לגורל, נראה לי, יש דרכים משונות להראות את קיומו, או על כל מיני קווים נסתרים המחברים דברים, ולעיתים רק בדיעבד, כאשר מסתכלים לאחור, ניתן להבחין בכל אלה.
ומדוע אני פותח ככה? תשמעו סיפור.
כאשר אני מקבל רכב למבחן אני מחפש לאן אני יכול
לקחת אותו, שיהיה מעניין, שאחווה דברים חדשים, אכיר אנשים ומקומות שלא הכרתי, או
כפי שחמשת קוראיי המתמידים יודעים, שלסיפור יהיה תוכן ראוי.
ואיך אני מוצא את אותו "תוכן ראוי"?
לעיתים אלו המלצות מאחרים שאני מוצא, ביו טיוב,
בפייסבוק, באינסטגראם, ולעיתים אני פותח את מפת הגוגל ונותן לעיניים שלי לחפש משהו
שיתפוס, תל, מעיין, מוזיאון, מבשלה, יקב וכו'.
ולפי מה שאני מוצא כך אני קובע את המסלול המיועד
לאותו רכב.
והנה, קלטה העין שלי מושג שלא הכרתי.
"העמותה להצלת רכבי אספנות"
ששוכנת במושב ניר צבי.
היות וניר צבי מצוי במרחק נסיעה קצר מביתי ראיתי
כי נכון יהיה להגיע אליו בתור נקודה ראשונה במסע ארוך (יחסית).
מה גם, שנראה לי הכי הגיוני להגיע עם רכב סיני,
שהוא פאר לתעשיית הטכנולוגיה העכשווית, למקום שמשחזר רכבים ישנים.
לא ידעתי כי גם שם הדגם FREE
(חופש), יתחבר למה שאפגוש.
יוסי אהרון (מקים ומנהל העמותה) פוגש אותי בחצר
מלאה שלדי רכבים במצב קטטוני בעיקר, עם כוס קפה חם ועוגה.
הוא מספר לי על העמותה ששמה לה לעיקר לעסוק
בשיפוץ רכבים ישנים של חללי ונכי צה"ל, תוך שילוב ושיתוף נערים בסיכון בלימוד
רזי עבודות פחחות, מסגרות, ומכונאות רכב, ולעזור להם להשתלב בענף הרכב, למען יצירת
עתיד טוב יותר, להם ולחברה הישראלית.
לעזרת העמותה נרתמו גופים רבים לסייע בשיקום הרכבים וקבוצת שלמה סיקס, לדברי יוסי, התחייבה לקלוט את הנערים שהוא מלמד, לעבודה במוסכי החברה.
בפתח המוסך עומדת וולוו שעברה צביעה מחודשת,
ובתהליך שחזור של מג"ד ידוע שנפל לאחרונה בעזה.
יוסי מספר לי שהוא רואה בפרויקטים הללו הצדעה לחללי ופצועי צה"ל, וזכות גדולה לעזור לנערים שנקודת ההתחלה שלהם בחיים, נמוכה, לפתוח דף חדש ומשמעותי בחייהם.
אני מסתובב אנה ואנה בשטח שמחוץ למוסך של יוסי ורואה בסככות הצמודות, שהיו כפי הנראה לולים בעבר, עוד רכבים ישנים שונים ומשונים, ברובם תחת מעטה אבק כבד, שמחכים למישהו שיגאל אותם ויבטיח להם חיי נצח.
דף הפייסבוק של העמותה להצלת רכבי אספנות
הוויה (VOYAH) שהושקה בדיוק לפני שנה, ועימה הגעתי הנה
היא הדבר הכי רחוק מכל כלי הרכב המפוזרים כאן.
היא חשמלית לחלוטין. מקורה בסין, היא גדולה
ומרווחת ממרבית המכוניות בנות ה-30-40-50 ויותר, היא חזקה מאד, היא איכותית מאד,
בחומרים ובתכנון, ויש לה הנדסת אנוש מצוינת.
וויה היא חטיבת היוקרה של קונצרן דוננפנג, שהוא אחד משלושה קונצרנים של תעשיית הרכב הגדולים בסין.
