איוי היקרה

לפני כעשור קיה העולמית חשפה דגם שפנה לשוק היוקרה, וכאשר שאלתי אם יש סיכוי שדגם זה יגיע לארץ ענו לי, השתגעת? מי ישלם בארץ חצי מיליון שקל (לפני עשור, כן), על קיה?

מנגד טענתי שהם לא חייבים למכור, אלא להביא את הדגם, לשים במרכז אולם התצוגה במסגר מתוך הדגשה והצהרת כוונות,  "אנחנו עושים גם כאלו".

ואם מישהו ירצה להזמין, על אחת כמה וכמה.

צחקו עלי...

 

והיום אני מביא הביתה דגם גדול מפואר ומשוכלל שמחירו נושק לקו חצי מיליון שקל, ואף אחד כבר לא מרים גבה, קיה? חצי מיליון??

או שהתרגלנו ליוקר המחירים, או שהפנמנו כי גם קיה יכולה לשחק במגרש היוקרתי בלי להשפיל מבט מתנצל.

האם רכב השנה בעולם שווה את מחירו?

 

ביום הצגתו לציבור העיתונאים נאמר לנו כך:

דגם 9EV הוא הסמן ימני של קיה.

זהו הדגם השני על אותה פלטפורמה שמשותפת על יונדאיי וג'נסיס.

בדגם זה מופיעות כל הטכנולוגיות שהיצרן יודע ליצר.

לחזית יש נוכחות מרשימה נקיה וחזקה ושומרת על קו העיצוב של קיה.

 

מי שמכיר את החזית של רכבי קיה בעשור האחרון, יודע לזהות את מרבית הרכבים ממרחק, על פי העיצוב המשותף הנקרא "אף הנמר" שהטביע המעצב פיטר שרייר, והנה מגיע הדגם החשמלי המגודל שאין לו רדיאטור לצינון מנוע, וחזיתו אטומה וזוויתית, ומקבע שפה עיצובית חדשה.

ה-9 היא אחת מתוך משפחה חשמלית שלמה שקיה פיתחה, ומפתחת, ואמורים להפציע במהלך השנה הקרובה.

הרכב מגיע בשתי רמות גימור הנקבעות על פי המנוע החשמלי,

האחד (Premium) עם מנוע אחורי 203 המפיק כ"ס ומגיע בתצורה של שבעה מושבים.

השני (GT LINE) עם הנעה כפולה 384 כ"ס ושישה מושבים.

שתי הרמות חולקות סוללה גדולה בנפח 99.8 קווט"ש, וטווחי הנסיעה בהתאם, 563 ק"מ לגרסת המנוע הבודד, ו-505 ק"מ לגרסה החזקה.

520 ק"מ עם מזגן, 558 ק"מ ללא. הרבה מעבר להצהרת היצרן.

ברגע שרכבים חשמליים חצו את קו 400 הק"מ כטווח נסיעה בין טעינות, ומרחיקות ממנו, ברור כי נתון זה כבר לא מהווה אישיו בשיקולי הרכישה.

מי שיסתכל על הקטלוג יראה כי הדגם מגיע גם בצבע טורקיז מהמם (אחד מתוך 12 אפשרויות !!!), ובאולם התצוגה בתל אביב ניצב דגם באפור מט בהיר ומרהיב עם עיצוב פנים מחמיא בגווני שחור ולבן, שנראה טוב, ועושה כבוד לרכב.

ישנם צבעים מחמיאים יותר משחור

ברור מאליו כי רכב הנושא תג מחיר כזה יראה כשווה את זה כבר במבט ראשון, ואכן מרגע פתיחת הדלת מתגלה חלל גדול, מרווח מאד כמתחייב ממרווח סרנים של 3.1 מטרים. (המרחק בין צמד הגלגלים הקדמיים לאחוריים).

גם זוג המושבים האחוריים יכולים להכיל צמד מבוגרים שישבו בנוחות ורווחה, אם כי הכניסה והיציאה מהרכב עלולים להוות בעיה לאנשים עם בעיית גמישות.

למושבים יש כפתורי כיוונון חשמלי לשפע מצבים, כולל אלו שבשורה השלישית היכולים לכוון לעצמם את זווית גב המושב לנוחות מרבית.

