מקסי מיני

 

ישנם יומיים בשנה בהם שעות היום והלילה שווים.

הראשון מבשר את האביב, והמקביל לו מבשר את הסתיו.

אולי זו רוח הסתיו (שמגיעה פה בשלושים מעלות פלוס), והיא גם זו האומרת, מותק, אני מכניסה אותך למוד אחר.

והמוד האחר הוא משפחת מיני של קופר, כן, כן ההיא משנות השישים העליזות, (הייתי שם והן אכן היו כאלו), שבישרו על מכונית פצפונת שאנשים נשבו בקסמה, וטענו כי בפנים הרבה יותר מרווח ממה שנדמה, (לא יודע, מעולם לא בדקתי), ועם השנים וחילופי הבעלויות עברה המשפחה תהפוכות עיצוביות שהלכו והתפיחו את הקטנטנה לעוגיית סופלה מפתה, וכל דמיון לקטנות מהסיקסטיז הוא מקרי בהחלט.

מקורות ההשראה

והנה הגיע היום הזה בשנה בו שעות האור שוות לשעות הלילה, וכהקבלה אני מקבל לידי דוגמנית שווה במיוחד, כדי לבחון האם גם אני אגלה כאן איזה סוג של איזון.

 

נדמה כי המעבר לבעלות של ב.מ.וו רק עשתה למותג טוב, אם כי הרקע הבריטי נשאר מעומעם ברקע.

במשפחת המיני ישנם דגמים לבחירה, ובהתאמה לרוח הימים, החל ממנוע בנזין טהור דרך היברידי קל, ופלאג אין, עד גרסה חשמלית מלאה.

כל דגם ויתרונותיו היחסיים.

השנה. הושק הדור החמישי של מיני, והשלישי של  הקאנטרימן, שזו גרסת קרוסאובר (אופנתי) למותג.

השיוך האופנתי לסגמנט מופיע בתור דגם מוגבה (יחסית), עם קורות אורך על הגג, בתי גלגלים מחופים פלסטיק שחור עבה, וכל כולה משדר רוח הרפתקנית היכולה לאפשר לקאובוי העירוני לרדת מהאספלט לדרכי עפר נוחות.

 

זה מול זה

אין ספק כי העיצוב המיוחד הוא זה שיקרוץ ללקוח/ה המחפש את המיוחד והשונה, ויש כאן מכל טוב.

ובעיקר דברים אמורים במסך העגול במרכז הקונסולה.

הכי בולט בקוקפיט

זהו מסך מגע בטכנולוגיה OLED המרכז את כל המידע, האפיונים, הכיוונונים וההפעלות של הרכב.

מה אין כאן?

החל בצג גדול של מהירות, מד סל"ד ושאר מידע מיכני, עבור לשפע אפליקציות חיוניות יותר ופחות, מצבי מיזוג, ומעבר לאנדרואיד אוטו/אפל קאר אלחוטי.

מתחת לצג הגדול ישנם פנל מלבני עליו ישנם שלושה מתגים גדולים, ושונים מכל רכב.

המרכזי מתפקד כמפתח התנעה של המנוע, ולצורך התנעת הרכב אכן מסובבים רבע סיבוב כאילו היה מפתח בסוויץ. לשמאלו מתג ברירת מצבי הנהיגה קדימה ואחורה, ומימין מתג המדלג בין תצורות המידע על המסך.

יש מי שטוען שדילוג בין אלו משנה את התנהגות הרכב, כאן לא הרגשתי שום שינוי. (ספויילר, להמשך, יש מקום שכן מורגש).

נדרש לדעתי יותר מיום לימודים ארוך במיוחד על מנת לקלוט את כל האפשרויות.

כמובן ניתן לעצב את סגנון המידע המוקרן לפי בניית פרופיל אישי שישמור את מה שנחוץ בולט וקל לתפעול ביום יום. זה המקום בו מלאכתם של העיתונאים קשה יותר, שכן עליהם לבחור במה שישרת אותם לצורך המבחן ואין מספיק זמן לראות את כל האפשרויות האחרות בפעולה ארוכה כפי שיעשה זאת בעל הרכב.

