לחצות את הרוביקון

אי שם באמצע ציר הנפט רעדו לי הביצים, ולא מקור.

שיפוע ארוך בזווית מפחידה (בערך 55 מעלות פלוס מינוס, אבל אל תתפסו אותי במילה כי בלימודי גיאומטריה לא הצטיינתי) בשם "מעלה חווה", ניצב לפנינו.

"שימו גז קבוע ולא לעצור בשום אופן" אומר ומצווה דרור, בקשר.

"על החיים ועל המוות", המהמתי לעצמי מנטרה ישנה משנות הילדות, אך לשם שינוי כאן, בשיקול מוטעה אפשר להיות עוד סרטון מפחיד ביו טיוב.

ידית ההילוכים הקצרה נקבעה על LOW4, רגל ימין לחצה בכוח את הדוושה והרוביקון הכחול נע באיטיות, מתא המנוע בקעו צרחות בסל"ד גבוה, תוך כדי העלייה אני מרגיש איך הרכב משנה את ההילוכים בהתאם למאמץ.

הגלגלים הגדולים חרקו במאמץ לאחוז את הקרקע, וירקו אבני חצץ לכל עבר. אבק סמיך נוצר מאחורי הרכב, הג'יפ הגדול קיפץ והטלטל, והנוסעים שאיתי היו עסוקים בתיעוד המעלה בטלפונים שלהם, והיו לדעתי מנותקים מהמציאות המלחיצה (ועדיף שכך).

לשמחתנו הגדולה מדובר רק בזווית ארוכה שאין בה בורות ומדרגות, שכן לו היו, מן הסתם היא הייתה מסוכנת הרבה יותר.

חצי דקה בה פעימות הלב שלי המואצות התחרו באלה שבקעו מהמנוע, והרגשתי את שטף האדרנלין כובש כל פיסה בגוף שלי.

במישור, בקצה המעלה יצאנו מהרכב עם זרמים ברגליים המביעים את עוצמת החוויה.

זה היה ביום השני שלנו במסע סובב מכתב רמון, ובהחלט היווה את אחד מהשיאים רבים שבו.

ואיך בכלל הגענו עד כאן?

 

אומרים, כי כאשר הכוכבים כולם מסתדרים בניהם, ויוצרים רצף הגיוני, מתרחשת שורת אירועים שעל פניהם אין קשר בין א' ל-ב'.

למעלה מחודש לפני כן, שוריין עבורי ג'יפ רוביקון, אחרי שכבר נדנדתי מספר חודשים לקבל אותו למבחן, ומרגע שהבקשה אושרה, חיפשתי את הדרך הראויה למלך מלכי המותגים.

זה שעל שמו נקראת אופנה שלמה של טיולים, של מדד לקשיחות, ושל גבריות מוחצנת.

ג'יפ המציאו את הירידה לשטח, את ההתמזגות עם הטבע, וההתגברות על כל מכשול, והרוביקון הוא היהלום שבכתר.

אגב, גם במשפחת רוביקון (שהיא תת שלוחה של רנגלר), יש מספר רמות גימור, וקשיחות.

הרוביקון קרוי על שם Rubicon Trail בקליפורניה, אחד ממסלולי השטח הקשים בעולם. היכולת של הדגם להתמודד עם המסלול הזה הפכה אותו לסמל למיומנות שטח.

בעוד שניתן לרכוש ביבוא מקביל את שני דגמי הקצה רנגלר רוביקון 392: גרסה עם מנוע V8 בנפח 6.4 ליטר, המפיקה 470 כ"ס, עבור אלו המחפשים ביצועים גבוהים במיוחד.

וכן  את רנגלר רוביקון Extreme Recon: גרסה עם שדרוגי שטח מתקדמים, כולל חבילת AEV, המיועדת לחובבי שטח קיצוני, אני מקבל לידי את זה הנמצא שני בפסגת הדגמים המיובאים על ידי היבואן הרשמי, סמל"ת.