 

מצב שכיבה

עבורי תואמה נסיעה בגרסה היקרה החזקה והמאובזרת שמגיע בצבע כל שחור, או כפי שהיטיב להגדיר זאת חברי טל אבן "הרכב המשפחתי של משפחת באטמן".

ההסתייגות היחידה שלי היא מצבע החום ששולט בתא הנוסעים.

פחות התחברתי.

 

מה עדיף?

לחיצה על כפתור ההתנעה הנמצא על מנוף ההילוכים הנמצא מתחת להגה, ואפשר לצאת לדרך ארוכה ומסקרנת.

הרכבים החשמליים הסינים שהגיעו בשנתיים האחרונות לישראל מתחרים בניהם למי יש את הגימיק המוזר/היחוד/המצחיק או המיותר (מי אמר קולות נפיחה בטסלה?), וכאן באה קיה עם החיבור המהיר אי פעם שנתקלתי בו בין מכשיר הטלפון שלי, לרכב.

עניין של עשר שניות, אולי, בהן הרכב מזהה את המכשיר ומבקש להתחבר אליו באופן  מהיר וללא כבלים מיותרים.

ושתי דקות לאחר מכן כאשר התקשרה כבוד יושבת הראש הביתית, הופיעה תמונתה על התצוגה העילית.

לא רק כשאתה יודע מי מתקשר אליך, אתה אפילו לא מסיט מבט לטלפון לראות את תמונתו השמורה.

אני מניח שהפיתוח הבא כבר יהיה שיחת וידאו על השמשה.

 

מבט מצלמה מופעל בהפעלת איתות

כבר מזמן אני טוען כי היקום שותל ומעביר לנו מסרים שצריך לחבר בניהם על מנת להבין את ההקשר, וכך יצא שהשיר הראשון שהתנגן מרגע שיצאתי מחניון היבואן הוא still loving you.

וכל מי שמכיר את ההיסטוריה שלי הפרטית, עם היצרן הקוריאני, יבין מיד את ההקשר שרק הולך ומתחזק עם השנים, ובא השיר הזה להזכיר לי למה ומדוע.

 

עולם הפוך

היה לי איזה עניין בעיר הכרמל האהובה, לכן הפניתי את ההגה צפונה, ועל הכביש המהיר קיבעתי את בקרת השיוט, ובעיקר נתתי לרכב להפליג בבטחה בנתיבו.

יצאתי לחיפה עם טווח מובטח של 400 ק"מ על השעון, נסעתי 90 קמ"ש קבוע כל הדרך. בחיפה הצג הורה על 360 ק"מ.

חסכוני מאד.

באחוזי סוללה מדובר ב 14% בלבד.

לא פחות ממדהים.

בדרכי חזרה התעכבתי בעמדת טעינה מהירה (עד 180 קווט"ש) של און (אפקון), כאן הגעתי למהירות טעינה מהירה בשיא של 87 קווט"ש, אומנם זה חצי מהמובטח, אבל מהיר דיו להחזיר לי 50 אחוזי סוללה בפחות משעה.

 

שבת בבוקר יום יפה, אומר השיר הידוע, ואלי מצטרפת אפרת, השותפה הקבועה להרפתקאות מוטוריות.

היות וצפון המדינה "קצת" בעייתי לנסיעה, אני מכוון את חרטום הספינה המלכותית דרומה.

14 רמקולים של מרידיאן מותקנים ב-9EV ההדורה (רק בגרסה זו), ואיכותם נשמעת מצוין, לכל חובב מוזיקה באשר הוא.

בחרנו פלייליסט ששנינו אוהבים, ויצאנו לדרך.

אפרת, כבר יודעת למצוא את הכפתורים שיסדרו לה נוחות מרבית. היא מותחת את המושב שלה לאחור, מרימה את ההדום המתרומם מתחת לברך, את גב המושב לאחור, ורק חסר כאן נדנוד מרדים להשלמת האווירה.

גם היום בכבישים המהירים והריקים יחסית אני נוהג מתון, אבל על מנת להוציא את כל עדר הסוסים ממרבצם, אני מעביר לרגע את בורר הנהיגה ממצב חסכוני למצב ספורט, וממחיש הלכה למעשה לשותפתי למסע, כיצד מרגישים מהי עוצמת מומנט של 71.4 קג"מ המזיזה 2,648 ק"ג מאפס למאה קמ"ש בחמש שניות (ועוד 3 עשיריות למי שממש מקפיד).