קונצרן
זה קיים משנת 1969, ומייצר 8 מותגי רכב, ומכר עד היום מעל 55 מיליון רכבים.
רכבי היוקרה
של VOYAH
נועדו ללקוחות שמחפשים ומעריכים סגנון, ביצועים וחדשנות.
לדעתי
האישית, אם אתה יודע לייצר כל כך הרבה כלי רכב לאורך שנים, אתה כנראה כבר בכלל לא
פראייר, ויודע דבר או שניים על מכוניות.
וכאן בסדנא של יוסי, אני שם לב כי מלבד הגה
וצמיגים, אין בין הוויה לכל מה שסביב דבר אחד משותף.
אבל,
אני בספק מאד מאד גדול, אם מישהו בעוד 30-40 שנה
יראה בה מכונית ראויה לאספנות.
כבודה במקומה מונח, נכון לימינו אלו.
ואם בכבוד ושימור עסקינן נזכרתי שלא רחוק מכאן יש
מכונית אחרת שהביאה הרבה כבוד, ומכיוון שמעולם לא חזיתי בה (אלא רק שמעתי),
כיוונתי את הגה הוויה לרחובות, אל מכון וייצמן, שם, בקצה הרחוב ממנו נכנסים, ניצב בית
הנשיא הראשון דר' חיים ויצמן.
נדמה כי בן האישים שחזו, ולקחו חלק משמעותי בהקמת
מדינת ישראל דר' וייצמן הוזז טיפה הצידה.
"... ויצמן היה מנהיג זרם הציונות הסינתטית. ב־1917 נבחר לנשיא הפדרציה הציונית באנגליה, והיה גורם בעל השפעה בדיונים אשר הביאו להצהרת בלפור בסוף אותה שנה. ב־1920 נבחר לנשיאהּ הרביעי של ההסתדרות הציונית... ויצמן רשם כמה עשרות פטנטים, וזכה לראות יישומים משמעותיים של עבודתו המדעית. הודות ליישומים אלה נהנה מהכנסות כספיות שאִפשרו לו לוותר על שכר מהתנועה הציונית, אשר לה הקדיש את מרבית חייו הבוגרים... ב-16 במאי 1948, יומיים לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נבחר ויצמן כנשיא מועצת-המדינה הזמנית... ב-1949 נבחר לכהן כנשיאהּ הראשון של מדינת ישראל,.."
הבניין ששימש כביתו של הנשיא הראשון הוא בניין
יפהפה והדור, גם מאה שנים לאחר בנייתו.
אבל, כזכור הביקור בבית הנשיא הוא לא הסיבה בגללה
הגענו לכאן.
בחצר בית הנשיא הראשון, תחת סככת זכוכית סגורה
ואטומה ניצב רכבו של הנשיא הראשון.
נוצרו מדגם זה רק 18 רכבים, וזו המשופצת היחידה ששרדה.
הלינקולן
הגיעה לארץ באוגוסט 1950. מכונית תאומה לה נבנתה עבור הנשיא האמריקני הארי טרומן. שתי
המכוניות היו משוריינות ומפוארות. היו בהן חלונות חשמליים (דבר נדיר בשנת 1950), 7
מקומות ישיבה עם חציצה בין הנהג לחלק האחורי של המכונית, טלפון פנימי, שולחן, תרמוסים
למשקה קר וחם, מצתים ומאפרות בציפוי זהב, במשך 3 השנים בהן היא שירתה את הנשיא, עד
מותו בשנת 1953, ועברה 7,000 ק"מ בלבד.
עכשיו, אני אומר לאבי שהצטרף אלי היום, אנחנו
יכולים להתחיל לטייל באמת, וקצת רחוק יותר, ואשתדל להגיע למקומות עם היסטוריה קצת
יותר רחוקה.
"... השרידים הקדומים ביותר, שנמצאו באתר הם מתקופת הברונזה. מתקופה זו נמצאה מערת קבורה המתוארכת לברונזה התיכונה II (המאה ה-18 לפנה"ס עד המאה ה-16 לפנה"ס)... עיקר הממצאים שבאתר הם מהתקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזנטית... מימי המאה ה-19, שימש המקום כ"מזרעה" (יישוב עונתי) לאנשי הכפר דורא. ה'דוראנים' שהגיעו למקום תיקנו את מערכות המים העתיקות ואף הקימו מספר בתי אבן ששימשו למגורים, ביניהם בית-המוכתר, הממוקם בחלק הגבוהה של הכפר. זהו המבנה היחידי מתקופה זו שנשאר עומד..."
