סוויט סוויפט

 

אודה ולא אבוש כאשר הציעו לי לקחת את סוזוקי סוויפט "החדשה", הרמתי גבת תימהון.

כאילו מה? לא התקדמנו קצת בחיים מאז שהסוויפט הפציעה בחיינו אי אז בשנות השמונים, ואיכשהו התרגלנו לנוכחותה באזור גם כאשר אנחנו התבגרנו, ראינו עולם, צברנו ידע, והיא נשארה בערך באזור הנוחות שלה. סופר מיני סבירה, לא בולטת, לא משתגעת, לא מלכת המכירות, לא מוחצנת ולא כלום.

כזו ולא אחרת.

ובכל זאת שורדת לאורך השנים, וזו עובדה שאי אפשר להקל בה ראש.

על כן, מכאן הפליאה שהגיעה- מה זה "החדשה"?

זהו כבר הדור הרביעי לסוויפט הנוכחית מאז 2004, וברשת יש הסברים נרחבים מדוע בעולם הדגמים נספרים החל משנת 1983 והם שישה בעיקרון. קצת מסובך, אבל ניתן למצוא את מלוא ההסברים אצל זו שיודעת הכי טוב מכולנו.

סוזוקי סוויפו - ויקיפדיה

מבחינת היצרן מדובר בדגם חדש לגמרי, הנשען על הפלטפורמה של הדגם הישן שעבר מקצה שיפורים, או בהסבר פשוט, למה להסתכן במוצר חדש ולא מוכר, אם ניתן לקחת מוצר שזכה למוניטין ולהשביח אותו?

בישראל עומדים לרשות הלקוחות שלוש אפשרויות בשתי רמות גימור.

הגרסה הבסיסית מגיעה עם הילוכים ידניים (וואלה, גם אני התפלאתי, ונאמר לי כי הרוכשים הם בעיקר מורים ללימוד נהיגה שמלמדים כאלו שרוצים לדעת לנהוג ידני), והשתיים הבאות עם גיר רציף (מדמה אוטומטי), נקראות GLX וההבדל ביניהן הוא צביעה חד או דו גוונית ו-3,000 שקלים.

צביעה דו גוונית

בסוזוקי נלהבים לספר על מערכות בטיחות חדשות ומתקדמות המעניקות לרכב ציון 6 במדד הבטיחות של משרד התחבורה, וזו המסקרנת מכולן (ובאמת בחנתי אותה בזמן אמת) היא זו המפחיתה את מהירות הרכב בזמן כניסה לסיבוב (כמו כניסה או יציאה ממחלף בכביש מהיר), ובמקום להשתמש בבלימה הרכב מפעיל מערכת שעושה זאת באופן מבוקר ובטוח יותר. נחמד לגמרי.

פנים חלל הנוסעים אינו מצועצע, ומשדר פונקציונליות בסיסית ופשוטה, כמו מתגים פיזיים למיזוג (מצוין אגב), הפלסטיקה מגיעה עם חלקים בצבע קרם ובדוגמאות גיאומטריות מוטבעות בדשבורד ובדלתות, ששוברים את קדרותו של השחור.

הכפתורים שעל ההגה פשוטים וברורים גם למי שאינו מחליף רכבים פעמיים בשבוע, לוח המכוונים פשוט וברור, ומערכת המולטימדיה מתממשקת מידית עם הטלפון באופן אלחוטי מהיר מאד, יעילה ועובדת נהדר. (לפחות עד שמגיעים למרחב שדה התעופה על שם ראפיק אל חרירי בביירות).

אי אפשר להתעלם מהכחול המרהיב אתו הפציעה דוגמנית המבחן, רואים אותה מקילומטר בכל חניון צפוף, והיא קצרה מבטים סקרניים ומחמאות בכל אשר נסענו.

כחול זה צבע יפה, ומתאים לדגם הזה ככפפה. הקטלוג מציע צבעים נוספים המחמיאים לרכב, אם כי השילוב הדו גווני לטעמי האישי פחות מתאים.