רכב המבחן מגיע בצבע כחול בוהק, שקשה להתעלם מנוכחותו הן בכביש, ועל אחת כמה וכמה בשטח, ועם מספר תוספות שהותקנו בארץ, כמו כננת מובנית בפגוש קדמי, מגיני פנסים, שולחן מתקפל מובנה בדלת אחורית, מדף מתכת מתקפל בתא המטען, ועוד.

בגחון הרכב הוסיפו שבע יחידות מיגון נוספות להגן מכל צרה וסלע. (ואין חשובות מהן).

לאחרונה החליף היצרן את המנוע הוותיק 3.6 ליטר בתצורה 6V, במנוע בנפח שני ליטרים מוגדש טורבו, ועם ארבעה צילינדרים (בטור) שמפיק עוצמה של 270 כוחות סוס, ומומנט בשרני של 40.8 קג"מ.

יודעים לספר אנשים השטח המנוסים כי המומנט משמעותי לעיתים יותר מההספק, וככל שהמספר גבוה יותר יכולות הרכב לצלוח מכשולים בעייתיים תהייה עדיפה.

אחת הסיבות לשינויי מבנה המנוע הוא ברצון לחיסכון משמעותי בצריכת הדלק (עובדה משעשעת לרכב העולה סביב חצי מיליון שקלים), והמספר שהופיע על הצג כאשר קיבלתי את הרכב היה שונה משמעותית לזה שהופיע כשאני החזרתי את הרכב לאחר יומיים לא פשוטים שכללו נסיעות למרחק 550 ק"מ. (הנתון שלי היה הרבה יותר טוב, למי שלא הבין).

אם יש איזה דיסוננס שמחפש המבקר לרגע הוא בין המנוע הנוכחי, לרכב עצמו.

גם בשל ההיכרות עם המותג, ועם מנועים המגיעים מהיבשת הגדולה, אתה מצפה כי ברגע ההתנעה תשמע נהמה חושנית וגרגור עמוק של עוצמה גדולה, אך מאידך, מה שנשמע בחניון היבואן, היה סאונד של היונדאיי אקסנט של השכנה שלי.

("לא מה שציפית" כמו שאומרים באחת הפרסומות).

ואני אחשוף כאן ספויילר מוקדם, זהו הדבר הכי שלילי שאני יכול לומר על הרוביקון בסיכום, לפני שאגיע בכלל לסיכום עצמו.

היות ונבנה איזה סולם ציפיות, לא יכולתי לנסוע עם הרוביקון הזה ל"סתם" טיול.

זה חייב להיות כזה שייקח את הרכב ואותנו אל הקצוות (ההגיוניים פחות או יותר), וכפי שכתבתי לעיל, רצה הגורל (או מערך הכוכבים) כי חופשת חנוכה תיצור אי אלו אפשרויות מרובות, לשלל כיוונים וקבוצות.

ידידי דרור ברלי מאתר השטח הישראלי (אתר השטח הישראלי 4X4) הזמין אותי להצטרף לטיול סובב מכתש רמון.

אפשר לומר שהתחלתי להזיל ריר, למקרא שפע האתרים הצפויים, וגם ההבטחה החצי סמויה, כי המסלול הקשוח מתאים לרכבים ממוגנים גבוהים וחסונים.

בדיוק מסלול התפור למידותיו של האמריקאי הזה.

מה גם, שמדובר על מסלול בן יומיים הכולל לינת שטח.

וכאן רבותיי אשים כוכבית.

·       יש אנשים שפוייק'ה בלילה, מדורה, ולינה באוהל, (עם אופציה לחרגולים, נחשים, עקרבים וכיוצ"ב) עושה להם את זה.

ויש מפונקים.

שפחות. (נחזור לעניין בהמשך).

 

יש אוהל לשישה

למרות, ואל אף האמור, הבטחתי את נוכחותי באירוע.

אפילו התאמנתי בבנית האוהל

הזמנתי את עודי ומושיק לחבור אלי להרפתקה המובטחת, שכן תפקיד ראוי יש למתלווים אלי.

להיות אלו שמתעדים.

אם מצליחים לחצות את המסלעות בהצלחה, מה טוב, וזה עובר ישר לרשתות, ואם אלו פאדיחות, אז כנראה שהאשמה בצלמים.

כאשר יש בצוות שניים שבילו בטנקים חלק משמעותי בחייהם, סביר להניח כי רשימת הציוד שלהם תכיל בערך את מחצית תכולת ביתם, וכך יצא כי בצאתנו לדרך היה הרוביקון עמוס מקצה לקצה, כולל שני אוהלים גדולים (למה שניים? ככה!) מזרונים, שמיכות, והמון אוכל שיספיק גם ליותר מיומיים.

אנשים שרוכשים רוביקון לשמש אותם באופן כזה משכילים לרכוש אוהל מתקפל על הגג, ואביזרים שישחררו מקום בתא הנוסעים.

אחד מאיתנו המתגורר בצפון יצא לדרכו בארבע לפנות בוקר, שני פגש בו בשש, ואת השלישי בכלל אספנו בדרך כדי לעמוד בשעת היעד.

להיות בתשע בבוקר במצפה רמון.

נקודת ההתחלה של הטיול המיוחל.

על הכביש המהיר, מקבעים את המהירות עם בקרת השיוט, וכאן הרוביקון מתנהג ככל רכב מקובל, למעט שריקת הרוח הנובעת מהגג הפריק, לא נרשמת כאן דרמה גדולה.

היות וכאמור מוצא הרוביקון מאמריקה הגדולה בה מותג התפוח שולט ללא עוררין, מחזיקי טלפונים כאלו נהנים מחיבור אלחוטי, ואילו אלו המעדיפים את האנדרואיד, יאלצו לחבר בכבל את המכשיר שלהם לרכב.

ואם מזכירים חיבורים, יש כאן מכל סוג, החל מחיבור 12 וולט, דרך USB רגיל, C TYPE וגם חיבור חשמל רגיל.

סאבוופר בתא מטען של אלפין

יש אנשים שזה עושה להם ויברציות

בפינת הביזאר נמצא כאן מובילאיי בהתקנה מקומית, שלא ברור על מה ולמה, כי בעיקר המכשיר הזה מוציא צפצופים, ואם ברכב יש בקרת שיוט אדפטיבית מי צריך מערכת פאסיבית?

 

במצפה רמון בבוקר, בשעה תשע רוח כפורית נטרזת (תודה לשמוליק ויינשטיין על ההשראה) מקבלת את פנינו כרומזת לעתיד לבוא.

יעל מקומי וסקרן עומד(ת) לידנו, שוקל האם כדאי לו להצטרף.

דרור אוסף סביבו את קבוצת הנהגים המגיעה עם שלל מותגים ודגמים, ולאחר תדרוך קצר יוצאים לדרך החוצה את מצפה רמון לכיוון מצפה הכוכבים, שם אנו נפרדים מהכביש הישן ועוברים לדרך עפר מהירה.

ליד חוות האלפות אנו פוגשים עדר לאמות שיצאו לשוטט, להרגיש כמו בבית עם הקור הזה.

לפי המבט שלהן הייתי מהמר שהן שואלות, למה?

לפני שאנו מתחילים את המקטע הקשה והאתגרי של היום, אנו מתקבצים בתא שטח שטוח בין גבעות, לצורך ארוחת בוקר.

(יש לזכור כי מי שהבוקר שלו התחיל בארבע, מבחינתו זו כבר ארוחת צהרים).

קר כאן. מאד. השמש השקרנית שולחת קרניים שלא מזיזות לאוויר הקר מהן.

אבל, היות ומתוכנן יום שכולו נהיגה זה המקום היחיד, בו ניתן לבצע הפסקה מתוכננת לארוחה ומינגלינג של היכרות בין המשתתפים.

המהדרין שבין הג'יפאים לא יוותרו על הוצאת אמגזית ובישול תה/ קפה שגם יחמם וגם ימריץ.

לאחר שכולם התמלאו די הצורך, הגיע הזמן להתחיל את האירוע שלשמו התכנסנו.

"...שניים שלושה דברים שלא ידעתם על מכתש רמון:

בערבית קראו לו "ואדי א-רומאן" – כי הרומאים עברו כאן בדרך הבשמים.

השם העברי פשוט העתיק את צליל השם הערבי.

מרכז המבקרים המחודש הוקם להנצחת זכרו של אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון.

אורכו של המכתש הוא 40 ק"מ, רוחבו המירבי 9 ק"מ ועומקו המירבי 350 מטר

זהו המכתש הגדול ביותר בארץ – גדול יותר מהמכתש הגדול.

למעשה זהו המכתש (האירוזי) הגדול ביותר בעולם כולו – אין עוד תופעה כזאת. (ולכן אגב, באנגלית נכתבMAKHTESH  ולא CRATER שזה מכתש שנוצר מפגיעת מטאור).

כביש אחד מטפס את המצוק של המכתש ומוליך ליישוב מצפה רמון. נקרא "מעלה העצמאות".

בנוסף לכביש יש ארבעה מעלות ל-4X4: מעלה ערוד (דרגת קושי קלה), מעלה רמון (בינוני-קשה), מעלה מחמל (קשה, וסגור למעבר), מעלה נוח (קל-בינוני).

עד שנת 1994 התנהלה במכתש כרייה של מחצבים, בעיקר חרסית, גבס וחול.

כיום אזור המכתש כולו הוא שמורת טבע.

בניגוד לרוב שטחי הנגב, מכתש רמון הוא לא שטח אש ולכן אפשר לטייל בו גם באמצע השבוע.

נחל רמון מנקז את מכתש רמון, נשפך לנחל נקרות שנשפך לנחל ערבה.

בספטמבר 2017 הכירה ההתאחדות הבינלאומית לחשכת הרקע במכתש רמון כ"שמורת אור כוכבים" – בזכות זיהום אור נמוך.

זה האתר הראשון במזרח התיכון שהוכר ככזה.

השילוט שמפנה לקיר האמוניטים הוסר בעקבות מעשי ונדליזם – אנשים עקרו מאובנים מהקיר כדי לקחת הביתה..."

אתר שבילים

מעלה רמון נבחר להיות המתאבן של הטיול.

מדובר במספר מקטעי עבירות קשה, המצריכה הכוונה קרקעית, ומעבר של כל רכב בנפרד.

דרור, כמי שמכיר את המקום, מדלג עם הסופה הקשישה שלו אל הנקודה הרחוקה ביותר, וחוזר רגלית אל כל נקודה בה צריך להדריך את הנהגים.

זה גם המקום בו כל הצלמים מתאספים סביב.

לרוביקון, מעבר לידית ההילוכים המאפשרת מעברים בין HIGH  ל- ,LOW יש אופציה נוספת להסיט את ידית ההילוכים "הרגילה" למצב ידני, בו הילוך M1 (לדוגמא) יתן יחס העברה איטי מאד שמאפשר זחילה איטית ומבוקרת, M2 יעשה את זה טיפה יותר מהר וכן הלאה, בהתאם לרמת הקושי.

לכן, במקטעים שכאלו בהן נדרשת זהירות מופלגת עם ציר התקדמות איטי. זוהי התנהלות נכונה יותר, בלי שימוש בדוושת הגז או הבלמים. לתת לרכב להתנהל באיטיות כאשר מביאים כל גלגל למקום בו ימנע חיכוך של הגחון (הממוגן), עם הסלעים.

(מערכת בקרת זחילה (Off-Road Cruise Control) Selec-Speed Control:

מערכת בקרת מהירות בשטח המאפשרת לנהג להתמקד בהיגוי בזמן שהרכב שומר על מהירות קבועה במעלה או במורד תלול.

 

כמו כן לרוביקון עוד "נשקי יום הדין" שהם:

נעילות דיפרנציאל אלקטרוניות

נעילות דיפרנציאל Tru-Lok®:

ניתן לנעול את הדיפרנציאל הקדמי והאחורי באופן עצמאי בלחיצת כפתור.

זה מאפשר חלוקה שווה של כוח בין הגלגלים על אותו סרן, לשיפור האחיזה במצבי שטח חלקלקים או במכשולים שבהם גלגל אחד עלול להתרומם באוויר.

כאן מתבצע הקסם

ניתוק מוט מייצב קדמי (Sway Bar Disconnect)

מאפשר ניתוק של המוט המייצב הקדמי בלחיצת כפתור, מה שמגדיל את מהלך המתלים ומשפר את המגע של הגלגלים עם הקרקע במצבי שטח קשים.

תכונה זו אידיאלית לנסיעה על סלעים ובמקומות שבהם נדרשת גמישות מקסימלית של השלדה.

 

כאן, בקטעים אלו ניתן לבחור ולשלב בין המערכות השונות, ולמעט נעילת הדיפרנציאלים להן לא נזקקתי כלל (יעילות בעיקר בעליות מסובכות), הרוביקון שב ומוכיח את המוניטין הרב שיש לו.

לאט, בקלילות, וללא מאמץ מיוחד.

באולם התצוגה עומד דגם הקצה הנמכר בארץ, שיש לו עוד 2 אינץ'' בגובה וגם מתלים משופרים, שאני משוכנע שהיה חולף על כל האבנים הללו כעניין של מה בכך.

כל הרכבים שעמנו (כולל 3 סוזוקי ג'ימיני, טויוטה לנד קרוזר, לנד רובר דיפנדר קלאסי, מיצובישי פאג'רו וטויוטה FJ קרוזר נדיר), עברו את כל מכשולי הטבע ללא השארת עדויות בשטח כי ביקרו בו.

הירידה במעלה חושפת את היורדים לנופיו המרהיבים של המכתש מזוויות לא מוכרות.

בחלק מהמקטעים אנו פוגשים תנועה המגיעה מלמטה, וכאן צריך להפעיל גמישות מחשבתית, והתנהלות זהירה, על מנת לאפשר מעבר נוח לשני הכיוונים.

כאשר אנו מגיעים בשעת צהרים אל תחתית המעלה, מתגלה שטח צחיח בעל מראה מאופיין של המכתש.

השמש הנמוכה, השמים הכחולים וענני האבק מייצרים כאן שילובי צבעים מרהיבים.

עכשיו אנחנו נוסעים על דרך עפר מהירה שאין בה אתגרי עבירות בכלל.

בדרכנו אנו חולפים על פני הנקודות הבאות:

מעלה ערוד, נחל ערוד, הר עידו, נחל עודד, בארות עודד, אך לא עוצרים באף אחת מהן, אלא ממהרים לֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻהגיע לחניון לילה בשעות האור. בדרך עוצרים בחניון על הציר לצורך ארוחת צהרים חפוזה.

בחניון הלילה המיועד כמה הקדימו אותנו מטיילים רבים שהגיעו לחוות את המכתש בסוף שבוע וחג, ואנו מחפשים אתר חלופי.

דרור מושך אותנו בחזרה אל מצפה רמון, ושוב אנו נוסעים בכיוון מצפה הכוכבים, אך הפעם במקום להמשיך ישר פנינו שמאלה ושמאלה אל חורשה קטנה ונחבאת.

כאן הוחלט להעביר את הלילה, היות ואין מטיילים נוספים מסביב ומובטח שקט.

אבל בחוץ קר.

קר מידי, לטעמי האישי.

וכאן אני חוזר אל הכוכבית שהעליתי קודם.

ג'יפאות מקושרת תדיר עם סוג של קשיחות, ספרטניות קיצונית, שמצד אחד דוגלת בכמה שפחות, אך מאידך מחפשת להביא את שיא הפינוקים לשטח, וכך תמצא מקלחות, אוהלים, מטבחים מדוגמים במקומות הכי נידחים, ולו היה לי רכב כזה משלי, אני מאמין כי הייתי דוגל בשיטה להביא את מקסימום הנוחות למינימום תנאים.

והיות וכך, וכן בשל העובדה כי בעשור השביעי של חיי, אני מוצא עדיפות לדברים שצעירים ממני ידחיקו מכל מיני תירוצים, יצא שחניון הלילה של המסלול המפוצל יתבצע בחורשה נידחת בפאתי מצפה רמון.

טמפרטורות הלילה אמורות להיות תחת עשר מעלות, מה שמבטיח קור לא נעים בעליל.

אני, פחות התחברתי לרעיון.

בהברקה של רגע, הצעתי לחברים שאיתי, לנסות למצוא לילה נוח באכסנייה כלשהי במצפה רמון, (למרות שברשותנו שני אוהלים וציוד לשינה בחוץ), ולהפתעתי כבר בניסיון הראשון התבשרתי על חדר זמין לשלושה, במרחק חמש דקות נסיעה, במחיר זמין והגיוני.

הגענו, למקום הנמצא ממש בלב מתחם פעיל של ארומה ומקדונלד'ס במצפה.

ועל כן מילה מתבקשת על הבחירה האישית ללון במלון צוקים, מצפה רמון.

החדר התגלה כמרווח נקי ונוח.

יותר מזה, אגב, שלשה גברים, לא ממש צריכים.

המים הרותחים במקלחת הסירו כל בדל התנגדות קודמת.

מיטה נקיה, חדר סביר, תה/קפה זמינים, שירותים ומקלחת היו בדיוק מה שהיינו זקוקים לו.

וזה, לטעמי האישי, עדיף על כל חווית לינה באוהל קר.

אישי לחלוטין.

ואם מישהו רואה בזה המלצה חמה למקום, אזי כן. זו המלצה חמה חכמה ונכונה לכל מי שמתחיל, מסיים או באמצע טיול קשוח.

 

שבת בבוקר.

אחרי קפה ועוגה ב"לובי" החביב, אנו חוברים לקבוצה שלנה כזכור תחת מעטה הכוכבים.

מד המעלות מורה על 7 מעלות בשבע בבוקר, כנראה היה פחות מזה מוקדם יותר.

הקבוצה שלנה בשטח דיווח כי באוהלים היה חם.

חם, כנראה זה עניין יחסי.

אנחנו שבילינו במיטה נוחה מגיעים ליום השני רעננים ונקיים, וזמינים ליום שכולו מובטח להיות אירוע ארוך של עבירות ומסלול מעניין.

 

פתחנו בנסיעה מנהלתית ממצפה רמון על כביש 40 היורד למכתש.

פנינו שמאלה אל גן לאומי צבעי רמון שאינו מאכזב אף פעם ביופיו הטבעי, ובשפע צבעי שכבות הקרקע רוויות המינרלים השונים.

הגן הלאומי הזה שכבישיו מסודרים וחדישים, מוביל את המטייל אל המון נקודות עניין, במרחביו הגדולים, אולם אנו חוצים אותו, ובצומת דרך עפר המובילה ימינה אל נחל גוונים ושמאלה אל חניון בארות, אנו פונים שמאלה, חולפים על פני חניון הלילה המסודר ועמוס מטיילים, ומגיעים אל נחל ארדון בשמורת הטבע מצוק הצינים.

ערוץ הנחל הזה בלב רמת סהרונים, שיש בו מגוון צבעוני מהפנט צובע את הערוץ ביופי מיוחד שאין שני לו.

בעוד הקרקע החולית נעה מחום כהה דרך סגול וורוד, קירות המצוקים צבועים בכל קשת צבעי חום ואפור.

עם שמים כחולים ושמש, בשילוב עצים בודדים הטבע מפעים ביופיו.

בקצה הערוץ אנו מוצאים רחבה גדולה בה נפתחים שולחנות של ג'יפאים רעבים שהגיעה שעתם לארוחת בוקר.

 

מאות בני נוער חניכי תנועת הצופים שיצאו למסע חנוכה, ומהווים את האנטי תזה לדור המסכים, משבשים בקטנה את דרכנו המתוכננת, ובמקומה אנו יוצאים בדרך המובילה אל מעלה נוח.

לא מזמן, בטיול אחר, ירדתי אותו, היום נעלה.

מעלה נוח, כשמו כן, במרביתו.

זוהי דרך משופעת שנסללה על מדרון הררי, ומרביתה אינה בעייתית.

הסיפורים מספרים שפעם (שזה יכול להיות לפני שבועיים, שנתיים או עשרים שנה. לך תסמוך על ג'יפאים עם זיכרון של בדואי), המעלה היה קשה יותר למעבר, אך היום הוא קל יותר. (בעיקר בירידה).

בקצה העלייה מחכה מדרגה לא גבוהה, ועליה בקשת רחבה אל המצפור שבסופה, כאן עומדים ומסתכלים על הבאים אחרינו.

נופי היום שונים לחלוטין מאלו שפגשנו אתמול, וגם מזג האוויר מעיר לנו פנים,  כמה נחמד לפגוש על מד המעלות את המספר 16 החינני.

המשכה של הדרך מובילה אותנו אל פתחו של מעלה מחמל (החסום).

הסיפור ההיסטורי של המעלה מספר כך:

מעלה מחמל היה חלק ממערכת הדרכים ששימשו את דרך הבשמים, נתיב מסחרי חשוב ששימש להובלת בשמים, תבלינים וסחורות יקרות מערב הסעודית (האזור של ממלכת נבט) לנמלים לאורך חופי הים התיכון.

השיירות שנעו באזור כללו גמלים ועגלות, ולעיתים קרובות היו צריכות להתמודד עם תנאי שטח קשים, כמו אלה שמאפיינים את מעלה מחמל.

העלייה התלולה דרשה מהסוחרים והגמלים מאמץ רב, ולכן נקודות עצירה היו מתוכננות מראש לשם מנוחה והתאוששות.

הנבטים, שהיו אדוני המסחר של המדבר, שלטו בדרכי המדבר ובנקודות המים.

הם פיתחו שיטות מתקדמות להובלת סחורות, כמו גם טכניקות בנייה לשימור מים לאורך הדרך.

מעלה מחמל היה כנראה חלק משרשרת נקודות הניווט והשליטה שלהם באזור הנגב.

לאחר שהרומאים כבשו את ממלכת נבט במאה הראשונה לספירה, הם המשיכו להשתמש בדרכים הקיימות, כולל מעלה מחמל, ותחזקו אותן לצורך שינוע סחורות וחיילים.

חלפו שנים, וקמה מדינת ישראל. לצורך העברת קו צינור נפט ממפרץ אילת עד לאשקלון נחפר והונח קו דלק לפי נוחות תוואי השטח. כאן במכתש השתמשו בתוואי הקרוב לזה הנבטי ונחצב מדרון תלול.

מדרון זה הפך עם השנים לחביבם של חובבי סאדו -מאזו בעלי רכבי שטח קיצוניים.

לאחר מקרי תאונה קשים נחסם התוואי למעבר, וכיום הוא מהווה נקודת תצפית נפלאה על בקעת המכתש.

אנו חוזרים לנקודה ממנו התסעפנו למעלה, וממשיכים בתוואי הצינור שנקרא "ציר הנפט".

זוהי דרך עפר שאין בה מטר אחד ישר. כולה עולה ויורדת כמו תולעת שיכורה.

וכך, לאחר נסיעה ארוכה מצאנו עצמנו למרגלות מעלה חווה האימתני והמפחיד, איתו פתחתי.

אחרי שהחזרנו את הדופק למצבו הטבעי המשכנו בציר המסומן שחור אל עוד אגדה מקומית שיש לה סיפורים ושמועות.

המנהרות המסתוריות מאגורות נחש צמא נמצאות בבקעת צין.

מי שיטרח ימצא ברשת מלוא החופן הסברים לתופעה שאף אחד לא קם ונתן לה רשמיות.

זאת לא הפעם הראשונה שלי כאן, ומן הסתם גם לא האחרונה, ובחלט נקודה שווה להגעה, אם כי הדרך אליה מחייבת רכב שטח גבוה.

את הרחבה המשקיפה על הבקעה אנו מנצלים לסעודה אחרונה בטיול.

אפשר לשבת עם כיסא מול הנוף הזה ולא להשתעמם לרגע.

רצוי מאד שהכיסא יתחבר לברז בירה ומשהו בשרי ללעוס, ואז החוויה מתעצמת.

מכאן, אנחנו חוזרים על הציר השחור, ופונים בהצטלבות  שלו לכיוון היציאה בכביש 40.

דרך העפר המהירה חולפת על פני המלש"ביה (אתר אימונים ללחימה בשטח בנוי), ומסתיימת ממש מול בית כלא נפחא.

הקבוצה נאספת בתחנת הדלק של עבדת למילוי דלק, ניפוח אוויר בצמיגים ומילות סיכום.

כמה גמלים נכנסים בג'יפ רוביקון?

טיול מוצלח מסתיים ככזה כאשר כל המטיילים והרכבים שלמים בגופם, אף אחד לא נתקע ולא נדרש חילוץ מסובך.

לשמחתי אפילו לא היה צורך להפעיל את הכננת המשולבת בפגוש הקדמי.

 

הרוביקון הזה הוא כלי הרכב שסוגר לי (אישית) שנה בה נסעתי על המון כלי רכב שונים.

מרכב קטנטן ועצבני עם מנוע בנזין והילוכים ידניים, דרך רכבים חשמליים עתירי טכנולוגיה, ורכבים שעברו גלגול או שניים. ועד למפלצות כביש ושטח מכובדות, אבל רק לאחד מכול אלה יש מוניטין מכובד שכזה.

ג'יפ רוביקון. אגדה.

לא סתם נכתבו על הרכב הזה שירי הלל.

לא בכדי הוא מככב ברשמית הפנטזיות האישיות של כי מי שאבק, שלג, בוץ וחול מרגשים אותו יותר מאספלט סלול.

רוביקון, הוא מותג על.

כל המתחרים שלו רוצים להיות כמוהו, או לפחות להיות קרובים עד כמה שניתן.

כמובן שניתן לקחת רכב שנקנה מיבואן, ללכת לסדנא מתמחה, לשנות ולשפר את הקיים, אבל ת'כלס, רוביקון הוא רכב, שאפשר לקחת ישר מנמל אשדוד אל הסלעים.

בלי תיווך של אף אחד בדרך.

מעטים הם כלי רכב כאלו, והרוביקון נמצא שם כבר הרבה שנים בזכות ולא בחסד.

רק שיחזירו לו את המנוע הגדול והרועם, חוץ מזה מרקיז הכול בסדר.

 

ירון הולנדר (מושיק ועודי).

דצמבר 2024

ג'יפ רוביקון D4

מנוע 2 ל' טורבו.

הספק 270 כ"ס.

מומנט 40.8 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:7 ק"מ/ל'.

מחיר: 455,103 ₪ (כולל אגרה)

 

מצפה רמון

מעלה רמון

מעבר ערוד

דרך חוצה מכתש רמון

חניון

חורשה תחת. מצפה כוכבים

מלון צוקים, מצפה רמון

 

גן לאומי צבעי רמון.

חניון בארות.

נחל גוונים.

שמורת הטבע מצוק הצינים.

רמת סהרונים.

נחל ארדון.

מעלה נוח.

מעלה מחמל.

ציר הנפט.

מעלה חווה.

מאגורות נחש צמא.

בית כלא נפחא.

 

*תודתי, כתמיד, לדרור ברלי, מלווה קבוצות מקצועי, ידען בחסד, וחובב אוהלים בטמפרטורות סביב האפס מעלות. ולאתר השטח הישראל 4X4 שאירחו אותי.