למען מי שלא היה במעמד החגיגי אספר כי הגוף נמתח בפתאומית לאחור, מאי שם נשמעת איושה חרישית, והנוף שמצידי הרכב הופך להיות כתם מטושטש של פרטים קטנים החולפים במהירות מול העיניים.

לפני שמשטרת התנועה תעולל לרשיוני היקר מעשה נבלה, אני עוצר את השוונג בעודו באיבו, (שלא יגידו שלא בחנתי את כל האפשרויות), והמשכנו בדרכנו אל היעד הראשון.

אגב, על ההגה יש כפתור נוסף להתמודדות עם שלג, בוץ וחול, אבל את זה שיבדוק מי שזה רכבו הפרטי, ולמצוא שלג בישראל באמצע אוגוסט זה בערך כמו למצוא מזוזה בכנסיה.

 

לחצני סוגי נהיגה

בעיון במפת גוגל מצאתי את מצפה רביבים הנמצא בתוך הקיבוץ, אבל הקיבוץ הוותיק עובר היום סדרת שדרוג ושיפוץ והקמת שכונה חדשה למפוני קיבוץ חולית, כך שגדרות ושערים סובבים בכל אשר תפנה.

השארנו את האיוי מתחת לצל עץ, והלכנו לתור את הסביבה.

באחת מפינות הקיבוץ הקים אלמוני גן קקטוסים גדול מאד ומרשים.

יש כאן מבחר ענק של השיח הקוצני מכל קצות עולם.

בין הצמחים פזורים גם פסלים ומעשי אומן המוסיפים יופי וחן  נוסף למקום השקט והנעים הזה.

תושבי הקיבוץ עוזרים לנו בהכוונה, וההליכה לא פשוטה בטמפרטורות הגבוהות שיש היום, עד שמצאנו את הכניסה לאתר שמוקף גדר תיל קוצנית ומשום מה סגור לביקורים.

מזל שיש עמנו רחפן שניתן לשלוח לתור את האתר מכל צדדיו.

את מה שאי אפשר לשמוע ממדריך מקומי אני מוצא ברשת.

"... קיבוץ רביבים הוקם בשנת 1943. את השם רביבים קבע נתן ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת הפועלים, שביקש להדגיש את הזיקה של היישוב החדש לקיבוץ-האם, גבעת ברנר (הסופר י.ח.ברנר, שעל שמו נקרא קיבוץ גבעת ברנר, ערך בשעתו ביטאון בשם רביבים).

בשנת 1938 הוקמה בראשון-לציון פלוגת הכשרה, שחבריה היו בוגרי מערכות החינוך בקיבוצים שונים. לאחר הקצאת המשבצת הקרקעית, עלו לרביבים 12 מחברי הפלוגה. היישוב, שעל פי חוקי "הספר הלבן" של שלטון המנדט הבריטי נמצא בשטח שהיה אסור להתיישבות של יהודים, נקרא תחילה תל צופים. זאת, מאחר שהמקום היה מצפה שנועד לבדוק את היתכנות ההתיישבות בנגב, לצד שני מצפים נוספים: גבולות ובית-אשל.

חברי קבוצת הראשונים שעלו לקרקע התגוררו תחילה במערה. המשימה הראשונה שלהם הייתה לסמן את גבולות המשבצת הקרקעית באמצעות חרישת תלם שהקיף את המשבצת. לאחר תקופה מסוימת נבנתה הטירה שבה התגוררו חברי הקבוצה, עד להקמת נקודת הקבע בתחילת שנות ה-50... המצפה מציע למבקריו לחזור אחורה בזמן, לעבר ההיסטוריה, וליהנות מסיפור הקמתו המרתק של מצפה רביבים, ראשוני המתיישבים במקום, החלוצים הראשונים ועוד..."

מצפה רביבים

אחת הסיבות שחיפשתי דרך להגיע לכאן היא תמונה של מטוס דקוטה גדול שראיתי באחד האתרים, ורק לאחר שסבבתי את האתר כולו התגלה המטוס ולצידו חונה מטוס קטן שכונה פרימוס, והם מספרים את סיפור הקיבוץ המבודד בזמן מלחמת העצמאות

.דקוטה במצפה רביבים

 

אין חודש אוגוסט שלם אם לא נקרה בדרכי שיח צבר גדול עם פירות עסיסיים, וכך מצאתי בשולי הקיבוץ משוכה גדולה עמוסת פרי בשל.

