם הדגשת קווים חדים ודינאמיים יותר. חתימת האור החדשה שהושגה הודות לשימוש ביחידות תאורת חזית ותאורת יום חדשות, מעניקה ל-DS7 הבעה חדשה, מודרנית ויוקרתית.

הרכב עבר שדרוג מערכות כולל, ובתוכן כמובן שיפור וחיזוק מערכות הבטיחות לרמה המתקדמת ביותר.

החידושים כוללים כמובן נגיעות בחלל הנוסעים, בעיצוב המוקפד, בחומרי הגימור היוקרתיים, עדכוני תוכנה וממשקי תפעול.

היות וזו לי כבר הפעם השלישית בה אני מוזמן להתארח בחללה של זו המעוצבת למשעי, אני כבר מגיע כרגיל ובקיא, ועדיין, מרשה לעצמי (בלי שאף אחד רואה), להתרגש ולהתלהב, בין אם מצאתי חידוש ובין מפגש מחודש עם מה שכבר מוכר.

אני מאמין כי כל עוד אני מתרגש מחדש לפני כל פגישה עם רכב חדש, אני אעשה לעצמי רק טוב, ואת הדרך לעשות לעצמי טוב אני כבר יודע ומנוסה בבחירת הדרכים.

דרך אחת תכלול במיטב האפשרויות נסיעות מנהלתיות פשוטות לכאורה בין נקודות שונות, ולבחון על הדרך את התנהגות השבע כפי שכל לקוח שירכוש את הרכב יעשה מן הסתם ביום-יום שלו.

לכן, לחצתי על מתג ההתנעה, ראיתי שהאנדרואיד אוטו מסתכרן באופן אלחוטי עם מערכת המולטימדיה, ועל המסך הענק משתקפות האפליקציות החיוניות.

בצד הטווחים, לרשותי עומד טווח של 42 ק"מ, למרות שהסוללה טעונה במלואה, הרכב זוכר לאחור את המצטבר בנסיעות אחרונות, ורכב הדגמה מן הסתם "יסבול" את אלו שלחצו לפניי ברגל כבדה, ולא כפי שיסע הלקוח הממוצע.

סוללה טעונה, 42 ק"מ טווח חשמלי

 בפקקים של כביש החוף עיסוי השיאצו העדין, המיזוג האופף והמוזיקה הצלולה שבחרתי לוקחים את הבאסה בסבבה, ושמים את הנהג בתוך בועה מנותקת מהסביבה, ופקקים? זאת בעיה של מישהו אחר.

אין כמו מילוי בטן ונפש ליצר חוויה, וכך פניתי אל כביש החוף, ותוך פחות משעת נסיעה בכביש העמוס, צפונה, פניתי אל בנימינה, כאן בכביש הפנימי-הראשי נמצא "הפלאפל של סבא".

מקום מוצלח שכבר דגמתי בעבר, ואני יודע למה לחזור.

ראשית הפיתה הבשרנית והאוורירית, אחר כך השירות המהיר והאדיב, ואי אפשר שלא לסיים עם התוצאה הטעימה, הטריה, וזו שתגרום לנו לחזור לכאן שוב ושוב.

מרחק נסיעה קצר משם נמצא אחד המקומות עם הפוטנציאל הענק להיות משהו אחר, אך ההזנחה מצד הרשויות עשו אותו למה שהוא היום, ועדיין, כל ביקור בג'יסר א זרקא מוכיח כי דברים, גם אם נעשים לאט, קורים.

הכניסה לג'יסר א זרקא

וכך אני רואה כי באזור חוף הדייגים, האזור שתוחם ונשתלו בו דקלים, כבר מאפשר ישיבה בצל העצים לצד נחל התנינים, הוקמה טיילת הליכה המובילה אל חוף הרחצה. (למי שבוחר להשאיר כאן את הרכב), ומוקם כאן איזה פרויקט גדול שנראה כמו מלון או דירות נופש.

חוף הדייגים עצמו עדיין נשאר (ואינשאללה שישאר) ללא שינוי מהותי, ואלו שבוחרים להגיע לכאן לארוחה צנועה יודעים למה.

עכשיו, בשעה הזאת של היום אני חושב ומסכים בעיקר עם עצמי, כי רכב בוטיקי ראוי לבקר (ולהצטלם) ביקב בוטיקי לא פחות, היות וקהל היעד של מותג DS  הינם אנשים המעריכים עיצוב מוקפד, הבא יחד עם סטייל ויוקרה, ויקב וילה וילהלמה הנמצא במושב בני עטרות (סמוך ליהוד), הוא בבחינת התאמה מושלמת.

