מבצע גלידה

 

22.10.2025

עכשיו כבר אפשר לספר.

בעוד מטוסו של דונלד ריחף בשמי ארצנו, קיבלתי טלפון נוטף אנגלית משובחת.

תמתין רגע, אמרתי לדובר מעבר לקו, זוגתי צריכה שאקפוץ לסופר להביא כמה דברים לחג, תוכל להתקשר אחר כך?

Cut the bullshit

אמר ברמקול קול מוכר.

I will pick you up at the airport.

אבל אשתי... אמרתי... יותר מפחידה אותי ממך.

Tell her, uncle Donald need you more.

וניתק.

אם צריך אז צריך, אמרה הזוגית. אם אתה כבר בשדה, תעצור בדיוטי ותביא שני חלב, ואם יש שמנת מתוקה תביא שש.

מותק. אפילו בדיוטי לא היה.

 

הגעתי בזמן להצטרף אל הלימוזינה הכי מפורסמת בעולם, ואולי היא חסינה לפצצות וטילים, ואולי יש בה פאר מוגזם ותקשורת לכל העולם, אבל פאקינג קריסטל מנטה לא יכלו לארגן? בשבילי?

זה אתם שהזמנתם, לא?

קיצר, דונלד, שיש לו אגב אנגלית של הקבצה ב', שטח בפניי את בקשתו האישית, הוסיף שראש הממשלה (ורעייתו) תומכים אישית בבקשה, (וחלילה לי לשכוח אותם בנאום התודות), וכך מצאתי את עצמי, ניצב כאדם הכי אנונימי, בשדה התעופה הבינלאומי של ישראל בדרך למבצע חשאי מסוג שיש בו סיכונים רבים (כמו האנג אובר, ג'ט לג, וכאבי בטן מאוכל רחוב), מול סיכוי קטן להצלחה ללא פגע.

את עצמי שאלתי שוב ושוב.

האם באמת פעם שלישית מזכה בגלידה?

 

הקרואסון היבש בנתב"ג ניבא על אסון קולינרי.

בצרפת מפעילים גליוטינה על פחות מזה, אך כשאני נכנס בשערי המקום הזה, אני הופך רעב באוטומט, וגם אם יתנו בטיסה חמש ארוחות מלאות, כנראה אמצא מקום לכל קלוריה, ולא משנה כמה טסתי ולאן, זה קורה תמיד ובכל טיסה.

לא שאני תולה תקווה רבות בחברת הלואו קוסט של אמירייטס, אבל בטוח שיהיה מוצלח יותר ממאפה הבצק הזה שהצמידו לו שם שהקשר בניהם מיקרי בהחלט.

צפויה טיסת לילה קצרה ואת הזריחה כנראה נתפוס אי שם מעל מדבריות ערב.

ההמראה התעכבה ב- 25 דקות, אך כפרס על התנהגות טובה קיבלתי לרשותי את כל שלושת המושבים, כך שאוכל  לתפוס נאפ, כך אני מקווה.

 

מצד שני מדובר בטיסה שאורכה פחות משלוש שעות.

 שמתי לב כי כאשר הטייס נסע לאחור, הוא לא הביט במראות, והסתמך רק על חיישני החניה המותקנים מאחור.

במקרה זה הצליח לו.

 

המטוס עצמו לא היה מלא לחלוטין ושורות רבות היו מלאות בחלקן.

מדי הדיילים אגב היו חריגים מהרגיל ובמקום הופעה יצוגית, הם לבשו חולצות משובצות, ונראו כמו קיבוצניקים בחגיגת שבועות, או משהו בסגנון.

(דברים שרק עין מיומנת של  אחד שראה עולם, שם לב אליהם).

אגב טיסת לואו קוסט, אפילו כריות אין להשיג על המטוס.

 בטיסות קודמות למדתי להכיר את טריק  העקיצה של פליי דובאיי.

זמן קצר אחרי ההמראה הם מנסים לפתות את הנוסעים לרכוש פריטי מזון מיוחדים כמו מנה חמה ושתיה קרה, אבל מי שיגלה איפוק של כחצי שעה, יופתע לקבל ארוחה חמה ומשקאות שכמה דקות קודם לכן הוצעו בתשלום.

שיטת מצליח גרסת חברת התעופה האמירטית.

ומה בתפריט של ארוחת הערב?

אפשרויות הבחירה (ונחמד שניתן בכלל לבחור) נעו בין פסטה בולונז עם בשר בקר לבין אורז צמחוני.

הבחירה בבולונז היתה נכונה וטעימה מאד, אם כי קטנטנה.

קטנטן במיוחד היה גם בקבוק המים המינרלים היוקרתיים שהוגשו עם הארוחה, ולדעתי כנראה נשאבו ממאגר עמוק וסודי ברכס ההימלאיה, מה שמסביר, את גודלו של הבקבוק המתחרה בבקבוקי המשקה שנמצא תדיר במיני בר בבתי המלון המכובדים.

 

על סמך הנתונים המוצגים על המסך מולי אני למד כי המטוס משייט בגובה של כ- 12 ק"מ, במהירות שיוט  של כ-950 קמ"ש (כמה זה מאפס למאה??), והטמפרטורה בחוץ קרירה למדי 54 מעלות, בצד המינוס של המד.

לקראת נחיתה, כאשר הטיסה כולה היתה בחשיכה גמורה מגיח גוש מואר באור יקרות של דובאיי.

המון צורות הנדסיות של שבילי תאורה מרהיבים מרכיבים את פסיפס העיר.

פשוט יפהפה.

 

דובאיי קיבלה את פני בחמימות נעימה, הלוואי שגם בנמל היעד יהיה ככה, למרות התחזית הגשומה לימים הקרובים.

אנא בכוח סלק גשמיך.

עכשיו יותר מתמיד.

 

טרמינל שדה התעופה של דובאיי עצום ומעורר פליאה על הסגנון האולטרה מתקדם שלו.

מעליות ענק ורכבת פנימית מנווטות בין הטרמינלים השונים.

23.10.2025

 

כשהשמש החלה לטפס מעל חולות דובאיי, ולחמם את האוויר, התכנסנו במטוס הגדול (דרימליינר של בואינג), לקראת ההמראה.

המושב המרווח  נמצא שתי שורות ממחלקת הביזנס היוקרתית.

 

העייפות מלילה ללא שינה הכריעה ולא הרגשתי את ההמראה.

שעה בטיסה ודיילת חמודה שואלת מה ארצה לארוחת בוקר.

הלכתי על השבלוני של חביתה ונקניקיה (כנראה עוף) על מצע מחית תרד ורוטב עגבניות.

ביס בחביתה גילה שתוכה מכיל פיטריות.

או שהייתי מאד רעב או שזה היה מאד טעים.

רוטב העגבניות לעומת זאת התגלה בעיקר כמיותר.

בנוסף הגיע יוגורט עם שבבי גרנולה ופירות יבשים.

כמו כן הכיל המגש קערת פירות (3 סוגי מלון, אבטיח ואננס טריים) , קרואסון קטן, קרקרים וגבינת פילדלפיה.

את כל הטוב הזה שטפתי עם כוס קפה ומיץ תפוזים.

ציון המבקר שבא לטוס 7.5

 

בופה נשנושים חופשי של האקונומי

גם המטוס הזה היה מלא רק בחלקו כך שיכולתי לכבוש שלושה מושבים לשינה נוחה יותר.

גם מקומות יקרים יותר עם מרווח רגליים גדול, כמו בשורות ראשונות או ליד פתחי היציאה היו פנויים לחלוטין, רק שבמושבים הללו לא ניתן להרים את משענות היד ליצירת  משטח ארוך.

 

סרט חביב בשם head of state  העביר לי את זמן הטיסה עם עצירה לארוחת צהרים שהריחה פיתויים.

 

הפעם בחרתי בעוף עם קשיו אורז ובק צ'וי על פני משהו עם בקר.

וזה היה חריף וטעים !!

סלט סלק עם חסה היה חמצמץ עם נגיעות מתוקות וקרנצ'יות. בפה עוד היה לי אפקט של חריף ואני לא יודע אם זה הגיע עם הסלק או לפניו.

לבסוף הבנתי שהקרנצ'יות הגיעה מרימונים.

היה בהחלט מעניין, עם מגע פיקנטי.

בסעיף הקינוחים הגיע לחמנית דגנים, סוג של עוגת כנאפה מסולת ושערות קדאיף על מצע ריבת חלב, ומיקס פירות יבשים.

קובית שוקולד קרקרים וגבינה צהובה, היו כתוספת ואת כל הטוב שטפתי עם סובניון בלאק וקוקה קולה מהבציר האחרון.

ציון ארוחה 9, בקלות.

 

איך אני אוהב את האוכל של אמירייטס, ואם את זה מקבלים במחלקת התיירים מעניין מה מקבלים המשודרגים.

 

אגב, מאחר ובשבוע הבא אנחנו הולכים לטוס 18 שעות!! ועכשיו זה רק 8 שעות, מעניין איך נשרוד.

 

מסע של 6500 ק"מ, מגיע לסיומו כאשר ננחת בטאייפה בשעה 20:45.

היום הזה היה קצר במיוחד.

שמיכת עננים כבדה  מקדמת את פנינו עד שירדנו נמוך ממנה, ואני באמת מקווה שאלו רק עננים ולא גשם.

 

הזמנתי חדר במלון שהייתי בו בפעם הקודמת, מסיבה לא ברורה מחירי המלונות בסופ"ש הזה גבוהים משמעותית, ואני צריך לבדוק למה.

המלון הזה מעוצב ברוח וינטאג' אך כשמתהלכים במיסדרנות הבטון החשוף יש תחושה של האנגר גדול.

תיקתקתי את כל הצ'ק אין, ולפני שפקיד הקבלה עפעף פעמיים, כבר הזמנתי מונית אובר שתיקח אותי אל שוק הלילה הקרוב.

אומנם הוא קרוב, אבל תיכף ייסגר, ועל מנת לא להישאר עם תאוותי בכפי, לקחתי מונית בעלות זניחה של תריסר שקלים, והגעתי בזמן לכל הדוכנים הטעימים.

בסניף עלי קראוון המקומי ממתינים בסבלנות שיתפנה כסא, ואז מזמינים או את מלוא התפריט שזה מרק ירקות וטופו או קערת דים סאם ובה 10 יחידות, שאלוהים בעצמו נגע בהן.

ואפשר גם וגם, ואז ההתפרעות הקולינרית מתבטאת ב 14 שקלין.

שומו שמיים.

אמאל'ה כמה שזה טעים....הלוואי כל יום

עוד דבר טעים בשוק הם כדורי תפ"א מתוקים, ולא ברור איך הם חלולים ואווריריים כל כך.

לקראת חצות בעלי הדוכנים שוטפים וממרקים את הקוביה שלהם, ואי אפשר לראות לכל השוק הזה סימן שהוא.

חזרתי רגלית למלון שנמצא פחות משני ק"מ משם וזכרתי את מרבית הדרך מהביקור הקודם.

 

שלל פיתויי השוק

עייף מת נפלתי על המיטה אחרי מקלחת מרעננת.

נתראה בבוקר.

 

24.10.2025

 

בתשע ורבע התקשרו מהקבלה, יש לך כאן חבילה אמרו, ואכן בלובי עמד השליח עם חבילה קטנה שלשמה התכנסנו.

 

הלכתי לחנות סבן אילבן הסמוכה לקנות לי ארוחת בוקר.