בשם הקיימות חלל פנים אינו משתמש בעור, ומיוצר בעזרת חומרים ממוחזרים בתהליך בר-קיימא. האריג המצפה את לוח המכשירים, פנלי הדלתות והדיפונים עשוי מיותר מ-90% סיבי פוליאסטר ממוחזרים. והגלגלים מהדור החדש עשויים כעת מיותר מ-70% אלומיניום ממוחזר.

 

הדשבורד והדלתות מחופות בבד קשיח בעל גוונים משתנים.

כאשר נכנסים לרכב במקום חשוך, תאורת אווירה ייחודית בוקעת מתוך הבד הזה.

מעל ההגה כאמור אין שום תצוגה וצריך להתרגל לשינוי המבט.

בין המושבים הקדמיים ישנו תא אחסון פצפון שאף הוא זכה לטאצ' עיצובי משלו, ונקודות חיבור לטלפון c type ושקע 12 וולט.

המושבים הכאילו-עור (100% חומרים ממוחזרים) מעוצבים למשעי ומגיעים ברכב המבחן בצבע חום בהיר .

זהו מושב נוקשה וקשיח ואוחז היטב.

רכב המבחן מגיע צביעה דו גוונית, אשר מעבר לעלות הנוספת, מוסיף לחן העיצובי בנגיעות הצבע האחר, שחודרות פנימה אל תא הנוסעים.

השילובים הללו הם כבר עניין לטעם אישי. יש מי שיאהב, ויש מי שפחות.

בסיס גלגלים של 269 ס"מ יבטיח כי היושבים מאחור לא יתלוננו כי צפוף להם. היות ולא נסעתי מאחור, אלא רק דגמתי את הפוזיציה, נראה לי כי יש אמת בהבטחה.

הגה המיני קטן ושמנמן (אני מאלו שאוהבים אותו) אך מעולם לא נתקלתי בהגה שאחד מחישוריו עשוי רצועת פלסטיק גמישה בעובי מינימלי.

הגה, ורצועה

בנהיגה ההגה מתגלה כמדויק וחד בפניות וסיבובים.

רק לאחר שהחזרתי את המיני לאורוותה התל אביבית, נודע לי כי גם הקאנטרימן הזה התברך בעוזר(ת) אישי מבוסס בינה מלאכותית.

כאן הבינה משתמשת בגרפיקה ייעודית על המסך העגול.

האם סיבה זו לבדה דייה לבקש את הרכב לסיבוב נוסף?

 

הקאנטרימן משווק עם מנוע בנזין בנפח 1.5 ליטרים המפיק הספק של 170 כ"ס, לרכב תיבת 7 הילוכים כפולת מצמדים (ללא אפשרות שליטה בהילוכים), וסיוע היברידי-מתון, אשר אמור להעניק לרכב ערך מוסף חסכוני.

מנוע הרכב בנוי משלושה צילנדרים דבר המבטיח מנוע שאינו צמא לדלק, יש רכבים שמנוע כזה מותקן בהן ומאופיין בהן רטט קל עקב כך, אך לא כך הדבר במיני הנוכחית, שהמנוע שלה שקט ומתון.

 

כפתור עינוגים

בהסטת מתג הנהיגה מ-D למצב נהיגה L המיני הופכת את עורה, מבורגנית מהוגנת ומנומנמת, היא הופכת לנערת מסיבות אנרגטית ועצבנית, במובן הכיפי של הביטוי.

לאחר שאהבנו את המראה הפנימי והחיצוני אפשר לצאת למסע גילויים והנאות בהתאם לרכב.

 

בשבת בבוקר התייצב יוסי, בחור גדול מידות שבודק באופן תדיר בכל רכב האם מותקנת בגג, בצד הנוסע, ידית אחיזה להקלת היציאה מהרכב.

משנחה דעתו בעניין, הרכב מקבל את הסימן הראשון לשביעות רצונו המלאה, ואם זה היה תלוי רק בו, כל השאר חסר חשיבות.

יש ידית? אפשר לנסוע בשלווה.

 

מסלול היום לא יהיה רווי מאמצים, ובהתאמה גם בעלייה בכיוון עיר הקודש מנוע הקאנטרימן לא הגביר את קולו, ואפשר לשני המקשישים לנהל שיחה ברומו של עולם.

המוזיקה החרישית שבקעה מהרמקולים (ברמה זו אינם ממותגים), הייתה צלולה ולא הפריעה.

בנתיב המהיר, אני מקבע כהרגלי את מהירות השיוט, ומאפשר לכל אמצעי הטכנולוגיה לשלוט על הבטיחות של מרכז הנתיב, ומניעת התנגשות צפויה.

המיני בנקודות אלו מקבלת את הציון המירבי ליעילות מושלמת.

כאמור, ממשק אנדרואיד אוטו עובד כאן באופן אלחוטי, קל ונגיש.

כאשר הרכב משייט בנינוחות (ובבטיחות) יכול הבוחן התורן לבדוק כל שינוי על המסך כיצד מתורגם לצד המעשי.

 

בכניסה למושב בית נקופה יש שער צהוב סגור, כפי שיש כיום במרבית היישובים, אולם לא צריך להמתין הרבה זמן עד שהשער יפתח.

אנו נכנסים דרכו, ומפליגים אל תוך המושב בנתיב מקביל לכביש 1 היורד מהבירה, למרחק של מספר דקות.

מקטע האספלט ממשיך בנתיב כורכר, ללא בעיות עבירות עד שנגיע לעץ על צד הדרך ולשמאלו שביל בנוי בכפיסי עץ עולה במדרון.

"... עין המסייעת 7020 הוא מעיין שכבה בנחל כסלון שבהרי ירושלים, כחצי קילומטר מזרחית למושב בית נקופה.

במקום בריכת בטון קטנה ורבועה הממוקמת בתוך חציבה בגודל 10 * 9 מטרים, שהיוותה ככל הנראה את הבריכה בימי קדם. הבריכה מקבלת את מימיה דרך נקבה באורך של כ 25 מטרים המובילה אליה את מי הנביעה מכמה כיוונים.

על פי רשות העתיקות, תיארוך הנקבה והבריכה הוא מן התקופה הרומית בארץ ישראל והיא שמשה בעיקר את הלגיון ה 10 שחנה במקום וצר על ירושלים בימי בית שני.

.. המקום היה מוזנח במשך עשרות שנים לאחר שהבריכה נסתמה במכוון על ידי גורמים שונים בעקבות עבודות שנעשו באזור. הטבע השתלט עליו, טרסות קרסו והעתיקות במקום כוסו באדמה. לאחר עשרות שנים של הזנחה, המתחם כולו שופץ ושוקם על ידי לוחמים בעבר ובהווה של הפלוגה המסייעת 7020 ותושבי בית נקופה כאתר הנצחה לזכרם של 13 מלוחמי הפלוגה המסייעת של גדוד 7020 (פלוגת מילואים) שנהרגו ביום 9.4.2002 בקרב בג'נין, במהלך  מבצע חומת מגן..."

עין המסייעת (7020)

אני לא יודע מי אחראי על האתר כיום, אבל העשבייה הצומחת, והלכלוך סביב מעידים על הזנחה ארוכה, וגם המים ומה שיש בהם אינם מזמנים טבילה בכלל.

הזנחה ולכלוך- קווים לדמותם

וחבל, שכן האתר עצמו נראה שווה כמקום שיד אכפתית יכולה לנצל ולשמר.

מעיין נוסף שעמד אצלי על הכוונת, לא הרחק משם הוא עין נפתוח שבליפתא, אבל הגישה לכפר הציורי הנטוש חסומה במחסום, והמורד התלול היוו תירוץ מספיק טוב להגיע שוב ביום חול, אולי המחסום נפתח, או להתחיל להתאמן ולשפר את סבולת לב ריאה לבני העשור השביעי.

חברי למסע אומנם סיים את לימודי ההנדסה שלו לפני שנות דור, והשכלתו האישית רחבה, אבל את הפרט החשוב המייחס את האמונה למקום בו בני ישראל חצו את הירדן בהיכנסם לארץ, הוא לא הכיר, על כן בירידה מכביש 1 לכיוון ים המלח, פניתי שמאלה על כביש 90 לכיוון בית שאן, אל אתר הטבילה המוכר בשמו קאסר אל יהוד.

"... קאסר אל-יהוד ("ארמון היהודים") הוא המקום שבו, על פי המסורת היהודית,  חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען. בבית עברה השוכנת מול קאסר אל-יהוד, על הגדה המזרחית של נהר הירדן, הטביל, על פי המסורת הנוצרית, יוחנן המטביל את ישו ואת מאמיניו, ואתר הטבילה נחשב כשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר הקדוש בירושלים.

עוד מקובל לזהות באתר את המקום בו נפרד אליהו מאלישע ועלה במרכבות האש השמיימה..."

קאסר אל יהוד

היות וכידוע תיירים אינם מגיעים לארץ מאז תחילת המלחמה, האתר שהינו השלישי בקדושתו למאמינים הנוצריים עומד בשיממון למעט מבקרים מקומיים הבאים לארח חברה לחיילים המשועממים המוצבים כאן לאבטחה.

בפעם הקודמת בה ביקרתי במקום זה היה בחודש מרץ לאחר גשמי זעף שהכפילו את רוחב גדת הירדן, והמים הציפו את הבמות עליהן עומדים המאמינים לפני רדתם למים. סימני הנזקים ניכרים עד היום, וכל חלקי הדק ההוא מוטלים רקובים בשמש, לצד עבודות שיקום הנערכות במקום.

בגדה ממול (מרחק של כעשרים מטרים לכל היותר), ישנם תיירים שהגיעו לטבול ללא חשש.

חזרנו אל המיני שעמדה בצל בסבלנות, על מנת לדלג אל מעבר הגבול גשר המלך חוסיין, והיות ואנו לא חיים באירופה בה הגבולות בין המדינות פתוחים למעבר חופשי, אנו מסתפקים בצילום יחיד של מקום האמור לסמן חיים שפויים של שכנות טובה, ועל כן, חזרנו לכביש 90 ובנסיעה רגועה של כעשר דקות הגענו לגן לאומי עינות צוקים, המוכר בשמו עין פשח'ה.

בשנים האחרונות אני נוהג לפקוד את המקום הנעים והקסום הזה בעיקר בימות הקיץ החמים על מנת לטבול בבריכות המים במקום, אך לאחרונה הוסיפה רשות הטבע והגנים אטרקציה נוספת לאתר, והוא מרכז מבקרים חדיש ומודרני, שמוסיף עוד ממד לאתר הזה.

מרכז המבקרים החדיש

משפחות עם ילדים קטנים, וכאלו שאינם מכירים את כל תופעות הטבע, של עולם הגיאולוגיה, החי המים והצומח המקיף את האזור בכלל ואת האתר בפרט, מוזמנים להיכל אל היכל גדול דמוי גוש סלע ענק ובו מספר אזורי מידע.

תחילה נכנסים למשך כשתי דקות אל מסדרון אליס אשר הינו מיצג בעלי חיים וצמחים.

עוברים אל אולם גדול בו מוצג סרט מרשים וצבעוני במשך כ- עשר דקות על ים המלח, היסטוריה וגאולוגיה, לאחריו עוברים אל אולם נוסף כדי לחזות בעוד סרט הנמשך גם הוא כעשר דקות והוא על בעלי החיים בשמורה.

המיצגים הללו נפתחים לקהל בכל שעה עגולה משעת הכניסה עד שעה לפני סגירה (פרטים במקום).

גם בשמורה עצמה רואים סימני שינויים, אבל המים בבריכה הגדולה והעמוקה (עד כמטר וחצי) הם סיבה מצוינת לרבוץ בהם ולשכוח כי חם בחוץ.

בשמורה נבדלים מקומות בהם רוחצים ובין מקומות בהם אוכלים, ואין ערבוב של הדברים למען שמירת הניקיון.

נעים להיכנס את האתרים של רט"ג, שאומנם עולים כסף, אבל שומרים בהם על הניקיון והשלווה.

 

ימים כאלו שנעים בין טיולים רגליים לרביצה במי מעיינות, דורשים גם התייחסות למה שממלא את הבטן, על כן יצאנו מהאתר עוד לפני שקיעת החמה, ופנינו בחזרה בכיוון ירושלים.

הפעם נתתי לסוסים של הסופגנייה הנאה להראות את מה שהם יודעים, ואוהו, איך שהם יודעים.

גם בעליה תלולה יחסית, וגם בכזאת שהיא מתונה אך ארוכה, הקאנטרימן לא הראה שום סימן לחולשה או צורך להפגנת גבריות בקול מנוע רועם.

הוא שותה את העליות בקלילות של מישהו שרק התעורר, אבל למרות שזה נראה פשוט הייתי שמח לראות כאן אמצעי כלשהו (למשל אותם מנופי שליטה מתחת להגה) לשינויי הילוכים כרצון הנהג.

ליד הלבנונית באבו גוש יש מגרש חניה גדול ומאולתר בחורשה, והמסעדה עצמה הומה אדם בשבתות בצהריים ואילך.

לא באנו לסעודה של ממש, אלא למנת חומוס שתסגור פינה.

זה לא חומוס מהסוג שלוקח אליפות בעיניים עצומות, אבל בהחלט חומוס סביר שבה לתת מענה מיידי לבעיה כואבת. תרתי משמע.

ואחרי ששבענו מספיק, חזרנו אל המיני שתיקח אותנו מעכשיו בשלווה מוחלטת אל המרכז.

 

מיני קאנטרימן החדש מתגלה כרכב מהסוג שאוהבים לפני שנוהגים בו, ומתאהבים בו עמוק יותר תוך כדי, ואחרי.

זוהי אהבה שבאה ממקום של השלמה.

ברגע שהרצון שלך נפגש עם הצורך שלך, ומקבל מנה נעימה וטובה של כל מה שצריך, ואם חלילה מתגלה איזה פגם או חוסר הוא מתגמד אל מול ההיצע, התוצר השלם עולה על סך חלקיו.

הקאנטרימן הזה הוא מסוג הרכבים אשר נכבשים בקסמו הכובש, ולפעמים זה מספיק.

לאהבה הזו יש מחיר, והמחיר הזה אינו עממי בכלל, וברף המחיר הזה יש לא מעט מתחרים שכל אחד מציע יתרונות משלו.

הקאנטרימן מביא אישיות משלו, שימושיות לכלל צרכים, מוניטין של בית טוב, והרבה שעות של הנאה.

ובעיקר, ומעל הכל מראה ועיצוב שיביאו הרבה גאווה לבעליו החדש של הקאנטרימן.

 

ירון הולנדר (ויוסי)

ספטמבר 2023

 

מיני קופר קאנטרימן

רמת גימור פייבוריט

מנוע טורבו-בנזין מיקרו-היברידי

נפח 1.5 ל'

הספק 170 כ"ס.

מומנט 28.5 קג"מ

מחיר בסיס: החל מ-265,000 שקל (רכב המבחן 299,000 שקל), לפני אגרה.

 

בית נקופה.

עין המסייעת.

עין נפתוח.

קאסר אל יאהוד.

מעבר גבול גשר המלך חוסיין.

עינות צוקים.

מרכז מבקרים חדש.

הלבנונית באבו גוש.