הגשמים שירדו עד עכשיו, הרוו את האדמה, וכל האזור
מוריק בירוק טרי ופריחה.
החלטנו להוביל את הוויה אל היעד הבא, אבל כפי הנראה היו שיבושי ג'י פי אס חמורים, כך שבהחלטה של שנייה החלטתי לשנות נתיב ולהגיע אל הנקודה הרחוקה ביותר, ובדרכנו חזרה בהתאם למזג האוויר לאסוף אתרים נוספים.
בכל מקרה, מקיבוץ להב נסענו על כביש 358 וממנו
פנינו ימינה לכביש 3253, שהוא אחד הכבישים היותר כיפיים בישראל לנהיגה, אבל אם
מגיעים לכאן עם רכב בעל יכולות מוטוריות גבוהות עלולים לאבד את הראש (או יותר מכך),
שכן זהו כביש צר, פתלתל ויפהפה, העובר בתוך חורש עצים, ואם לוקחים סיכון מיותר
עלולים לפגוש רכב המגיע ממול, על כן יש לנהוג בו במתינות, גם אם קשה להוביל 489
סוסים ב-60 קמ"ש.
"... תל ערד הוא אתר ארכיאולוגי מהחשובים שיש בישראל – כאן אותרו שרידי עיר כנענית בת 5,000 שנה. גובהו של התל כ -570 מטר מעל פני הים... ראשיתו של היישוב במקום לפני כ- 6,000 שנה, בתקופה הכלקוליתית, אז שכן כאן יישוב קטן.
 |
| בור מים עמוק מאד |
בתקופת הברונזה הקדומה התפתח היישוב לעיר מבוצרת מוקפת חומה באורך כ- 1,200 מטרים. בעיר זו התקיימו רבעי מגורים ומסחר, מקדשים וארמון... במאה ה- 11 לפנה"ס (תקופת הברזל) הוקם יישוב ישראלי באתר, על גבעה המכונה "תל המצודות" (פסגת תל ערד של ימינו). במקום נבנו חמש שכבות יישוב, הכוללות מקדש ייחודי , מפעל מים ומצודה מבוצרת..."
לא סתם מצוין גובה התל, כי בשעה זו של היום נושבת
כאן רוח קרה ולא ממש נעימה, ירדנו מהתל אל שרידי העיר הכנענית הנמצאת בשיפולי התל,
ולאחר שסבבנו כאן ושם החלטנו להתחיל לחזור.
נקודת היעד הבאה נמצאת בלב יער יתיר,
הגדול ביערות ישראל.
באמצע
היער נמצא מאגר מים יתיר, שסיפק בעבר מים לכרמים ולמטעים של יישובי חבל יתיר
וכיום אינו פעיל, אך מספק נוף יפהפה ולוקיישן נהדר לפיקניק ביער.
יתכן שפעם היה מלא (וחבל שכיום לא), ורק שלולית
קטנה בתחתיתו מרמזת על מה שיכל להיות, אבל אם הוא כבר נמצא למה לא למלא אותו ויהיה
מי שימצא מה לעשות אתו? דבר אחד בטוח, הוא יוסיף המון יופי וייחודיות ליער.
באחת מצלעות המאגר נמצא תצפית מיכאל והודיה
שנמצאת במקום הכי יפה סביב המאגר, ויש כאן מספר שולחנות למי שרוצה לתפוס נירוונה
משכרת.
הכבישים הצרים ביער יתיר מאפשרים להמוני חובבי
טבע למצוא פינה או שביל לטעמם, ולברוח לרגע או שניים למחוזות שקטים של רוגע.
חורבת ענים היא עוד
עצירת חובה ממש על הדרך.
בראש הגבעה
של חורבת ענים ישנם שרידים של מצודה מתקופת מלכי יהודה. בית הכנסת בחורבת ענים נחשף
בשנים 1988 – 1989 ע"י צבי אילן ודוד עמית ומבחינה טיפוסית הוא זהה לקבוצת בתי
הכנסת שנמצאו בדרום הר חברון. מתחת לבית הכנסת נמצאה מנהרת מילוט אשר ניתן לזחול בה.
