משא הזיכרון.

 

פעם בשנתיים (לערך), מגיע הזמן הזה בשנה בו אני מזמין לעצמי את סובארו פורסטר לראות מה השתנה.

ומדוע אני פותח כך?

כי זו כבר הפעם השלישית שדגם זה מגיע אלי למבחן דרכים, ולמרות שאני לא נוהג להשוות בין רכבים שונים, אני כן מסתכל לאחור, לראות מה היה, ומחפש מה השתנה במתיחת הפנים שעובר הדגם על מנת להישאר רלוונטי גם בשנים הבאות לקהל מעריציו.

סוס מנצח לא הורגים אומר המשפט המוכר, אבל משביחים את צאצאיו, אומר המשפט המשלים.

על כן, היות והעולם משתנה תדיר מול עינינו, רכבים לוגמי בנזין זזים טיפה הצידה לטובת מנועים משולבי חשמל או חשמליים לחלוטין לפני שיגיע הטרנד הסוחף הבא.

דגם הפורסטר הינו אחד מרכבי סובארו הנמכרים ביותר מזה קרוב ל-30 שנה, ומתיחת הפנים הזו מבשרת את הדור השישי של הדגם, כאשר מערכת ה-EYESIGHT המפורסמת (זו שאחראית על ניטור ובטיחות הרכב בתנועה), חוגגת את גרסתה הרביעית.

ה-FORESTER החדש תוכנן לשלב את היכולות והשימושיות של רכב שטח יחד עם הנוחות והיעילות של מכונית כביש. מרווח הגחון של ה-FORESTER החדש, העומד על 22 ס"מ, אך יחד עם זאת שומר על כניסה נוחה עבור הנוסעים מלפנים ומאחור.

השדרוג המשמעותי בסביבת הנהג, באבזור, במערכת הבטיחות ובמראה החיצוני והפנימי.

וכך למשל מנוע שניים וחצי הליטרים התכווץ בשני כוחות סוס, אך המומנט קיבל חיזוק זניח של 3 עשיריות הקג"מ  ועומד כעת על 24.6.

ההבדלים המוחשיים יותר הם בקוסמטיקה החיצונית, ובצג מולטימדיה גדול ומקיף יותר, וזהה לזה שפגשנו לא מכבר בקרוסטרק הקטן יותר. (מבחן דרכים לקרוסטרק)

הרכב משווק בארבע רמות גימור, ולרשותי הועמד השני בהיררכיה.

ציינו ואמרו עמיתים שבחנו את הרכב, כי העיצוב הפנימי מגוון ומעניין, ויש בו שילוב חומרים עמידים כמצופה מרכב שירד מהאספלט, אבל מדוע דיפון הדלתות משולב בדים שיתפסו אבק ולכלוך ויהיה מאד בעייתי לנקות?

פחות אהבתי את המראה השמאלית אשר במקום להראות מראה אמיתי בחרו לעשותה מגדילה והיא מעוותת את המציאות. ממש לא נוח.

מעבר לכך המנוע שקט ובתנועה עירונית זורמת הרכב נעים לנהיגה, ומשתלב בקלות בכל תנועה.

אבל, המנוע הזה שאינו משתמש בטורבו להגברת עוצמתו, או בחשמל, אינו הכי נמרץ ברחוב, והתגובות שלו בהתאם.

כל עוד אין ציפיות לפתוח במרוץ אגזוזים בין רמזורים אלא להתנהל בנינוחות וברוגע, הפורסטר יעמוד במשימה ללא הרמת סל"ד, אך במידה ורוצים תאוצה מהירה (לצורך עקיפה נניח) צריך לזכור שמדובר ברץ למרחקים ארוכים שיעשה את זה, אבל עם הרבה רעש מסביב.

עוד ציינו עמיתי המכובדים ואני מסכים עם דעתם, כי במרחב העירוני בו קיימים באמפרים, החלק האחורי של הפורסטר נוהג לקפץ. יתכן וזה עניין של כיול מתלים או מחסור ביושבי ספסל אחורי, מאידך, כבר אקדים ואספר כי בנסיעה בשטח זה בכלל לא מורגש, אלא להיפך.

הרכב מתנהג למופת וכמצופה.

