חשמלית ושמה נירו

בדיוק שנה חלפה מרגע ההשקה עד שהנירו החשמלית חדשה הגיעה אלי למבחן.

בימים בהם שוק הרכב מוצף במותגים שלא הכרנו לפני שנה ושנתיים, המציעים שפע טכנולוגי וחידושים בתחום החשמלי, הציגה קיה לשוק המקומי את הגרסאות שלה החשמליות וההיברידי נטען.

דגם הנירו שעלה ארצה ב2017 כדגם היברידי בלבד, ולאחר מכן היברידי נטען (פלאג אין), זכה להצלחה רבה שכן זהו רכב אמין, נאה, נוח ועונה על דרישות הלקוחות.

בשנתיים האחרונות נוסף דגם הפלוס, שיש לו תא מטען גדול יותר ובא לשרת בעיקר את שוק המוניות.

אבל, כאמור בשנה הקודמת חשפה קיה את דגם הנירו החדש, והוא חדש לחלוטין. לא מתיחת פנים של דגם קודם אלא ממש שונה.

הדגם החשמלי מגיע ברמת גימור אחת מאובזרת מאוד שכוללת: כוונון חשמלי למושב הנהג, ריפודי עור למושבים, בורר הילוכים בתצורת חוגה, בורר מצבי נהיגה בלחיצת כפתור ומערכת מולטימדיה מתקדמת בעלת חיבור לאנדרואיד אוטו ואפל קאר פליי. לשיפור הבטיחות התווספו מערכות חדשות כמו היגוי אקטיבי בסטייה מנתיב, התרעת תחילת תנועה מלפנים והתרעה למניעת שחכת ילדים במושב האחורי. 

הישיבה מלפנים גבוהה, והדשבורד מעוצב באופן כזה ששדה הראיה נקי מעצמים חוסמים, ובאופן יחסי גדול מהמקובל.

גם הקונסולה המרכזית שלאחרונה נוכחתי במספר מותגים שחוסמת בין המושבים הקדמיים, נמוכה ואינה מפריעה.

אבל, מסך המולטימדיה המלבני קטן מהמקובל כיום אצל המתחרים, וכאשר משלבים הילוך לאחור התצוגה קטנה עוד יותר.

להקלת הנסיעה לאחור ישנו רטט חזק בהגה כל אימת שגוף זר פולש לתחום הנסיעה.

העיצוב החדש שינה גם את מידות הרכב מכל צד, האורך צמח בשבעה ס"מ הרוחב בשניים וגם הגובה, אך החשוב בהם הוא מרווח הסרנים שגדל בשני ס"מ, מה שיאפשר לנוסעים השורה השנייה יותר מקום.

 

בוחן משפחתי בגובה 1.85 העיד שיש לו יותר מקום פה, וזה משמעותי.

הנירו הזאת מגיעה עם סוללה בקיבולת 64.8 קווט"ש, המפיקה הספק של 204 כוחות סוס, ומומנט 26 קג"מ.

טווח הנסיעה המקסימלי מגיע עד 460 ק"מ, וצריכת החשמל 16.2 לכל מאה ק"מ.

אגב, נתון צריכה לכל מאה ק"מ הוא מדד נוח להשוואה בין כל שטף הרכבים החשמליים שנחתו פה בשנים האחרונות, ומניסיון אני יכול להעיד כי המספר 20 נתפס (אצלי לפחות) כזה המסמן את קו פרשת המים.

מי שמתחת לו הוא חסכוני, ומי שמעל בזבזני, ונזקק לסוללה גדולה יותר כדי להגיע לטווח זהה (או יותר).

 

על הנייר נתונים אלו מבטיחים רבות. חברים שרכשו את החשמלית מהדור הקודם הצליחו בנהיגה מתונה לעלות על נתוני היצרן, ובכך אתגרו אותי לעשות כן.