כפתור התנעה גדול מעורר לחיים מנוע עם שלושה צילינדרים, מיקרו היברידי, המייצר 82 כוחות סוס צנועים, אבל כאשר זוכרים כי מדובר ברכב קל משקל (פחות מטון), נראה כי למטרות להן נועדה הסוויפט, זה יספיק.

אני אקח אותה אל מחוזות בהם ישנם כבישים הרריים מתפתלים, וירידות עקלתוניות לבדוק האם זה אכן עומד במדדים של רכבים מודרניים.

בין המושבים הקדמיים נמצאת משענת היד המפריעה להרמה והורדה של ידית בלם היד המיכני (שקיומה כבר נשכח במרבית הרכבים), על כן יש להרים את המשענת לפני תחילה או סיום נסיעה.

היפנים, כך למדתי בעיקר אחרי ביקור בארץ השמש העולה, אינם טיפשים בכלל, יודעים מה הם עושים, וחבל שדגמים מקומיים של היצרן לא עושים עליה, מכל מיני טעמים של תקינה בעיקר.

 

אספתי בדרכי שתי נשים יקרות לליבי, ויחדיו הפלגנו צפונה, להראות לאירנים ושלוחיה במרחב כי לא מפחידים אותנו איומים, ואנחנו נמשיך בחיינו למרות ועל אף.

על הכביש המהיר הסוויפט משייטת בנינוחות נעימה, הגיר הרציף עובד חלק במעבר בין ההילוכים, אולם, אם חשקה נפשו של הנהג/ת ללכת על האקסטרים (נקרא לזה כך) המשכה של ידית ההילוכים מסתיים באות M, כלומר ידני, וצמד המנופים אשר מתחת לגלגל ההגה הם אלו איתם נדלג בין ההילוכים.

יש לדעת כי האצות פתאומיות או שימוש בהילוך לא מדויק יוציא מהמנוע הצנוע זעקות שבר בטורים גבוהים ופחות נעימים, שיגרמו לאחת מהתופעות הבאות – הורדת רגל מדוושת הגז, מעבר להילוכים אוטומטיים, או התעלמות והמשך עד להשגת היעד המיוחל.

היות ואנו בחודש אוגוסט והטמפרטורות חוצות את רף 30 המעלות ומעלה, ברור כי מתחייב טיול שיש בו נקודות עניין רטובות.

בלהט הנסיעה על כביש 4 , כאשר ראיתי שלט מוכר לצד הכביש החלטתי ספונטנית להפנות את הגה הסוויפט לכיוון קיבוץ מעגן מיכאל.

ליד מפעל פלסאון יש מגרש גדול בו נניח את הסוזוקי להמתין לנו, וברגל צעדנו בדרך עפר בין בריכות הדגים אל פסל הלב הגדול הניצב על סוללה גבוהה ממנה יורדים אל החוף.

"... המקום לחגוג אהבה, בין אם בשקיעה או סתם ככה בכל שעה. פסל הלב במעגן מיכאל מושך אליו המון מבקרים כל השנה... האמן העומד מאחורי הפסל הוא משה זורע מקיבוץ מעגן מיכאל. משה נתן לפסל את השם "המקדש" הפתוח לפרשנות אישית של כל אחד מאתנו. משה ציין גם שהוא ממליץ להביט על הפסל מכל הכיוונים כיוון שהפסל בנוי בצורת תלת מימד..."

פסל הלב מעגן מיכאל

הנשים שאיתי (כדרכן של נשים), התרגשו מהפסל הגדול, מיקומו ומשמעותו, והחום הגדול לא היווה חסם לצעידה הקלה, על כן כאשר חזרנו אל הרכב, דילגנו כמה מאות מטרים אל מגרש חניה סמוך, בשולי שכונת המגורים המערבית ביותר, ומכאן צעדנו דרך שדרת הדקלים (אין עוד אחת כזאת פה), אל החוף.

בקצה השביל מצד ימין יש משטח דשא גדול ובית עץ שהוא מחסן וסככה שנקרא "הצריף של סיווי", ומאחור מקלחת ושירותים, ברור כי זהו מקום שמיועד למטיילי התרמיל שמחפשים מקום קטן למנוחה בדרכם.

מכאן יורדים אל החוף הבתולי והמרהיב שמולו צומחים בים שני איים קטנים.

פיסת החוף הזו, בה יש דקלים נטועים בחול מזכירה נופים של מדינות אקזוטיות רחוקות, ויש בה קסם רב ומושך לכאן בעיקר תושבי הקיבוץ ואורחים לרגע.

הרחק בים ליד אחד האיים התקבצה קבוצת שייטי קיאקים. האיים עצמם מוגדרים כשמורות טבע ואסורים לעלייה.

חשבתי לסור בדרך אל מעדניה מפורסמת וקרובה, אך הבנות השומרות על גזרתן ביקשו להימנע הפעם.

כל עוד הניווט איתנו ביקשתי שימשוך אותנו אל מושב אלרועי הסמוך לטבעון שם מחכה לנו הרמז הבא.

"... תחנת רכבת העמק המשוחזרת פארק הקטר. תחנת רכבת העמק המשוחזרת היא אטרקציה בפני עצמה. מדובר באחת מהתחנות המקוריות בה עברה רכבת העמק הישנה בשנות ה- 50. בני המושב החליטו לשמר ולשחזר את המקום ולהפוך אותו לאתר היסטורי. המקום בנוי בצורה מאוד ידידותית לילדים כך שתוכלו לשלב היסטוריה עם משחק. לאורך המסלול תפגשו קטר וקרונות צבעוניים משוחזרים אליהם ניתן לטפס, תחנת רכבת עתיקה כולל לוח זמנים מקורי ועוד. לצד המיצגים יש שלטי הסבר..."

פארק הקטר, אלרועי

ברחבי ישראל ישנם מספר אתרים בהם שוחזר נתיבה של הרכבת החיג'אזית שהקימו הטורקים בזמן שלטון האימפריה העות'מנית בא"י, ורכבת העמק הייתה אחת השלוחות היותר מפורסמות של קו זה.

הפארק, המדבר יותר לליבם של ילדים קטנים, ניצב על אדני הרכבת ההם, והינו חלק מנתיב טיילת ארוכה.

מי החליט לנטוע עץ באמצע מסילת רכבת??

כאמור חום יולי-אוגוסט מכריח אותי לחפש לשותפותיי מקום לצנן את עצמן (ואותי) ומעיין אלרועי הסמוך ניתן לצעידה מכאן, או לחפש חנייה קרובה יותר. (אין ממש ליד המעיין), וכך מצאנו באחד הרחובות הצדדיים מקום ליד גרם מדרגות היורד בדיוק לרחבת המעיין.

בפעם הקודמת שהייתי כאן בחודש מרץ השנה, המים היו זכים וצלולים להדהים, היום בהגיענו צבעם אפור ואטום, וממש לא מזמנים אם לא חייבים.

בני המקום, שאין להם אופציה טובה יותר, טובלים למרות זאת. אנחנו דילגנו אל היעד הבא.

קשה לנווט היום באזור חיפה, אבל זה שנולד כאן לפחות עוד זוכר כבישים מסוימים, וגם אם מעולם לא ביקרתי בעין סעדיה, הרי שמפי השמועה למדתי כי המקום ראוי ושווה.

אל נחל סעדיה מגיעים דרך כביש 4, וממש אחרי שחולפים מתחת מחלף הצ'ק פוסט ישנה פניה ימינה לדרך עפר קצרה, ובצל האקליפטוסים מחנים את הרכב והולכים בנתיב בו הלכו לפנינו אל המקום הגדול והרחב ביותר של הזרימה.