 

בוא נעשה טוב למישהו, כתב לי אבי ערב צאתנו לטיול יומי ארוך. תושבי עוטף עזה שחוו את מתקפת הטרור באוקטובר שעבר, טרם התאוששו וחזרו לביתם, ובעלי העסקים שבהם על אחת כמה וכמה.

בוא נחפש מישהו כזה ונשלב את סיפורו עם הפורסטר.

האמת?

מגיע לכל בעל עסק שמנסה להרים ראש, לא לחכות לנדבות המדינה, שיחזור אל מעגל העשייה וההתפתחות, כי כנראה בזה תהיה לו סוג של נחמה ותרפיה.

היות ושנינו עבדנו בעבר אצל מעסיק ששלח אותנו אל גזרת הדרום (מאשדוד עד אילת, בערך), כאשר עיקר התעסוקה שלנו הייתה על משבצת שטח סביב אשקלון – שדרות, וזכינו להכיר רבים מאותם אלו שנפגעו בימים טובים יותר, אך טבעי הוא הדבר שארכז מספר מקומות להגיע אליהם, שיתחברו לכלל סיפור דרך יומי, ויתאימו ככפפה לפורסטר שעמנו.

גשמי היורה המטירו בבוקר ממטרים חזקים בצאתי לדרך, וקיוויתי כי הם לא יוסיפו או יורידו מיכולות של הפורסטר להתמודד עם תוצאתם.

 

בחרנו להתחיל את יומנו במשתלת בן בן במושב נתיב העשרה.

עד לא מזמן אכן הייתה בעיה לחצות את צומת יד מרדכי דרומה, וגם כיום ישנם מחסומי חיילים המבררים לאן דרכנו.

האוויר דומם ושקט, אך מעת לעת שומעים רעם רחוק שמזכיר את הסיטואציה בה אנו חיים.

מושב נתיב העשרה חווה בשביעי באוקטובר מתקפה שביצעו שלושה מחבלים שהגיעו בטיסה נמוכה עם מצנחי רחיפה, נחתו במרכז המושב, ועברו בית בית לפי תכנית סדורה, רצחו בדרכם 20 מבני ובנות המושב, וזרעו הרס רב.

"... מושב נתיב העשרה נקרא על שמם של עשרה חיילים שנהרגו בשנת 1971 בתאונת מסוק מדרום לרפיח.

המושב הוקם  בשנת 1973 כהתיישבות בחבל ימית, ובפינוי חבל ימית הוא נהרס, והוקם מחדש במועצה האזורית חוף אשקלון בשנת 1982. בשנה זו עלו 70 משפחות מחבל ימית על הקרקע בגבעה הצופה לים. כל משפחה קיבלה משק חקלאי והיישוב החדש הוכר כאגודה חקלאית. בשנות התשעים הוכשרו קרקעות לכ-70 מגרשים נוספים (ללא קרקע חקלאית) על מנת לספק מגורים ל"בנים ממשיכים". החקלאות במושב בעיקרה גידולי פרחים, ירקות ותבלינים שנועדו הן לייצוא והן לשיווק מקומי..."

מושב נתיב העשרה

אנחנו פוגשים את ערן ממשתלת בן בן בפתח המשתלה היפה והמטופחת של משפחתו.

המשתלה קיימת משנת 89. במתקפת אוקטובר המשתלה  עברה תקופה לא קלה, המשפחה שנאלצה להתפנות מביתה במושב, המשיכה לתחזק את המקום, אבל לא יכלה למכור ולהתפתח.

ערן מספר לנו בהתרגשות על אנשים טובים שבאו לעזור ולרכוש מתוצרי המשתלה במהלך החודשים הראשונים כדי שלא יתמוטטו.

שטחי המשתלה משתרעים על פני שטח של מאה דונם חממות, ובעליה משתפים פעולה עם יצרנים בהולנד (מייבאים ומייצאים). המלחמה גרמה למשתלה ירידה של כ- 70% מהפעילות ומחסור בעובדים, כיום כבר מרגישים סימני התאוששות קלים, אך ייקח זמן רב בטרם תחזור לנקודה בה הייתה בשנה שעברה.

זוהי משתלה גדולה בהיקפי הגידול שעיקר פעילותה הוא במכירה לספקים בכל הארץ, ובמקביל גם לאנשים פרטיים, אך אלו עדיין חוששים להגיע למרות שכאמור אין בעיה.