יקב וילה וילהלמה שוכן במבנה וחצר מהתקופה הטמפלרית, הבית העתיק משמש למגורים וכחנות, ובחצר הענקית על הדשא מפוזרות שמשיות, שולחנות וכיסאות עבור אלו הבאים לכאן לביקור.

אני פוגש את מוטי גולדמן, הבעלים, שלוקח אותי לסיבוב היכרות עם מפעל חייו.

מוטי, הקים את היקב לפני 22 שנים, כבן למשפחת חקלאים-כורמים.

הוא היה אז בחור צעיר ללא ידע וניסיון  שהחליט לעשות יין. לכן עשה קורס להבין מהיכן מתחילים, ויצר כמויות יין צנועות. רק כאשר הצטרף ליקב יינן עם 47 שנות ניסיון, אשר הרים את היקב, והביא אותו לאן שהיקב נמצא היום, הפך היקב למצליח, ומייצר כ-17,000 בקבוקים מכל סוגי היין.

מוטי לוקח אותי אל מרתף החביות הקריר, שם היין מתיישן בין שש לעשר שנים ((ויותר), בחביות עץ חדשות.

מלבד אירוח אנשים הבאים למדשאה לשתיית יין ואוכל נלווה, נערכות במקום גם סדנאות טעימות של סוגי היין השונים, ואירוח חברות וארגונים לאירועים.

כפי שכתוב באתר היקב "... וילה וילהלמה על פי חזונם של גיל ומוטי הינה המקום בו החיים הטובים מתחילים, מקום המגיע אל הטוב שבכל אחד מאיתנו , מקום של שמחה ואנרגיה טובה..." לא יכולתי לבחור טוב יותר, כנראה.

יקב וילה וילהלמה

והיין אגב, מצויין.

 

שבת בבוקר, הכבישים ריקים, אני מקבע את בקרת השיוט (הנוחה לתפעול), על הרף החוקי, במצב נסיעה היברידי, (אחת מתוך חמש אפשרויות), ומבחין בצריכה המינימאלית בכביש מהיר.

בורר מצבי נהיגה

בעוד שבתוך העיר השתמשתי בכוח החשמלי, בשביל הנוחות והשקט, הרי שבתנועה הבינעירונית הגיוני יותר לנצל את הכוח החשמלי לשילוב בין המנועים, ואם כבר הזכרתי שקט, זה לא שפתאום התפרץ איזה רעש לא מוסבר, אותו שקט נשמר גם במצב זה.

את אבי המצטרף אלי היום אני אוסף בחניון יד לשריון, בלטרון.

מכאן אנחנו יוצאים להצצה באתר הזיכרון של חטיבת אלכסנדורני בקרבות תש"ח.

"... בתאריך 14.5.1947 הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל, מיד בתחילת מלחמת השחרור, הבין בן גוריון, בצורך בשמירה על דרך פתוחה לירושלים, כיוון שכוחות לגיון ירדני החלו לתפוס עמדות לביצוע החסימה בהשתלטות על מצודת לטרון הבריטית, ושטחים נוספים לאחר הכרזת המדינה, ניתנה הפקודה לצבא שבדרך, לנסות ולפתוח את צוואר הבקבוק וצינור החמצן ,של אספקת המזון לירושלים הנצורה.

המשימה הוטלה על חטיבה 7, שהוקמה בחופזה כחודש לפני ההכרזה, בתוספת גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני, שצורף יום לפני ההתקפה לכיבוש מתחם לטרון ,הגדוד הגיע בחוסרים רבים כולל נשק מסייע של מרגמות ומקלעים... סוללות התותחים וחיילי האויב, ששהו במחפורות הגנה ממוגנות, החלו להמטיר אש תופת על הכוח הישראלי, שיצא להתקפה במקום בלילה, נחשף לאור יום וניתפס לאש הלגיון ללא יכול לזוז או לנוע בשטח הקרב..."קרב חטיבת אלכסנדרוני בלטרון 48

 

34 מעלות (בצל), קידמו את פנינו כאשר יצאנו מ- 19 מעלות (במזגן), בכניסה לנחל דוד.