שאתעלם??

חלילה, גם זה הנוסע ברכב יקר ויוקרתי יכול למצוא את עצמו מתענג על הפרי הקוצני שרבים נמנעים לקטוף בגלל אמונות שווא, או אי הבנה כמה המעשה קל ופשוט.

 

יצאנו משער הקיבוץ, עלינו על כביש 222 לכיוון דרום מזרח, כאשר ראיתי שלט המפנה שמאלה אל מעלה הגבעה אל מקום הנקרא מצפור טלי, לא חשבתי פעמיים וטיפסנו בדרך העפר.

הנוף הניבט מהגבעה הרמה משקיף בעיקר אל מרגלות הגבעה שם ניצב פארק גולדה.

"... הרעיון מאחורי פארק גולדה היה פשוט: למשוך תיירים ומטיילים לדרום הארץ ולפתות אותם במעט מים וצל. לטובת העניין עבר גם נחל רביבים שיקום נופי וכך הקימו את פארק גולדה, הסמוך לקיבוץ רביבים. הפארק משתרע על שטח של 540 דונם ובמרכזו אגם באורך 170 מטרים, האוסף את מי המרחצאות הסמוכות, נווה מדבר, ואת מי התהום הגבוהים הנמצאים באפיק הנחל...

הפארק נקרא על שם ראשת הממשלה גולדה מאיר, שהתגוררה בקיבוץ רביבים... מצפור טלי: על הגבעה מצפון לאגם אפשר לעלות במדרגות שנמתחות על פני מאתיים מטרים הבנויות מאדני רכבת ולהגיע למצפור טלי, לזכר טלי קסטנבוים, עובדת המנהלת לפיתוח הנגב בעבר. מהמצפור אפשר לערוך תצפית על הפארק מלמעלה ועל צפון הנגב. במצפור הוצב שלט הסבר על האתרים השונים...

באר נאפ"י: סמוך לשער הפארק אפשר לזהות את בית הבאר. המבנה שימש בתקופת השלטון העות'מאני את החיילים הבריטים כמעין חנות שק"ם. במהלך הקרבות בין כוחות אנז"ק (הפרשים האוסטרלים והניו-זילנדים) לעות'מאניים..."

פארק גולדה

לצערי גיליתי כי האגם בפארק יבש, וכך גם התעלות שנבנו להובלת מים במפלים קטנים ראו ימים לחים יותר, וגם בית הבאר ההיסטורי נעול על מנעול ובריח, אבל ניתן להציץ אל תוכו, ורק משפחות ספורות של בדואים תושבי האזור מצאו מפלט מהחום במדשאות הנרחבות תחת העצים הגדולים.

המשכנו על כביש 40 לכיוון דרום.

פעמים רבות כאשר חלפתי כאן בדרכי לשדה בוקר והלאה שתי דקות לפני הגעה לצומת חלוקים, ראיתי מצפור מצד ימין, שאין לו שם במפות, ואין לו חניה צמודה לכביש, והפעם החלטתי למצוא את הדרך אליו.

חיפשתי ומצאתי בעמוד ענן את הפירוט הבא:

"...מצפה חגי- על שמו של חגי אבריאל ממייסדי שדה בוקר ומצפה רמון. ציורי פנורמות הנוף של האומן יונה קולמן. התצפית על רכס חלוקים רכס חתירה מישור צין מצוקי הצינים רכס נפחא מעלה צין והישובים מרחב עם, קבוץ שדה בוקר, מדרשת בן גוריון. האמן בונה הפרגולה ממתכת נדב אבריאל בנו של חגי. שותף בתכנון האמן רודני הירש..."

מצפה חגי- עמוד ענן

חשבתי לתת לגמל הקוריאני לשתות אלקטרונים בעמדת הטעינה של מלון קדמא, בזמן שנלך לבקר בצריפו של הזקן, אולם תקלת תקשורת כלשהי מנעה את האירוע שיישאר להזדמנות אחרת, ומכיוון שהאורחת שלי טרם ביקרה בפארק הגדול והיפהפה של בירת הנגב החלטתי לבקר שם שוב.