המשתלה פתוחה גם בסופי שבוע למבקרים וקונים.

סיור שערכתי בין השבילים הרחבים חשף לעיני מבחר עצום של צמחייה.

צמחים ופרחים לצד עצי נוי ופרי (כולל בוגרים המגיעים עם הפרי עליהם), ציוד לגינות וכל מה שנדרש לטיפוח ואחזקה.

כמובן שניתן לקבל כל מידע נדרש, במקום.

משתלת בן בן

ערן לוקח אותנו לסיור מקיף ברחבי המושב בעקבות המתקפה שעברו, מספר על כל חבר שנרצח במקום, ואנו מוצאים את עצמו נשאבים לעוצמתה המצמית של החוויה כאשר היא מסופרת ישירות ממי שחווה אותה.

אנו עוברים בין הבתים, והאתרים המהווים עדות דוממת לרוע האנושי.

אנשי המושב בחרו להנציח את זכר חבריהם ליד קיר "נתיב לשלום" הצבעוני, המורכב מפסיפס של מאות אלפי חלקי קרמיקה צבעונית (שגם אני שתלתי שם בהזדמנות קודמת

(מבחן דרכים עם ביקור בנתיב העשרה), באנדרטה הדוממת נשתלו עשרים עצי זית עתיקים, וליד כל אחד מהם ניצב שלט קטן המספר על האדם שמאחוריו.

גם תורן גדול ועליו דגל ענק הוצב כאן כדי לומר לאלו שמעבר לגדר, כי כאן נשאר למרות, ועל אף.

ערן מוביל אותנו לתצפית נישאת בגבעה רמה.

זו תצפית על שם אל"מ ניר פרס שנפטר לפני 12 שנה.

תצפית ניר פרס

מכאן הנוף הפתוח לוקח את המבקר למרחקים. מתחנת הכוח באשקלון אל רצועת עזה ושכונותיה.

 

לאחר שלקחנו נשימות עמוקות של עצב, חזרנו אל המשתלה כדי לראות פריחה ולבלוב כסימן לימים טובים ויפים יותר, ומכאן אנחנו יוצאים למסע שיאתגר את הפורסטר בדרכים התפורים למידתו.

חזרנו צפונה על כביש 4, וליד השלט המפנה אל קיבוץ גברעם פנינו ימינה (כביש 3421), כאן עברתי לניווט עם מפת גוגל עליה הצבתי כיעד סימון מערה.

שביל העפר עובר בין ובשולי חלקות חקלאיות, לא משהו שהפורסטר מתקשה לחצות.

כאן בלב האזור נמצאת שמורת טבע השוכנת כקילומטר וחצי מדרום לקיבוץ גברעם, במקום שבו היה עד 1948 הכפר הערבי סומסום. בחלקה הצפוני של השמורה, יש מערה גדולה ששימשה בעבר כמחצבת כורכר.

למערה הגדולה הבנויה כחלל גדול נתמך על עמודי סלע כורכר אין שם מיוחד, והיא יפה כמקום עצירה למנוחה וארוחה קלה על הדרך.

המשכה של הדרך אל היעד הבא ממשיך וחולף בשוליו של יער גברעם.

יש כאן נתיבים רבים לטיולי שטח קלילים לרכבים גבוהים, וכן מסלולים לרוכבי אופני שטח, מסומנים וברורים.

כל האזור מצפון וממזרח היה שדה קרב גדול בין ישראל למצרים במלחמת העצמאות, וכבשה חלקים נרחבים ממנו וניתקה את הנגב מהמדינה הצעירה.

אדמת השטחים הללו רוויה בדמם של לוחמים רבים שהקריבו חייהם למען המדינה הצעירה, ועל כן החלטתי לתת כבוד לזכרם, ולעבור באנדרטאות המנציחות את גבורתם.

באנדרטת חוליקאת פגשנו את שני אנשי קק"ל, רון ויעקב החביבים ששיקמו את האתר והפכו אותו לנעים ומזמין.

"... באזור חוליקאת שכנו שלושה כפרים עוינים לאוכלוסייה היהודית, כאוכבה (כיום כוכב מיכאל), ברייר (ליד ברור חיל), וחוליקאת. בזמן המאורעות שקדמו למלחמת העצמאות הטרידו הכפרים את התנועה היהודית על הכביש לנגב, וחסמו אותו בעזרת תעלות ומחסומים. מתנדבים מצריים חמושים השתכנו במבנה האבן היחיד באזור, בניין בית-הספר ששירת את הכפרים, שהיה ממוקם כחצי ק"מ צפונית מזרחית לברייר במקום בו ניצבת כיום אנדרטה לגדוד 54 של גבעתי... במהלך מלחמת העצמאות ניטשו במשלטי חוליקאת הסמוכים לכפר קרבות עזים בין כוחות צה"ל לכוחות הצבא המצרי, שהסתיימו בכיבוש המשלטים על ידי צה"ל במבצע יואב..."

חוליקאת

לאור מה שקראנו ראינו חובה לבקר בשתי האנדרטאות הסמוכות השוכנות על כביש 232. האחת מערבית לכביש והשנייה מזרחית לו.

באנדרטה של גדוד 54 על הכביש היורד דרומה, ניכרת עזובה ולכלוך ושאין יד דואגת ומפקחת, בניגוד לזו שעזבנו בה רואים אכפתיות וחשיבות ציבורית.

דוגמה לעזובה ולכלוך

"... גדוד 54 בחטיבת גבעתי היה ממשיכו של גדוד א' בחיל השדה של ההגנה, שפעל בתל אביב מאז 1946. בסוף 1947, ראשית מלחמת העצמאות, הגנו לוחמי הגדוד על שכונת התקווה בדרום תל אביב, גבול יפו הערבית. בהמשך השתתפו אנשי הגדוד בליווי שיירות לנגב ולירושלים, במבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים ובעצירת הפולש המצרי שדהר צפונה בגשר עד הלום, ליד אשדוד. לקראת סוף 1948 לחמו אנשי הגדוד באזור חוליקאת והשתתפו בפריצת הדרך לנגב הנצור. באנדרטה, שהוקמה באזור משלטי חוליקאת בדרך לנגב, מונצחים 126 לוחמי הגדוד שנפלו במלחמת העצמאות..."

אנדרטת גדוד 54

דילגנו אל אנדרטת גדוד 52 בתקווה למראה אחר.

אבל גם כאן שוררת העזובה הלכלוך וההזנחה הבולטת.

להשקיע בשמירה על כתובת נאה, קשה?

"... גדוד 52 הוקם בראשיתה של מלחמת העצמאות על בסיס פלוגות חיל השדה במושבות הדרום. הוא צורף לחטיבת גבעתי, השתתף בקרבות במרכז הארץ ובמבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים באפריל 1948 ולחם במבואות יפו. הגדוד אף כבש לזמן קצר את משטרת לטרון. לאחר מכן עבר הגדוד עם החטיבה כולה לחזית הדרום והשתתף בבלימת הצבא המצרי הפולש. במהלך מבצע יואב באוקטובר 1948 נטל הגדוד חלק בכיבוש משלטי חוליקאת ופריצת המצור על הנגב, וכן פעל באזור בית ג'וברין. לאחר שהשתתף במצור על כיס פלוג'ה הועבר הגדוד בשלהי המלחמה לגזרת השרון. מפקדי הגדוד במלחמה היו יעקב פרי (פרולוב) ושמואל איל.

לאחר מלחמת העצמאות הועבר הגדוד אל חטיבה 7 והמשיך לפעול כגדוד סדיר. הוא השתתף בפעולות התגמול ובכל מלחמות ישראל, לרבות מלחמת לבנון השנייה.

לאחר מלחמת סיני הוסב מגדוד חי"ר לגדוד שריון. בהמשך הוצב תחת פיקוד חטיבה 14 ובתחילת מלחמת יום הכיפורים הועבר אל חטיבה 401, אליה הוא משתייך עד היום..."

אנדרטת גדוד 52

נעלבתי בזכרם של הלוחמים ובני משפחתם.

 

מכאן חזרנו אל השטח.

שוב קרצו לנו השבילים המאובקים הפונים מזרחה בכיוון כללי של קריית גת.

עונה זו של השנה היא עונת מעבר בין גידולים.