אנחנו פוגשים בכניסה לחורבה חבורת אופנוענים צעירים
מהמגזר הבדואי המכבדים אותנו בתה סמיך ומתוק (לא ויסוצקי), שבא בדיוק ברגע הנכון
לפני שמתחיל טפטוף שהופך למבול שוטף, ומבריח אותנו בחזרה אל הכביש, ולדרך הארוכה
הביתה.
תמיד בזמן הזה של יום גדוש, אני מוצא זמן בראשי
להתחיל לסדר את התרשמותי הכללית, והדגשים עליהם שמתי עין במיוחד, ואשר לא תמיד
יספרו לך עליהם נציגי המכירות.
למשל, שמתי לב כי ככל שאני נוסע יותר מד הטווח מעדכן עצמו לתוצאה
טובה יותר, פרס על היותי נהג מתון.
ובכלל כל מי שהתנסה בנהיגה ברכב חשמלי כבר יודע
שרכב חשמלי מושך את הנהג לנהוג לאט ורגוע יותר, כי כאשר אין צלילי בוכנות מקפצות,
והרחש היחיד שתשמע כאשר תלחץ בעוצמה על דוושת הגז (כן, לזה עוד לא החליפו שם, אולי
"דוושת התאוצה"?) יהיה איוושת המזגן.
 |
| ראיה ברורה בלילה חשוך במיוחד |
עוד
פיצ'ר חביב הוא שינוי שקיפות הגג הפנורמי, שיכול להיות שקוף וצלול, כהה או חלבי
ואטום. אני מניח כי בימים חמים יש לזה השפעה גדולה יותר.
בתוך
הרכב מותקנות 2 מצלמות פנימיות, אחת ליושבי השורה הקדמית ושניה לאחורית, ורק המתכננים
אולי יודעים מה הצורך המעשי מעבר לצילומי סלפי.
בניגוד
לסינים אחרים כאן דווקא יש כפתורים ומתגים על ההגה, קלים
ומוחשיים לשימוש מבלי הצורך להוריד עיניים מהכביש ולחפש אותם.
ביליתי בנעימים עם הוויה שהוציאה אותי לחופש גדול
הרבה שעות נוחות וכיפיות, שזה אני מעריך די בקלות חווה כל מי שרוכש אותה.
אחרי למעלה מ-400 ק"מ משותפים הגעתי לצריכה
מצטברת של 23.8 קווט"ש לכל מאה ק"מ, מה שנותן טווח ריאלי של 445
ק"מ. (היצרן מצהיר על 500).
היות ומרבית הנסיעות שלי היו מחוץ לעיר ומזג
האוויר היה קר יחסית אני מניח כי נתון הטווח עשוי להיות גדול יותר בשילוב יותר
נסיעות עירוניות וטמפרטורות גבוהות יותר.
זוכרים שפתחתי את הכתבה בנפתולי דרכי הגורל?
החל מהיום בו אספתי את הוויה, קופצים לי ללא
הפסקה באנרי פרסומות של המותג במחשב ובטלפון, ויום לאחר שכבר החזרתי את הרכב ליבואן,
נסעתי ברכבי הפרטי בתל אביב כשלפתע באחד הצמתים קפץ מול עיני שלט ענק שמזמין אותי
להכניס חופש גדול אלי הביתה.
האם מישהו מנסה לרמוז משהו? כי זה רק עניין פעוט
של 400,000 שקל.
ירון הולנדר (ואבי)
פברואר 2024
VOYAH FREE
רמת גימור אחת.
צמד מנועים חשמליים.
הספק 489 כ"ס.
מומנט 73.4 קג"מ.
נפח סוללה 106 קווט"ש.
צריכת חשמל (במבחן) 23.8 קווט"ש לכל 100
ק"מ.
מחיר 399,985 ₪.
עמותה
להצלת רכבי אספנות
בית חיים
וייצמן
חורבת
זעק
תל ערד
יער יתיר
מאגר יתיר
תצפית
הודיה ומיכאל
חורבת
ענים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל