החברה להבנת הטבע

 

בפעם הרביעית משנת 2017 מגיע אלי הרקסטון, כאשר בכל פעם יש שינויים קלים להצלחה המתמשכת, ובכל פעם אני מתחיל את המבחן בשורת החיפוש.

מה הם עשו הפעם?

האם אפשר להנדס סוס מנצח שוב ושוב?

לכן הפעם מלאכתי נעשתה קלה יותר שכן המותג כבר אינו מבית היוצר של ססאניונג אלא של יצרן עלום המסתתר מאחור שילוש האותיות KGM.

וההסבר לכך פשוט מאד. השם הקודם נוהל על ידי חברה הודית בשם מהינדרה, וכאשר זו נקלעה לקשיים כלכליים היא נמכרה לחברת כימיקלים בשם KG, שהחליטה לצאת לדרך חדשה תחת מיתוג KGM עם אופק לרכבים טכנולוגיים וחשמליים.

אבל כרגע אנחנו כאן, עם הרקסטון המוכר.

"זהו הדור השישי של רקסטון שנוצר ע"י KGM, אשר נגזר מ-70 שנות מומחיות של הנעה על 4 גלגלים.

הוא מרשים בנוכחות המחוספסת שלו והקווים הדינמיים, וכן בביצועים של רכב 44X קשוח ואמיתי." (מתוך קטלוג החברה).

כאן מתחולל הקסם

הרקסטון החדש, מצויד במנוע טורבו דיזל בנפח של 2,200 סמ"ק, בהספק של 202 כ"ס  ובתיבת הילוכים אוטומטית בעלת 8 הילוכים.

כל מי שבעניין יודע כי אם יש לך מוצר טוב אתה לא משנה אותו, אלא רק משתדל לשבח ולשפר, וכך נוהג היצרן, שהעדיף לא לגעת במנוע הטורבו דיזל המשובח, שנטל ההוכחה ירד ממנו, ומהגיר הרב תכליתי המצטיין בהעברת הילוכים שקטה ובלתי מורגשת, ורק נגע פה ושם בקוסמטיקה קלה.

השיפור הדרמטי אמור היה להתבצע בעיקר בסרחי העודף הקדמי והאחורי, מה שנקרא זווית גישה וזווית נטישה שכן, עם כל הכבוד, בשטח צריכים יותר נוחות מאשר פחד וחשש להשאיר סימני ביקור במקרה הפחות רע, או חלקים שלמים במקרה הגרוע.

מלפנים

מאידך, רוכשים רבים של רקסטון מצאו דרכים לשיפור אותן מגרעות, מתוך הכרה בצרכים שלהם בטיולי שטח בעיקר, ובישראל יש לא מעט סדנאות שהתמחו במתן פתרונות.

ומאחור

היבואן בישראל צייד את רכב ההדגמה במיגון תחתי משובח המאפשר לקחת את הרקסטון לדרכי עפר משובשות, אך חשוב ורצוי לזכור כל העת את אותן מגבלות.

בנוסף, בולט ומוזר הוא חסרונו הבולט של גלגל חלופי, שכן רכב המיועד לרדת מהכביש אינו יכול להסתמך על ערכת ניפוח, אלא על צמיג בגודל רגיל, על כן מצאתי בתא המטען מונח צמיג גדול, למקרה חירום. (ולמזלי לא הזדקקנו לו).

בתוך חלל הנוסעים ניכרת כתמיד הקפדה על חומרים עמידים וקשיחים מחד, ומרחב מחייה נוח ונדיב מאידך עד שבעה נוסעים.

היות וכאמור הונח מאחור צמיג גדול, נגרע מקומה של השורה השלישית לטובת הצמיג, וכך חלק מהמטען האישי שלנו במהלך הסופ"ש נשאר בשורה השנייה.

אנדרואיד אוטו מתחבר בכבל TYPE C, ומתממשק מיידית.

אפשר לצאת לדרך שרצופה כוונות טובות, ואם אפשר גם קצת בשביל הנפש.