 

האורח התורן שלי לטיול היומי מגיע מירושלים, הכרנו דרך חברה משותפת, ובאחד הימים התברר כי גיסו שירת איתי בשירות הסדיר ובמילואים, ולא אחת הוא ביקש להצטרף אל טיולי מבחני הדרכים שלי.

איציק עובד לפרנסתו גם כנהג לטיולי שטח, כך שצפוי לנו טיול מעניין.

בליל אמש הוא שולח לי הודעה כי רשות הטבע והגנים פתחה לסיור את מנזר אותימיוס (יש מקומות שכתוב אבטימיוס) במישור אדומים.

למרות שכבר ביקרתי שם בסיור קודם (ואיציק לא), שמחתי לשוב לשם.

יש לדעת כי המקום סגור במרבית הימים לביקור, ונפתח מעת לעת מסיבות השמורות לרט"ג בלבד.

התייצבנו במקום בזמן והצטרפנו לסיור מודרך.

"... מנזר אבתימיוס (או אותימיוס) הינו אחד המנזרים הגדולים והמפוארים מהתקופה הביזנטית בארץ.

המנזר הוקם בידי הנזיר אבתימיוס, שנולד בארמניה בשנת 377 לספירה. בגיל 29 היגר אבתימיוס לארץ ישראל, והתיישב תחילה במנזר חריטון בעין פרת. בהמשך, הקים אבתימיוס מנזרים נוספים בנחל אוג עליון (מנזר תיאוקטיסטוס) ובמצדה. בשנת 427 לספירה הקים אבתימיוס את המנזר בו אנו נמצאים, וכאן גם נקבר עם מותו בשנת 473 לספירה.

בתחומי המנזר שבעה בורות מים, שאספו מים מגגות המנזר דרך מערכת מרזבים משוכללת. בצידו המזרחי של המנזר, נמצא מאגר מים ענק בגובה כ- 12 מ', שאגר מי שטפונות מהערוצים הסמוכים, בנפח 3000 קוב מים..."

מנזר איתימיוס

לטעמי בור המים העצום הוא שיא הביקור במקום, ולשמחתי למען העצמת האירוע ניגנו שני גברים בעומק הבור מוזיקה נפלאה שקיבלה אקוסטיקה נהדרת מהחלל הגדול.

על מנת להחזיר וואטים שנעלמו בעליות לירושלים העדפנו להמשיך לרדת בכביש 1.

עצרנו למספר רגעים במקום בו מצוין גובה פני הים, לפני שנמשיך בדרכנו ונרד מתחת מפלס.

הגמל להמחשה בלבד

הגמל המקומי (זה שמיועד לצילומי תיירים), לא הניד עפעף למראה הקוריאנית שהעמדנו לצדו.

איציק הציע שניסע אל קאסר אל יאהוד.

אתר הטבילה שנמצא על כביש 90, סמוך לנקודת החיבור עם כביש 1.

גם מקום זה הוא אחד החביבים עלי שכן הוא מיוחד במינו.

אבל, מיעוט תיירים בישראל בתקופה הזאת הפך את המקום הפופולרי אצל המאמינים הנוצריים לנטוש.

חיל וחיילת משועממים שמאבטחים את המקום, גירשו זבובים, ונראה ששמחו להחליף כמה מילים עם התיירים המזדמנים.

מי הירדן גאו מאד, שתי הגדות הסמוכות בימים רגילים, התרחקו כפליים, והמים כיסו אפילו את הדק ממנו יורדים המאמינים אל המים.

בצד הירדני יש תנועה ערה יותר אבל לא היסטרית אמרו לנו החיילים.

ומה כל כך מיוחד באתר הזה? (שעובר קצת שיפוצים ובנייה לקראת ימים טובים יותר).

"... מיהושע בן נון אל ישוע

המסע שלנו מתחיל, כמו סיפורים רבים, בתנ"ך. ברגע המדהים בו מסתיים מסע בן 40 שנה במדבר ועם הנוודים הופך במחי כמה צעדים לעם של יושבי קבע. משה נשאר מאחור, ועם ישראל נכנס אל הארץ המובטחת, כאשר בדרך נס הירדן השוצף עוצר את מימיו ובני ישראל עוברים בחרבה. על פי המסורת, הרגע הפלאי הזה התרחש ממש כאן, במקום המכונה היום קאסר אל יהוד...