במגרש חניה מול מצפור חגי עומדת עגלה קטנטנה המציעה גלידה בטעמים מפתיעים.

הו, כל העניין הוא ללקק משהו קר בלב מדבר (שיבוש קל)

שם העמדה הוא גלנדריה, על שמה של גלנדה תושבת קיבוץ שדה בוקר, והגלידה שהיא מוכרת טעימה מאד, עדינה במתיקותה ומרעננת במיוחד ביום חם שכזה.

ממש מולה ניצב טנדר גדול של חקלאי ממושב אשכול בעוטף עזה, המוכר כאן אננסים רעננים שריחם המתוק נישא למרחקים, ולמען תמיכתנו בחקלאות הישראלית, ובשם אהבתנו לפרי הזה, לקחנו ארגז כ"א בעלות סבירה של 100 שקלים לשש יחידות.

 

"... פארק נחל באר שבע הוא פארק המשתרע על שטח רחב, והוא אחד הפארקים הגדולים באזור הנגב. ברחבי הפארק זורם נחל באר שבע ההיסטורי ויש בו עוד מספר אטרקציות שהופכות את הפארק הזה לחוויית בילוי שיכולה להתאים למגוון רב של גילאים. בתוכנית הפיתוח של הפארק שמו דגש על יצירת ריאה ירוקה, יפה ומטופחת שתחולל שינוי בלב העיר הדרומית... האגם המלאכותי היפהפה שנמצא בלב הפארק הוא בין הגדולים בארץ, וסביבו יש שביל הליכה שעובר לכל אורכו. האגם הוקם כמערכת אקולוגית שבו יש צמחיה וחי שמאפשרים טיהור טבעי של המים. באזור האגם תמצאו טיילת עם שבילי הליכה נגישים, ספסלי ישיבה, מדשאות, מזרקה וגשר מרשים..."

פארק נחל באר שבע

לאחרונה התווספו בפארק סירות לשיט ועגלות גוף למתקשים לצעוד בפארק הענק.

המקום נשמר נקי ומסודר, ועדיין לא מצאתי בו שילוט בשפה הערבית למען המבקרים שעברית אינה שפת אימם.

 

לא שהייתה לי בעיה להגיע למרכז עם יתרת הטווח שנותרה, אבל כדי להיות על הצד הבטוח של החיים, קשרתי את הסוס לכבל במתחם יס פלנט הסמוך, ובזמן שרוקנו את השלפוחית מחד, ומלאנו אותה בבירה צוננת ששכבה הקרח כל היום וחיכתה לרגע המתאים, מאידך, התמלאה הסוללה הגדולה והבטיחה לנו חיי נצח, כמעט.

 

פרסומת סמויה לרכב עם שישה מושבים

אין לי מושג, או יכולת להתנבא כמה רכבים כאלו ימכרו כאן, (ובטח במחיר הזה), אבל כפי הנראה זהו המוצר הטוב והשלם ביותר שקיה יצרו מעולם (עד היום), וגם זה משהו.

ואם פתחתי וכתבתי על התמיהה האם קיה יכולה למכור מכונית בחצי מיליון שקל, התשובה כיום ברורה וחדה.

וכן, חצי מיליון שקל לרכב זה המון כסף. נקודה.

ובמקום הזה יש הרבה אפשרויות.

אבל אין עוד אחת כזאת, בדיוק.

 

ירון הולנדר (ואפרת)

קיה 9EV

רמת גימור GT LINE

הנעה כפולה חשמלית

הספק 384 כ"ס.

מומנט (משולב) 71.4 קג"מ.

טווח יצרן 505 ק"מ. (אני הגעתי ליותר...)

צריכת חשמל (במבחן) 22.2 קווט"ש לכל 100 ק"מ.(יצרן טוען ל-22.8).

מחיר (רכב מבחן) 489,567 ₪ (כולל אגרה).

 

קיבוץ רביבים

גן קקטוסים

מצפה רביבים ע"ש יוסף וייץ

מצפור טלי

פארק גולדה

מצפור חגי, צומת חלוקים.

גלנדריה

פארק נחל באר שבע

 

סברס ברביבים

אננס על הדרך

 

עמדת טעינה ON, תכנית למד

טעינה יס פלנט באר שבע ev edge