מכיוון שהיום הרכב המשתתפים קטן מהרגיל, ומי שבא בא מוכן לכל אתגר, החלטתי כי אולי סיירת מטכ"ל יזדקקו מתי שהוא לכוח מיומן וכשיר, ויוכלו להרים טלפון לבני מחזור 60. (שנת הדגם), ואין בשנת 60 כמו בציר חודש מרץ, אנשים חדורי מטרה וממוקדים, ולמרות שלכאורה מדובר בעצלים שלא אוהבים שמזיזים להם את הגבינה, הרי שכאשר ניצבת מולם משימה הדורשת התמקדות בביצוע, מסתבר שאין טובים מהם, וכך לאחר שעלינו בשביל המונגש עם כל העם הצמא למים, החלטתי להקשות על המטיילים, ולעלות במעלה ההר אל מערת דודים.

מי שאינו מכיר או חושב שמדובר בטיול נחת של שבת בבוקר ראוי שיקרא היטב את התיאור הבא.

ראשית אזהרה בריאותית חשובה שנמסרה לנו בכניסה לאתר – חייבים לשאת לפחות שני ליטר מים לאדם, ובנוסף והיה ואם סיימנו מחצית מכמות שאיתנו לפני מחצית הדרך, להסתובב ולרדת בחזרה, שכן סכנת יובש הרבה יותר מסוכנת.

כאשר הגענו אל מפל דוד המוכר, עצרנו להתרעננות קצרה, והמשכנו לעלות, גם כשהסל"ד האישי השאיר את הקו האדום רחוק מאחור.

כעת, לאור ההבנה במה מדובר, נוכחנו לראות כי  השביל המטפס בהר, רובו מדרגות חצובות בסלע, גודלן וגובהן אינו אחיד, במקומות אחדים יש מאחזי ברזל בקיר או כבל מתכת בו חייבים להיאחז.

ככל שעולים ומטפסים בגובה, הנוף הנפרש אל מול העיניים הולך ונפתח ומקבל תשואות התפעלות.

גם מקשישים שכמותנו (שמורים במצב טוב), זקוקים לעצירות בדרך להחזיר דופק למצב רגוע, להסדרת הנשימה, הרגליים שורפות מהמאמץ המתמשך, והמוח כמעט מתאדה מהחשיפה לחום.

כמעט בקצה העלייה יש  מקום מוצל, עם מים זורמים בתעלה פתוחה. המקום נקרא עין שולמית, וכאן ניתן לשבת בצל, ללגום מים ולאכול משהו שיחזיר אנרגיה אבודה לגוף.

מכאן ממשיך השביל בזווית ירידה מתונה, שיש מדרגות בהמשכה, ושביל בין קנים היוצרים הצללה מבורכת.

המשכה של הדרך מוביל לשתי בריכות מים צלולות להדהים, ולא גדולות מידי, השביל חוצה את מעבר המים על הסלע, ולוקח את המטייל אל גרנד פינאלה של מעבר צר על המצוק וירידה דרך ידיות אחיזה מברזל על קיר אנכי. כמעט קיר טיפוס, בירידה.

סופה של הדרך במפל מים שיוצר בריכה קטנה, עד עומק מותניים, ובצידה מערה פתוחה ששרכים ארוכים מכסים את פתחה ומים זולגים עליהם כמו גשם.

מקום מופלא שמשכיח בבת אחת את כל קשיי העלייה.

לכאן מגיעים רק אוהבי טבע אמתיים, ולכן המקום נקי מכל לכלוך.

קשה אבל שווה.

המחבר מתרענן

יש משפחות המגיעות עד לכאן עם ילדים קטנים, ולא נותר לי אלא להעריץ אותם על החינוך הראוי.

הירידה כמובן כבר הרבה יותר קלה, גם כשמדובר במאות מדרגות בחום גדול, צריך ללכת בזהירות ולאט.

מסלול היציאה נקרא "השביל הרטוב".

"... המים הרבים הללו אשר בשמורת נחל דוד, מקורם במי גשמים אשר מחלחלים עמוק באדמה, שם הם הופכים למי תהום. בגלל שהמים מגיעים לשכבה אטומה השוכנת בבטן האדמה שנקראת “אקוויקלוד”. הם אינם יכולים לחדור אותה וכך הם מצטברים בחלל בטן האדמה עד שהופכים למאגר מים עצום , המים נובעים חזרה אל פני הקרקע בעקבות פעילות טקטונית ובעקבות בלייה והתחתרות המים בסלע, מבקעים אילו באדמה, נובעים המים החוצה ויוצרים את הבריכות הכל כך יפות שבשמורת נחל דוד..."

נחל דוד

זה המקום בו ניתן לדשדש שוב ושוב כמו ילדים במים הזורמים, למצוא מפל פנוי (אין כאלו כשחם מידי), או לרבוץ בפינה מוצלת ולקוות לטוב.

אחרי מאמצי העלייה והירידה, הרביצה באחת השיכשוכיות הללו בצל, נתנה לנו פוש להמשיך הלאה.