בנקודה צרה יותר שקלתי לרדת אל המים, אולם סרטן ענק בגודל לובסטר (כמעט) הלחיץ אותי. בחלק הגדול יותר בו ניתן לרבוץ (עומק של כחצי מטר לערך) המים צלולים מאד וצוננים במפתיע הרבה מעבר למצופה.

"... נחל סעדיה זורם למרגלות הכרמל, הוא עובר בלב מפרץ חיפה והוא אחד מיובליו של נחל הקישון. מי הנחל מגיעים ממספר מעיינות שנובעים לאורך תוואי הנחל (חלקם נמצאים בשטחים פרטיים) ביניהם עין סעדיה או בשמו הנוסף עיון אל סעדה שפרושו מעיין מאושר או מעיין בן מזל, והוא המעיין בעל הספיקה הגדולה ביותר... סביב הנחל ישנה מערכת אקולוגית מלאה בעלי חיים כמו צבים, שלדגים, צפרדעים, סרטנים, שחריר הנחלים, אנפות, מגלנים, ברווזים, נוטריות וגם מגוון עצום מן הצומח. בשנת 2020 החל מאבק ציבורי להצלת נחל סעדיה... מי הנחל נבדקו והם נקיים באזור עין סעדיה..."

עין סעדיה

החניה בעין סעדיה

היות והגענו ביום חול, ובשעת צהרים, היינו כאן לבד ונהנינו מהשקט והיופי של האתר הזה שיכול להיות יפה יותר עם קצת טיפול עדין של הרשויות שישמרו את הקיים ויסלקו את המפגעים.

אחת מאיתנו טרם שמעה על הגשרים התלויים בנשר, על כן מאזור הצ'ק פוסט נסעתי דרך שכונת ילדותי, חצינו את הטכניון ומכיוון הדרך לאוניברסיטה ירדנו אל נשר, והגענו אל הנקודה הקרובה יותר לגשרים. (הנקודה השנייה נמצאת ברחוב חרוב ומצריכה הליכה ארוכה יותר).

לאחרונה בוצעו עבודות שונות בפארק להקלת הגישה מהצד ההוא, ושביל בטון נסלל להקלת ההנגשה, מכיוון הגשר מדובר על צעידה קלילה של חמש דקות לגשר הראשון וכעשר לשני.

"... הגשרים התלויים בנשר נמצאים מעל לערוצו של נחל קטיע, זהו אמנם נחל אכזב אך בעל תוואי מענין וייחודי. מן הגשרים הגבוהים ניתן לצפות  על המדרון הירוק והפורה שנמצא תחת אוניברסיטת חיפה הסמוכה, כיאה לכרמל  האזור כולו מכוסה  בחורש טבעי סבוך וצפוף... הגשרים התלויים בפארק נשר נמצאים בתוך שטח של  פארק יפהפה עם תצפית נוף עוצרת נשימה באזור הכרמל, מסלול זה מכונה דרך אורי..."

הגשרים התלויים בנשר

היות ואין טבילה אחת מספקת בימים כל כך חמים, והנשים שאיתי אינן מכירות, החלטתי להמשיך מכאן אל נקודה יפה ומעניינת שתביא אותנו אל סופו של מסלול מקומי חביב.

חצינו את רכס הכרמל לכיוון העיר, חלפנו על פני שכונת אחוזה, ובכביש פלימן/פרויד ירדנו לכיוון צדו המערבי של ההר.

כאן בירידה המתפתלת עברתי לשימוש בהילוכים הידניים במקום להשתמש בבלמים להאטה, מי שנוסע ומכיר את הכביש הזה יודע היכן ניתן להאט והיכן לתת לסוסים לרוץ.

גם בעלייה וגם בירידה, וזהו ללא ספק אחד הכבישים היותר מעניינים שניתן למצוא בחיפה.

בסוף הירידה פונים ימינה לכיוון הכניסה למנהרות הכרמל אך במקום לפנות אליהן ימינה, ממשיכים ישר אל כיוון בית העלמין כפר יהושע.