יוחנן בן זכריה המוכר יותר בשם יוחנן המטביל נולד למשפחת כהנים, אביו שירת בבית המקדש, אך יוחנן, בסטייה חדה בחר לעטות על עצמו שיער גמלים ולפרוש לחיי נזירות. הוא החל לקרוא לאנשים לבוא להיטהר על ידי טבילה, והפך את הנקודה הזו בירדן, למרכז הפעילות שלו. אנשים רבים מגיעים להתוודות על חטאיהם ולהיטהר בטבילה, אך המפורסם שבהם הוא כמובן ישוע..."

קאסר אל יאהוד

בימים בהם יש תיירות מומלץ להגיע לכאן לראות את המאמינים נכנסים לאקסטזה דתית בשירה ותפילות, ובשיאם הטבילה במי הירדן.

מחזה מרהיב מאד.

מה עכשיו? שאלתי את המדריך עד כאן הגענו למקומות בהם כבר הייתי, מה תוכל לחדש לי?

מכיר את תצפית המשטרה? שאל בתגובה.

הפניתי את חרטום הנירו, קיבעתי את המהירות לזו המותרת, ונתתי לקוריאנית לטפס במעלה הדרך חזרה לכיוון הבירה.

בוויז יש לכוון "פארק יצחק שמיר" במעלה אדומים, אבל כאשר הצוענייה אומרת לרדת מכביש 1 ולפנות ימינה, לא חוצים לצד השני, לכיוון מעלה אדומים, אלא נשארים בצד העולה לכיוון ירושלים (במקביל לכביש 1) ומטפסים מספר דקות בכביש מתפתל אל פסגת ההר שם נמצא מטה מחוז ש"י של משטרת ישראל.

כאן ניצבת סוכת תצפית על האזור.

כמה דקות של נוכחות ואפשר לחזור לרכב ולהמשיך.

אל פארק שמיר נגיע בפעם אחרת.

אגב, אזור אדומים (מעלה אדומים, מישור אדומים, חאן אל אחמר) נקרא כך על שם שכבות פצלי השמן שנמצאות בתוך הסלע והם דליקים, בתהליך  שריפה הם מייצרים חום וממנו נוצר הצבע האדום, ולכן סלעים ואבנים אלו אופייניים לאזור שקיבל את שמו בשל התופעה.

ליד הר הצופים מצאנו חניה, חצינו את הכביש ונכנסנו אל בית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים.

מאחורי בתי עלמין צבאיים תמיד יש סיפור מעניין.

"... בית עלמין זה הוא אחד מתוך 6 בתי עלמין בריטים אשר הוקמו בארץ בתום מלחמת העולם הראשונה.... בבית קברות זה טמונים 2539 חללים מארץ ישראל מהם:

2178 בריטים.

144 אוסטרלים.

34 ניו זילנדים.

51 דרום אפריקאים.

2 הודים.

41 הודו המערבית הבריטית.

16 גרמנים.

5 איטלקים.

3 תורכים.

65 לא מזוהים.

באנדרטת הזיכרון לחיילים שמקום קבורתם לא נודע הנמצאת בחזית בית הקברות, מונצחים:

3051 בריטים.

1 קנדי.

240 אוסטרלים.

60 ניוזילנדים.

3 דרום אפריקאים.

11 הודים.

מפעל ההנצחה הבריטי היה פרי יזמתו של אדם אחד – פאביאן וור – מורה מבוגר (45) במלחמת העולם הראשונה שהתנדב, למרות גילו, לצלב האדום והתמסר לרישום החללים שנקברו על ידי חבריהם, אירגון קברי אחים, סימון איזורי קבורה ועוד.