לעיתים טוב לו לאדם הנורמטיבי שנע בין עבודה, קניות וחוגים של הילדים, לקחת פסק זמן מכל אלה, להיכנס לרכב שיודע ויכול לרדת מהאספלט, לחפש (רצוי בקבוצה), מקומות ודרכים שישכיחו מליבו את כל תלאות היום יום, ואת החדשות והשמועות, וינשום אבק דרכים במלוא משמעות המילה.

המאושרים שבהם יהיו בעלי רכב שכזה, ואלו שלא שפר עליהם ממונם ימצאו דרך להצטרף אל הקבוצה הראשונה.

 

מהצבא למדתי שימוש בבניית סולם מאמצים עם גרף עולה, ועל כן בחרתי להתחיל (או להמשיך) את מידת ההיכרות שלי עם הרקסטון מטיול נינוח יחסית ובלתי מאתגר במיוחד, עד לאקסטרים של ממש, ועל כן חילקתי את הסרגל שלי לשניים

הראשון יתבצע ביום שישי, והשני בשבת.

ביום שישי בבוקר נפגשתי עם החברים יוסי וסמדר, בעלי סוזוקי ג'ימיני קליל, ויחדיו יצאנו לסקור את אחד ממסלולי סובארו( מסלול סובארו "חרבות הברזל") אבל בכיוון הפוך, מתוך ידיעה והבנה כי כל תכנית היא בסיס לשינויים ונוכל להפסיק בכל עת.

נפגשנו בגשר הצבים ליד כפר ויתקין.

מקום זה על גדת נחל אלכסנדר נקרא כך בשל הצבים הרבים השוחים במקטע זה של הנחל.

"... הצב הרך המתגורר בשמורת טבע נחל אלכסנדר, מדובר בבעל חיים מוגן, אורכו המקסימלי יכול להגיע עד 1.2 מטרים ומשקלו עד כ -50 קילוגרם לערך. בניגוד לצב היבשה ששריונו קשה.

שריונו רך ומכאן שמו “הצב הרך”. בעל חיים זה הוא בעל “דם קר” כמו הנחשים והעקרבים. לכן מומלץ לראותו בין החודשים אפריל עד לדצמבר בו הוא יותר פעיל ופחות בחורף. אם תתקרבו לגדת הנחל תוכלו להביט בחוטם שלו מבצבץ ממי הנחל..."

גשר הצבים

הגשר עצמו הוא חלק מפארק נאה עם מדשאות רחבות, טיילת ומרפסת תצפית.

מכאן יש דרך עפר הפונה לשני כיוונים מזרחה, במעלה הנחל, או מערבה לכיוון הים.

אנו נוסעים על דרך העפר שנכנסת אל תוך חורשות אקליפטוסים המשמשים לאתרי פיקניק.

באחד ממתחמים אלו אנו מחנים את הרכבים ומטפסים אל חורבת סמארה.

"... חורבת סמארה היא שריד של מבנה מגורים הנמצא על גבעת כורכר בתוך גן לאומי נחל אלכסנדר -חוף ינאי . גבעה זו מכוסה כולה בחול. גובהה כ 30 מטר והיא משקיפה על כל רחבי הגן , על נחל אלכסנדר רגע לפני שהוא נשפך לים התיכון.

המקום קיבל את שמו לאור העובדה ההיסטורית שמשפחת סמארה (משפחה מוסלמית שמוצאה בטול כרם – יש הסבורים שהיא הייתה שומרונית)בנתה את המבנה בסוף המאה ה 19.ראש המשפחה, עבדאללה סמארה, הצליח לרכז תחתיו את כל האדמות באזור זה אשר צפונית לנחל אלכסנדר. מאוחר יותר קבע השלטון העות'מני בארץ. במבנה זה שכונה "גומרוק" – תחנת מכס אשר נועדה לגביית מיסים בגין ייצוא האבטיחים הגדול שהיה מתוך מפרץ מכמורת הסמוך. בשל עובדה זו  המקום זכה לשם "מפרץ האבטיחים"..."

חורבת סמארה

דרך העפר לוקחת אותנו אל שפך נחל התנינים בחיבור לים.

מי הנחל אינם מזמנים טבילה בשל בוצה כהה מזיהומים וגם הים גלי מידי, כך שהמשכנו לאורך החוף, חולפים על פני מכמורת וממשיכים צפונה על דרך חולית שאינה מאתגרת במיוחד את הרכבים שעימנו אל גבעת אולגה.

מכאן עלינו על הכבישים כאשר נקודת היעד הבאה הוא פארק ז'בוטינסקי, שוני, ליד בנימינה.

על פי הנתיב המתוכנן היינו אמורים להמשיך מכאן לכיוון צפון מזרח דרך השטח, אך אני בחרתי לשנות ולהישאר בסביבה.

סמוך לשוני נמצאת מחצבה ישנה (מחצבת בנימינה), ניתן להשאיר כאן את הרכב סמוך למחסום וללכת רגלית אל מצפה מורן הסמוך (והמומלץ), אך היות והיום חם מידי, ויש לנו רכבי שטח מתאימים, החלטתי לנקוט בקו אחר.

בכניסה למחצבה פונה דרך עפר לכיוון מערב. דרך זו מובילה לצד מבנים ישנים ששימשו את תחנת קרונות המטען במקום, אל מצפה עילם.

"... מצפה עילם, לזכרו של חברנו האהוב עילם דרמון. חבר ואח שנפטר לאחר מלחמה במחלת הסרטן. עילם היה בחור חזק ונחוש, ספורטאי בנשמה. כדורגל הייתה אהבת חייו, מגיל צעיר היה השחקן החזק והמוביל בקבוצה, במהלך השנים התקדם לקבוצות החזקות בארץ, לאחר שחלה בפעם הראשונה המשיך עם אהבתו והתחיל לאמן שחקנים בוגרים מהליגות הבכירות.

בנוסף לכל, עילם היה בורג מרכזי בחבורה שלנו, הוא היה מצחיק, רגיש, יופי פנימי וחתיך על, שמח ובעיקר עושה שטויות. תמיד תהיה חסר לנו. לעולם נהיה שמונה.

על הפלאח כתוב בצרפתית המשפט של עילם: ״Plus Vite” ״Plus Fort” ״Plus Longtemps”

״יותר מהר״ ״יותר חזק״ ״לאורך יותר זמן״..."

מצפה עילם- עמוד ענן

צילום סמדר אברס

מצפור זה, ידוע כנראה למתי מעט, ויש בו ספסלים מול הנוף המפעים של המחצבה הישנה, ואל כל הנוף הנפרש מכאן עד לים.

מומלץ בחום.

בנוסף קיימת בכניסה למחצבה תצפית הנותנת זווית צפייה נוספת על המחצבה הישנה המשמשת כיום כשמורה לחיות בר ועופות נודדים.

ומזווית שונה

חזרנו אל הרכבים ונסענו כעשר דקות אל ספינת הדבור הממוקמת ליד קרית חינוך "כרמים".

בשל בנייה במקום יש צורך להשאיר כאן את הרכב, ולצאת לצעידה קלה אל עין צור.

"... עין צור הינו מעיין נקבה יפה הזורם כל השנה, ולצידו ווילה ובית מרחץ עתיקים. המעיין, הנמצא בתחומי רמת הנדיב, נגיש בהליכה קצרה ומהווה נקודת חמד לביקור ולפיקניק

עין צור עצמו הוא מעיין ששימש להשקיית גידולים חקלאיים באזור בשיטת השלחין. על מנת להגדיל את ספיקת המעיין חצבו ניקבה שהגדילה את פתח יציאת המים, והיום תוכלו להכנס וללכת בנקבה עד למקום שבו מותקן שער ברזל. מבית המעיין זורם פלג המים לאורך שביל קטן. לאורך הפלג ובגדות הבריכות, מעשה ידי אדם..."

עין צור

חום היום מביא לכאן מקומיים רבים ומטיילים המכירים את קסם המקום.

שתי הבריכות במקום אחת קטנה ועמוקה (עד מטר ארבעים להערכתי) ושניה גדולה יותר ועמוקה פחות,

בזו הקטנה מים נקיים יותר ובזו הגדולה מים חמימים עם ירוקת בתחתיתה.

טבלתי גם בזו וגם בשנייה, כי אין טיול קייצי מושלם ללא התרעננות על הדרך.

החברים שאיתי נלחצו מהשבת הקרבה ועל כן לקחתי אותם אל תחנת הסיום שתשמח אותם גם בגלל הגישה המחייבת רכב גבוה ונוח.

גן ירון, הינו עוד אתר המוכר למקומיים בעיקר.

זהו אתר הנצחה לירון אמיתי שנפל בקרב, ומשמש כאנדרטה, אך בניגוד לאנדרטה דוממת זהו גן משחקי חברה וחשיבה בתוך חורשה קטנה, כאשר כל המשחקים (לילדים בעיקר) מקורם בטבע, קרי, סלעים ואבנים.

מקום מיוחד ונעים.

עד כאן קיבלנו קצת מושג על יכולות הרקסטון בכבישים ובדרכי עפר שכל רכב SUV יכול לעבור ללא קושי.

 

על מנת לעמוד על יכולות היתר עליהן נבנתה תהילתו של הדגם לאורך השנים, קיבלתי את ההזמנה להצטרף לטיול שבת שמוציא אתר השטח הישראלי 4X4  (אתר השטח הישראלי ), בהדרכתו האישית של גיא זילברמן, איתו כבר טיילתי בעבר, אל דרום רמת הגולן, כאשר במובטח טבילות בבריכות אליהן נגיע בדרכנו.

מקום המפגש לתחילת הטיול נקבע בתחנת הדלק של קיבוץ האון בשעה תשע בבוקר, ועל מנת לעמוד בזמן יש לצאת מהמרכז כבר בשבע, ולאסוף בדרך את החברים המצטרפים, וכן למלא את מיכל הדלק שלא ניכנס לשטח עם מחסור חלילה.

על הכביש המהיר הרקסטון שקט, ולא ניכר במנועו כי סולר הוא הנוזל המועדף עליו.

היות ואני מעדיף תמיד להשתמש בכבישים המהירים במערכת בקרת השיוט, אני פחות מוטרד מענייני תאוצות, כך שמי שיקל ראש, ויעיד כי המנוע עצל לטעמו, אני יכול להעיד מצד שני, כי כוחו עומד לו לנסוע מהר ובשקט, וגם במהירות מעבר לרף החוקי לא חשים במועקה כלשהי המגיעה מתחת למכסה המנוע.

לאחר שכל המיועדים הגיעו אל נקודת המפגש, ונמנתה שיירה בת 13 כלי רכב, יצאנו אל הנקודה הראשונה במסלול אנדרטת הטייסים הטורקים.

כל מי שחולף בכביש 92 סובב הכנרת ורואה את השלט המפנה לאתר, לא יכול שלא לשאול את עצמו, מה כל הסיפור הזה, טייסים טורקים, כאן בכנרת, ולהלן ההסבר.

"... בשנת 1914 היה חיל האוויר העות'מאני בן שנה, ולרגל המאורע החליט הסולטאן להשתמש בחיל האוויר על מנת לחזק את שלטונו ברחבי האימפריה העות'מאנית ולעורר גל של פטריוטיות ורגשות לאומיים על ידי מטס ראווה מעל ערי האימפריה. הטיסה נערכה על ידי 2 מטוסים שיצאו בפער של 3 ימים אחד מהשני. מסלול הטיסה החל באיסטנבול והיעד היה אלכסנדריה עם עצירות ראווה מתוכננות בירושלים וקהיר... זו הייתה טיסה במסגרת תחרות בין המעצמות הגדולות על מנת להרשים בהישגי הטייסים... במטוס שהתרסק בהאון, טסו שני הטייסים, מהבכירים בחיל האוויר של האימפריה העות'מאנית, אשר לא הכירו את משטר הרוחות באזור הכנרת. כאשר הגיעו למצוק, הרוח המזרחית (שרקיה) טלטלה את המטוס וריסקה אותו לקרקע מעל האון..."