יש חלקות בהן צומחת כותנה ופקעות לבנות כבר מעטרות את מרבית הצמחים, וישנן חלקות של דגנים שנקצרו, בחלקן נצבות קוביות מספוא לבהמות, וחלקן כבר עברו את תחילת העיבוד לקראת זריעת חורף.

הסובארו שעמנו תשרת נאמנה את החקלאים שצריכים להגיע אל אותם שדות, בכל עונות השנה. בנוחות וביעילות.

מושב זוהר נמצא על כביש 352 דרום מערבית לקריית גת.

כאן מצאתי אנדרטה נוספת עם שם מיוחד, הצופן מאחוריו סיפור מעניין.

מצפה החבר'ה הטובים (ע"ש אמיר מימוני ז"ל), נמצא על כביש הגישה למושב זוהר.

מדובר בסוכה קטנה ברחבה מוצלת בה יש פעמוני רוח, תמונה וכמה משפטים מאחורי השלט.

ברשת מצאתי הסבר מעמיק יותר.

"... בשנת 2014 אמיר הצטרף לשירות הביטחון הכללי. הוא עבד כמאבטח שטח באזור הדרום. בשנת 2015 הוסמך כמפקד על משימות השטח, והיה לאחד המפקדים המובילים ביחידה. בכל תפקידיו בלט כאדם ערכי ואחראי, התנדב לכל משימה וביצעה באופן מקצועי ומסור. הוא יזם ולקח אחריות על תחומים שמעבר לתפקידו ותרם משמעותית להווי החברתי ולמקצועיות ביחידה. כן חנך מאבטחים חדשים, וקיבל על כך תעודת הערכה.

אמיר אושר מימוני נפל במהלך פעילות מבצעית ברצועת עזה ביום כ"ט באדר א' תשע"ו (8.3.2016). בן עשרים ותשע בנפלו..."

מצפה החבר'ה הטובים ע"ש אמיר מימוני

 

יצאנו בבוקר לטיול עם מכונית חדישה כדי לראות את חוזקותיה, ובה בעת להיזכר מה היו מעלותיה בעבר, והזיכרונות הללו סחפו אותנו למסע ארוך שכולו זיכרון.

פרסומת סמויה לרכב יפני

ומהי מכונית טובה ומהנה שניתן להגיע איתה למקומות קסומים, אם לא מכשיר לצבירת זיכרונות יפים עליהם נתרפק שנים רבות?

המסע הזה לקח אותנו אל זיכרונות עבר שיש בהם יופי וגם עצב, אל עבר אופק מבטיח של בשלות התאוששות וצמיחה לשנים רבות.

 

לא הכול מושלם בסובארו פורסטר, ולעיתים נדמה כי ההבטחה גדולה מהמציאות.

אני מניח כי יהיו אנשים שיחלקו על דעתי (וזה בסדר), אבל צריך לזכור כי רכב המבחן אינו רכושי הפרטי, ואני מעדיף לסגת ממכשול מורכב מאשר לעבור אותו ולהשאיר מאחורי שברי פגושים, צמיגים קרועים, או חתיכה אגן השמן, למשל.

 

בקרב בין תפארת האגו לבין תבונה בוגרת ינצח האחרון ללא ספק.

אני מאמין כי מי שהפורסטר יהיה רכושו הפרטי יעדיף להשקיע בצמיגים מתאימים, במגונים והתאמות ואם יתעקש יוכל לנסות להוכיח כי הפורסטר קשוח ממה שנדמה, ויכול הרבה יותר.

יש לפורסטר מספיק אוהדים ומוניטין משובח שנצברו לאורך שנים שיוכיחו את זה.

 

ירון הולנדר (ואבי)

ספטמבר 2024

 

סובארו פורסטר

רמת גימור SPORT.

מנוע בנזין 2.5 ל'.

הספק 180 כ"ס.

מומנט 24.6 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:9.7 ק"מ לליטר.

מחיר (רכב מבחן) 221,543 ₪ (כולל אגרה).

 

 

 

נתיב העשרה.

משתלת בן בן.

תצפית ניר פרס נתיב העשרה.

אנדרטת הנרצחים, ליד נתיב לשלום.

מערת גברעם.

יער גברעם.

אנדרטת חוליקאת.

אנדרטת גדוד 52.

אנדרטת גדוד 54.

מושב זוהר.

מצפה החבר'ה הטובים.