הפעולה התמסדה בעקבות מספר החללים הבריטים הרב שמנה למעלה ממיליון מתים שהיו מוטלים בניכר.

עוד בזמן המלחמה נקבע שהחללים יקברו במקום נפילתם ולא יובאו לאנגליה כדי שלא יופלו חללים ממשפחות עשירות משאר החללים... נקבעו חוקים לגבי אופי הקבורה הצבאית וביניהם:

המצבות יהיו בצורת לוח ולא צלב.

שיוויון מוחלט של המצבות ומקום הקבורה בין בעלי הדרגות והחיילים, כלומר דגש על כך שבמוות כולם שווים..."

בית הקברות הצבאי הבריטי

עכשיו אביא אותך לאחד המקומות הכי מיוחדים שיש בירושלים, אומר לי איציק, ומוביל אותי לאזור הר ציון, סמוך למתחם התחנה. נכנסנו לכביש צר בו חונים רכבים משני צדדיו, ויש מי שמתעקש להגיע מולך גם אם המעבר צר במיוחד.

המלצה למי שיגיע בעקבותיי לחנות בחניון הציבורי והחינמי הסמוך.

בבית שיש חומה סביבו אבל שער פתוח, אנו נכנסים לחצר פנימית, וליד דלת עליה כתוב שלט "סוכת הלל", אנו פותחים דלת נוספת ונכנסים אל הבית.

בירושלים דלת פתוחה היא דלת מזמינה, אמר לי פעם אחד שמכיר את העיר ועשה לנו יותר מסיור היכרות אחד עם המקומות המיוחדים של העיר.

עלינו במדרגות העולות אל הקומה השנייה, פתחנו עוד דלת ועמדתי נדהם.

 

באתר המספר על המקום מצאתי את התיאור הבא:

"... סוכת הלל (בעברית באוהל הלל) היא קהילה דינמית של מתפללים ומתפללים מחמש יבשות הנרתמות יחד לעמוד כשומרים על חומות ירושלים. חלקם הגיעו לטווח קצר; אחרים הפכו את ירושלים לביתם. צוות הליבה שלנו הוא בעיקר יהודים וערבים ישראלים. לכולם יש רצון משותף לשרת תחילה את ה', להתפלל לשלום ירושלים ולהתערב למען ישראל והעמים. האל הביא את ריק ופטרישיה רידינגס לירושלים בשנת 1999 כדי להוליד את סוכת הלל. זה התחיל בסלון שלהם בפברואר 2000, וגדל לשעונים במקומות שונים. בנובמבר 2004 פתח ה' את הדלת לסוכת הלל לעבור למתקן יפהפה המשקיף על הר ציון והעיר העתיקה בירושלים. מאז אנחנו בוכים יום ולילה 24..."

סוכת הלל

איציק מספר לי כי בכל פעם שהוא מגיע לכאן יש אנשים (מכל הדתות והזרמים) המרגישים צורך פולחני להתפלל כראות ליבם, תוך שירה ונגינה על כלי נגינה, כאשר מול החלונות הגדולים משקיף נופה של העיר העתיקה מזווית פחות מוכרת.

מאותו חלון גדול אנו רואים את היעד הבא במסענו אליו רצינו להגיע, והוא נמצא בטווח צעידה קליל או עם הרכב למקום בו ניתן להחנות אבל הוא יותר בעייתי.

הגשר התלוי מעל גיא בן הינום נחנך לציבור בקיץ האחרון ומאז חיפשתי סיבה להגיע אליו.

מדובר על גשר תלוי להולכי רגל שאורכו 202 מטרים ורוחבו המדויק 1.3 מטרים. זהו הגשר התלוי הארוך ביותר במדינת ישראל.

בנוסף למיקומו האטרקטיבי כמתואר לעיל , גשר גיא בן הינום מספק תצפית מרהיבה אל תוך קרביה של העיר ירושלים.

גובהו 30 מטרים והוא מספק תצפית פנורמית מרהיבה על חלקים רבים מהעיר ירושלים.

אבל מי שתכנן את הגשר הזה לא סיפק לו (עדיין) התחלה והמשך ראוי, כלומר, מי שמגיע לכאן. עולה על הגשר, הולך עליו הלוך וחזור ואז נוסע מכאן. אני מקווה כי בעתיד הגשר יהיה חלק ממסלול גדול ומקיף.

היות ולרשותי עומד מוצר חדשני ומתקדם, החלטתי לזרום עם החדשנות והאופנה, וכאשר הרעב הציק לי שאלתי את הבינה המלאכותית להמלצה על פלאפל טוב בירושלים, אחרי ההמלצה הראשונה חידדתי והוספתי דרישה לחניה קרובה, וכמענה נשלחתי לאזור ארמון הנציב, אל מרכז מסחרי מיושן שראה בוודאי ימים טובים יותר, אשר בקומת הקרקע שלו נמצא פלאפל אבישי. צנוע טרי וטעים.

על בטן מלאה וראש מלא בחוויית טיול ממצה, אפשר לתת לנירו לרדת אל השפלה, ותוך כדי לסכם את כל מה שחשתי ביומיים האחרונים.

בניגוד ליצרניות סיניות עלומות שצצו כאן כפטריות, קיה הינו מותג ותיק, ידוע, מוכר ואמין.

מוצרי הקונצרן זכו לשבחים ברחבי העולם בדיוק בשל אופיים לקלוע לטעם רבים, וביצירת דגמים העונים על כל צורך.

קיה יש לומר, נקטו בצעד אמיץ כאשר בחרו דגם מוצלח שלהם, ובמקום למתוח ולעדכן אותו, בחרו לבנות אותו מחדש, כאשר הדבר היחיד שנותר הוא השם.

כשמשלמים 200 אלף שקלים וצפונה כבר מקובל לראות רמת גימור גבוהה, ומצפים לקבל למשל מושב נוסע מתכוונן חשמלית, מסך מולטימדיה אולי טיפה יותר גדול, וכאן, בנירו שקיבלתי, הדברים "הקטנים" הללו לא נמצאים, וחבל.

מצד שני יש וייז מובנה שמתחבר עם סים מקומי, או דרך דונגל/נתב אלחוטי של הטלפון, או באמצעות אנדרואיד אוטו או אפל קאר חוטי ואלחוטי.

הנירו החדשה אינה מאכזבת בשום פרמטר, ולא מפילה אותך בהתלהבות יתר. היא חפה מכל גימיק שיווקי, ומביאה שימושיות הגיונית ויום יומית שתמשיך ותגרום לרוכש שלה ללטוש עיניים לדגם הבא באבולוציה.

במצטבר נסעתי איתה קצת פחות מ-500 ק"מ (רובן ככולן מחוץ לעיר וללא מזגן), והצלחתי להוציא נתון טוב יותר מזה שהצהיר היצרן, 15 קווט"ש למאה ק"מ, ולפי החישוב ניתן להגיע בנהיגה מתונה כשלי לטווח של 430 ק"מ בין טעינות.

סביב 200 אלף שקלים יש מתמודדים שהנירו צריכה להתמודד מולם, ומה שיש לה להציע הן נקודות החוזקה שלה, והן אלו שיקנו לה גם את היתרון.

ירון הולנדר (ואיציק)

פברואר 2024

 

קיה נירו EV

מנוע חשמלי

הספק 204 כ"ס.

מומנט 26 קג"מ.

קיבולת 64.8 קווט"ש

טווח (יצרן) 460 ק"מ.

צריכת חשמל (במבחן) 15 קווט"ש/ 100 ק"מ.

מחיר 200,458 ₪.

 

 

מנזר איטימיוס.

מרפסת מפלס גובה פני הים.

אתר הטבילה קאסר אל יאהוד.

תצפית משטרה, מחוז ש"י.

בית עלמין בריטי.

סוכת הלל.

הגשר התלוי.

פלאפל אבישי.