אנדרטת הטייסים הטורקיים-ויקיפדיה

מכאן מתחילה לעלות בהר דרך עפר מחורצת קלות עם אבנים בינוניות בשיפוע מתון, יחסית עד לסיבוב בצלע ההר שיש בו מספיק מקום חנייה לקבוצה גדולה כשלנו, ומכאן ירדנו לנתיב רגלי קצר, המוביל לעין שוירח.

"...

בריכת עין שוירח נבנת לפני יותר מ -70 שנים. ליתר דיוק בשנת 1944 ע"י הפרסים מכת הבהאיים שהתגוררו בכפר סמאריה(קיבוץ האון). עד שנת 2000 הבריכה לא הייתה פעילה, בגלל שהייתה אטומה לחלוטין בעפר וחול. ירח פארן (חבר קיבוץ האון פעיל טבע ואדם משכמו ומעלה והיה אחד מהאנשים שעסקו בחילוץ נעדרים בצה"ל).

הוא זה ששינס מותניים יחד עם עוד כמה מתנדבים ושיפץ את המקום מן היסוד. הם ניקו את המקום, תיקנו את השברים של הבריכה, אטמו אותה מחדש, נטעו עצים עד שבשנת 2003 היא נפתחה לרווחת ציבור המטיילים. עין שוירח נגזר משמו הערבי עין שוירירא אבל גם מהשילוב "שריר"  וירח = שוירח..."

המחבר טובל לראשונה

עין שוירח

אני מוצא את ריחוקו של המקום מן ההמון, והקושי להגיע אליו (רק ברגל או ברכב שטח), מותיר את המקום נקי ומזמין, ואינו נראה כאתרים רבים בישראל.

מי הבריכה קרירים ונעימים מאד, ואין כמו לפתוח טבילה בשעה מוקדמת, מתוך ידיעה שזו רק הראשונה שבהן, ומהווה חלק אינטגרלי חשוב בלו"ז.

אנו חוזרים מאוששים אל הרכבים ומתחילים טיפוס יותר תלול ועם יותר דרדרת אבנים. הקוריאני שעמנו לא ממש מתרגש ולא מבקש שאשלב להילוך נמוך.

קטן עליו, (ולמען האמת גם על שאר המשתתפים). סולם מאמצים אמרתי, לא?

בקצה המסלול גיא מפנה אותנו אל עין תאופיק שיש לו שם נוסף עין עקוב.

"...עין עקוב (עין תאופיק) - צמוד לחניון מבוא חמה, תחת עצים תמירים ובין ספסלי פיקניק רבים, נובעים מי המעיין עין עקוב. בתקופה הרומית והביזנטית שימשו מי המעיין כפר גדול בשם חאן אל-עקבה ששכן על הדרך בין נמל עכו לאזור הבשן, ומאוחר יותר שכן בצמוד אליו כפר ערבי בשם תאופיק. כיום נובעים המים מתוך מבנה אבן שבתוכו באר, וזורמים במורד אל בריכות שכשוך קטנות הערוכות בצורת קשת. מכיוון שהבריכות קטנות ורדודות, המקום מתאים במיוחד למשפחות עם ילדים קטנים. כיף לשבת בצל העצים עם הרגליים במים, ולאחר מכן ליהנות מפיקניק מול נוף הכנרת ועמק הירדן שנשקפים בין העצים..."

עין תאופיק/עין עקוב

זהו מקום מושלם בו ג'יפאים מסוקסים ומיוזעים אחרי רבע שעה נסיעה מהמעיין האחרון, יכולים לעצור לאתנחתא של ארוחת בוקר, קפה ושכשוך רגליים לפני המאמץ הבא במסע הארוך.

משפחות המגיעות לכאן ברכבים קלים יותר יכולות לערוך פיקניק נעים בצל העצים או לטייל אל האתרים הנוספים בסביבה כמו "מוצב תותחי נברון"  (ע"ע) המסקרן, הנמצא ממש קרוב.

לאחר מילוי המצברים אפשר לצאת לדרך, אנו יוצאים מהאתר, עולים על כביש 98 העולה לדרום רמת הגולן, נוסעים מספר דקות ובאזור הר נמרון פנינו ימינה לכיוון דרום מזרח (בערך).

זהו נתיב המורכב מדרכי אספלט שבור בחלק אחד, ועפר כבוש בחלקו האחר, המאפשר נסיעה מהירה אך זהירה, שכן בורות ושברים בגבהים שונים עלולים לפגוע ברכבים נמוכי גחון.

מגובה זה של ההר ניתן לצפות על משולש הגבולות בין ישראל סוריה וירדן.

בשלב מסוים מודיע שלט כי אנו נכנסים אל נחל מיצר, הדרך יורדת בחדות אל ערוץ עמוק, ובהמשך הנתיב הופך לאתגרי יותר ומחייב "שימוש באמצעים מיוחדים", זאת אומרת, זהו השלב בו מודיע הכרוז במכשירי הקשר כי מומלץ לשלב להילוך נמוך, ואם יהיה צורך גם בפטנטים הנוספים שרכבי השטח מצוידים בהם.

לרקסטון שאיתי מערכת נעילת דיפרנציאל אוטומטית המאפשרת אחיזת שטח טובה יותר של הצמיגים גם אם לא כל ארבעת הצמיגים נוגעים בקרקע.

אני משלב להנעה כפולה איטית או מהירה, ובמידת הצורך עובר לנהיגה עם הילוכים ידניים באמצעות מנופים קטנים מתחת לגלגל ההגה, לשליטה נוחה יותר.

גם במקטע זה המצריך תשומת לב וזהירות, הרכב הגדול לא משמיע גיהוק של מאמץ.

דרך זו מסתיימת עם מקטע בורות בגובה משתנה ליד החניון של עין אי"ה.

המעיין נקרא על שם סמ"ר אילון יעקב הורביץ ז"ל בן מושב נוב, ששירת בפלחה"ן גבעתי ונהרג בתאונת אימונים ברמת הגולן בשנת 2004. חבריו של אילון ז"ל שיפצו וניקו לזכרו את הבריכה, שנבנתה במקור בידי הסורים.

המחבר טובל בשנית

זוהי בריכה מרובעת, לא גדולה שמימיה צלולים ועומקם כמטר וחצי. אם אין הרבה אנשים זהו מקום אידיאלי  בימים חמים במיוחד.

שוב יצאנו מאוששים ונמרצים, ופנינו בדרך עפר המטפסת משם לכיוון גדר הישוב גבעת יואב,

בדרכנו עצרנו בחורשה קטנה לנישנוש של צהרים, קפה חם ובירה קרה, וקצת שיחות בין המטיילים, ולפני שהחלו וויכוחים על רקע פוליטי (איך תמיד זה מגיע לשם???), נקראנו לחזור אל הרכבים ולנוע אל נקודת הסיום "הרשמית" של הטיול במצפה אופיר המשקיף על הכנרת.

כאן נערכה שיחת סיכום קצרה של גיא, וצילום משותף של המטיילים והרכבים.

ומכאן רבותיי הפתעה, מודיע גיא.

מי שרוצה, מוזמן להצטרף אליו, לרדת מכאן אל הכביש למטה, בדרך העפר הנראית מכאן כבלתי מזיקה בעליל.