מול שער ברוש, עומד עמוד חשמל רם ונישא. כאן, חונים ברחבה, ויוצאים בצעידה בנתיב המתחיל בבתים של אנשים המתגוררים כאן, לכיוון ההר.

"... בתקופת המנדט הבריטי היה ואדי עין אס-סיאח לאתר הטיול האולטימטיבי של תושבי חיפה בני כל העדות. טיולי חובה של בתי ספר בכיתות הנמוכות, הטיול היומי הראשון של תנועות נוער, מסלולי לימוד של מדעי הטבע וטיולים של שבת- כל אלה התבססו על המרקם המיוחד של הנחל, שהשתלבו בו ארכיאולוגיה, היסטוריה, בוטניקה, זואולוגיה וגיאולוגיה... לא בכדי זיהה היזם עזיז כיאט את פוטנציאל מכמני הנוף ואווירת המקום, והקים בו באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 את בוסתן כיאט על שלל מתקניו, ואת מערכת מדרגות הבטון ממנו אל הכפר כבביר. הנגישות הגוברת של הנחל, אליו ניתן היה להגיע ברכב מכיוון מחנות הצבא במישור החוף וגם מרכס הכרמל, העניקה לו מוניטין של אתר בילוי קסום ומיוחד..."

בוסתן כיאט

במקום יש שתי בריכות בטון מרובעות. האחת מימיה ירוקים ומלאים לכלוך ואילו השנייה, שעומקה כמטר עשרים, עם מים זורמים, ולמרות הצבע הירוק שמקורו בצמחיה טפילה, הם נעימים מאד, ומרעננים.

לשמחתי לא רבים נמצאים כאן היום, כך שממש נעים.

בניגוד למקומות רבים בישראל, כאן נשמר הניקיון באופן יחסי, ולמרות שהאתר כולו מוזנח וממתין לשיקום ופריחה מחודשת יש בו עדיין את השילוב הזה של טבע פראי וחינמי עם גן מעשה אדם.

מכאן נפתחת הדרך בחזרה למרכז.

 

סיבוב שכזה לקח אותנו כאמור במבחר כבישים, שאתגרו את הסוויפט הכחולה בשפע הזדמנויות להראות מה היא יודעת, ואת מה שהיא יודעת, היא הראתה לנו בדרכה הצנועה.

משקל קליל מחד, ומנוע היברידי שלא נזקק לעוצמות על מנת להוביל שלושה וארבעה אנשים בוגרים מנקודה לנקודה באפס מאמץ, מאידך, מצליח לבאר את השימושיות שלה באור חיובי, ולהדגיש את חוזקותיה.

ראית פעם קטר רודף אחריך?

כפי הנראה גם בדור החדש תמשיך הסוויפט להיות כפי שהייתה.

בניגוד לדעתם המכובדת של כמה מעמיתיי, אסתכן בשמי הטוב (אם יש כזה), ואומר בפשטות כי גם ל"אוטו של דודות" (כלשונו של אחד מהם), יש עדיין מקום על הכביש, וקהל אוהדים ששומר אמונים, או כאלו חדשים שנכבשו בקסם הפשוט.

ולפעמים זה כל מה שנדרש.

 

ירון הולנדר (שירה וריקי)

אוגוסט 2024

 

סוזוקי סוויפט, אוט'.

רמת גימור GLX.

מנוע בנזין, מיקרו היברידי 1.2 ל'.

הספק 82 כ"ס.

מומנט 11 קג"מ.

צריכת דלק (יצרן) 20.8 ק"מ/ל'.

צריכת דלק (במבחן) 16 ק"מ/ל'.

מחיר (רכב מבחן) 128,650 ₪.

 

פסל הלב, מעגן מיכאל.

חוף מעגן מיכאל.

טיילת רכבת העמק.

מעיין אלרואי.

עין סעדיה.

הגשרים התלויים, נשר.

בוסתן כיאט.