וכאילו לא די במים בהם טבלנו, הפננו את ההגה החם של השבע שאתנו, בחזרה לכיוון ממנו הגענו, ונסיעה של כמחצית השעה ואנחנו עומדים בפתחו של גן לאומי נוסף, "עינות צוקים-עין פשח'ה".

אתם יודעים שהיום חג איד אל אדחה? שואלת אותנו פקחית הגן בכניסה.

נו, ו...? ענינו.

זה עמוס??

עמוס מאד, אז אם לא מתאים לכם אולי אל תיכנסו, מציעה, ספק מזהירה הפקחית.

אבל אנחנו, מה אכפת לנו מחוגגים?

שיחגגו, ואם בא להם הם אפילו יכולים להציע איזה צלע כבש או קבב, אך אלו שאכלו, אכלו לבד (ולא הזמינו אותנו להצטרף), ומי שהיה לו חם, חיפש ומצא מקום לטבול בו.

המבוגרים מעדיפים את הבריכה המרכזית הגדול והעמוקה, יחסית, והעומס לא היה חריג למקום בשבתות קיציות.

תמיד נעים וכיף כאן.

 

המתטיילים מתרעננים

אין טיול בסביבה שלם ללא חיפוש צילום הולם לרכב המביא אותנו לכאן, ואין כמו "גלריה מינוס 430" כאתר חובה.

"... מצבו הרעוע של ים המלח הוביל קבוצת אמנים לעשות מעשה ולהעלות את המודעות לגסיסתו של ים המלח בדרך מקורית, ססגונית וצבעונית העונה לשם “גלריה מינוס 430”.

בכניסה לחוף קלי"ה עמדו מבנים נטושים שחלקם שימשו כבתים של ראשוני עובדי מפעל האשלג של ים המלח ומשפחותיהם, שהתגוררו כאן החל מראשית שנות ה-30’ ועד הקמת המדינה. לאחר הקמת המדינה, כשהשטח עבר לחזקת הירדנים, הקימו כאן מחנה ירדני ונוספו עוד מבנים של המחנה. המחנה ננטש ב-1967 לאחר מלחמת ששת הימים.

למעלה מ-40 שנה המבנים עומדים גלמודים. בתחילת 2019 הפך המקום הנטוש לפרוייקט צבעוני. 40 אמנים שהגיעו מהארץ והעולם, קישטו את המבנים הנטושים האלה בצבעים ססגוניים ובציורי גרפיטי תוססים והפכו את השממה לגלריה מינוס 430..."

גלריה מינוס 430

מאז הפעם האחרונה בה ביקרתי במקום (לפני מספר חודשים), האתר הוקף גדר, ושער (פתוח), ונראה כאילו יש במקום עבודות למחיקת האתר ו/או פיתוחו.

מה שברור כי מבנים אלו, עתידים להעלם כמו הים הסמוך.

 

רואים את החיוך?

מכאן כבר היינו נינוחים לחלוטין. ה-7, שכבר נותרה ללא אנרגיה חשמלית בקרביה, גמאה את העלייה אל הבירה בקלילות של אצנית למרחקים ארוכים, ומשם בגלישה מתונה חזרה אל המרכז ברכות שלא מפסיקה להפתיע, בנועם ובנוחות.

שוב אפשר להפעיל את העיסוי העדין, ועם החיוך המתלווה אפשר לפתוח כל שבוע באופן החיובי ביותר.

גם הפעם השלישית (ויותר) 7 DS מוכיחה כי טעם טוב הולך עם כל דבר טוב, וכאשר נאסוף דברים טובים רבים אל חיינו, טיבם של חיינו להיות טובים יותר.

 

ירון הולנדר (ואבי)

יולי 2023

 

DS7 E-TENSE RIVOLI PLAG IN HYBRID.

מנוע בנזין 1.6 ל' טורבו.

הספק (משולב) 300 כ"ס.

מומנט (משולב) 53 קג"מ.

טווח נסיעה חשמלי עד 66 ק"מ.

צריכת דלק (יצרן) 1/83 ק"מ/ל'.

מחיר 400,023 ₪.

 

 

הפלאפל של סבא בנימינה.

גיסר א זרקא, חורשת דקלים, טיילת

יקב וילהלמה, בני עטרות.

 

חטיבת אלכסדרוני, לטרון.

גן לאומי נחל דוד.

מפל דוד.

עין שולמית.

מערת דודים.

המסלול הרטוב נחל דוד.

גן לאומי עינות צוקים.

גלריה מינוס 430