אבל,

אם היה איזה צורך בקליימקס (שיא ופסגה) בעלילה הרי שהוא התחיל כאן.

זה היה הקרשנדו (המילון מגדיר זאת כהגברה הדרגתית של עוצמת הנגינה, אך הסופרים יגדירו זאת כנקודת השיא של יצירה מורכבת משלל נקודות חיבור), של יום הטיול כולו.

דרך אתגרית ומורכבת מאד שכל כולה מעברים טכניים של סלעים גדולים וקטנים, חריצי קרקע מלחיצים, אינספור מקומות העלולים לגרום לנזק בנהיגה לא זהירה, והמלחיץ מכל זהו נתיב צר שאין בו מקום לחרטה. התחלת? לא תוכל להסתובב.

נתיב הנסיעה הזה שנראה תמים אינו כך בכלל, ומחייב נהיגה זהירה לא רק לבעלי רקסטון, אך אלו צריכים להיזהר כאמור כפליים.

זוהי דרך הממלאת אותך במצבור אדרנלין שיאיר לא רק את רמת גן כולה, אלא את כל גוש דן, ואם לא אילוצי המסלול יתכן והיינו מצלמים בו יותר.

נופה של הכנרת ההולך ומתרחב ככל שיורדים בגובה ממלא את שדה הראייה, וצבעיהם של ההרים סביב בשעה המאורחת של הצהריים מהממת ביופייה.

הדרך לא רק שהיא לא קלה (ומהווה חלק ממסלול הגולן, אגב), אלא שהיא מביאה את המטייל הנועז לנופים שאחרים לא יזכו לראות.

מי שבוחר להגיע לכאן יכוון עצמו אל בני יהודה (הישנה).

הדרך מסתיימת בכביש 92 סמוך לחוף גופרה. מי שבוחר להגיע אל המקומות בהם עברנו (כולל מדרגה אחת לא פשוט למעבר) יכול להתחיל כאן, ליד השלט המכוון אל הדרך.

כאן מתחילה עליה בהר היורד

זה היה בהחלט גרנד פינאלה ליום טיול מוצלח ומהנה במיוחד.

הצלחה של טיול שטח נמדדת בעובדה שכל הרכבים (והאנשים) חוזרים בסופו שלמים וללא נזק ופגע לביתם.

 

דומה אבל אחר

לא מיקרי הוא כי בכל קבוצה של טיולי ג'יפאים ימצא רקסטון אחד לפחות (אם לא יותר).

במחיר שלו, הוא רכב השטח שנותן את התמורה הטובה עבור כל שקל. לדעתי.

כאשר רקסטון מגיע לכל אותם מקומות אליהם מגיעים היקרים (הרבה, והרבה יותר), והחזקים (יותר), והמדוגמים, ללא רגשי נחיתות, זו תעודת כבוד המדברת בעד עצמה, וגם בדור השישי שלו הרקסטון שב ומוכיח הלכה למעשה כי המוניטין שלו הוא החוזקה שלו, והחוזקה שלו נובעת בדיוק מכל אותן דרכים בהן הוא שוב ומוכיח את חוזקו.

 

ירון הולנדר (מושיק ועודי)

KGM רקסטון

רמת גימור פרמיום

מנוע טורבו דיזל 2.2 ל'

הספק 202 כ"ס.

מומנט 45 קג"מ

צריכת דלק (במבחן) 1:8.9 ק"מ/ל'

מחיר 303,593 ש"ח

 

הסרטון שאומר הכל

 

מסלול שישי

 

גשר הצבים

חורבת סמארה

חוף מכמורת

שוני.

מצפה עילם

עין צור

גן ירון

 

מסלול שבת

 

עין שוירח

עין תאופיק/עין עקוב

הר נמרון

משולש הגבולות

נחל מיצר

דרך  עפר משובשת ומאתגרת

עין אי"ה

גבעת יואב

מצפה אופיר

ירידה לעין גב דרך בני יהודה הישנה. שמורת סוסיתא