משולש סושי שהכרנו ביפן, מנת נודלס להכנה מהירה, בננה ומיץ תפוזים שיש לו טעם של מיץ שנסחט הרגע.

בחדר, זכרתי לא לשים את כל החריף וגם המעט שהוספתי שרף לי את הצנרת, אבל היה טעים ומשביע.

בחוץ חמים ורסיסי גשם.

 

אין שמש, וזה מבאס. אצא לטחון את העיר ולחפש אטרקציות.

 

Central art park

נבחר להיות הראשון.

אוטובוס לשם עולה 15 דולר מקומי.

בתרגום לשקלים זה בערך שקל וחצי. ניסיתי לשלם באשראי לא עבד. אשה מקומית ראתה מצוקתי ונתנה לי את הסכום במטבעות. החזרתי לה 10 ממה שהיה לי.

השימוש באשראי אגב חוסך מבוכות שכאלה.

 

הפארק אגב, קטן וחביב, אך לידו יש מתחם שלם המוקדש לאומניות שונות, חנויות ומופעים לכבוד משהו (אולי הסופ"ש).

זה נקרא

Huashan brick lane

יש כאן גלריות שונות וכל מיני מקומות עם כניסה בתשלום למשהו שמדבר לנוער המקומי.

 

בטאייפה מרבית המדרכות מקורות מתחת לבתי מגורים ועסקים, כנראה בשל מזג האוויר ההפכפך שיכול להיות לוהט או גשום, ולפחות עבור שתי התופעות הללו ניתן ללכת מרחקים גדולים מוגנים.

סמודיז מנגו שקניתי בדוכן רחוב היה טעים, אבל בתחתיתו היה כדור גלידה מנגו, קרמי, טעים בטירוף.

 

אגב, נשאלתי בדוכן באיזו רמת מתיקות ארצה את המוצר, כשהאפשרויות נעו מאפס למאה אחוז.

בשם הבריאות הלכתי על 30% ולא הורגש מחסור.

רופא המשפחה שלי יהיה גאה בי, ללא ספק.

בדרכי אני עובר ליד

Taipei east gate

שהוא ציון דרך היסטורי, וכך אומר הצ'אט ידידי.

"ה־Taipei East Gate (במנדרינית: 臺北府城 東門, וכינוי נוסף 景福門 Jǐngfú Mén) הוא שער היסטורי בעיר טאיפיי, טאיוואן.

השער היה חלק ממבנה חומות העיר של ימי שושלת צ’ינג, ומשקיף כיום על אזור מרכזי בעיר.

 

היסטוריה

 

בתקופת שושלת צ’ינג, סביבות 1882–1884, נבנו חומות סביב העיר טאיפיי (當時 Taipeh Prefecture) וכללו בין השאר את השער המזרחי.

 

על פי מקור: “The Taipei City Walls … were established in 1884 …”

 

בתקופת הממשל היפני (1895–1945) חומות רבות פורקו או נהרסו לצורכי פיתוח עירוני – גם סביב East Gate.

 

בשנת 1966 ה־East Gate שופצה / הותאמה מחדש במסגרת “מאמץ יופי עירוני” (beautification) על ידי ממשלת טאיפיי.

 

חשוב לציין: השיפוץ שינה את המראה המקורי של השער – החלק העליון הוא לא במראה המקורי של צ’ינג.

 

אם אתם בטאיפיי ומחפשים נקודת חיבור בין עבר להווה, East Gate היא אופציה מצוינת. המקום חינמי לביקור, פתוח לכל, ומספק אווירה שונה מסביבת גורדי השחקים והקניות של העיר.

טיפ: להגיע בשעות הבוקר או ערב — התאורה סביב המקום הופכת אותו לאטרקטיבי במיוחד לצילום. "

המשכה של הדרך הרגלית מביאה אותי אל

Jieshou park

" הפארק נפתח לציבור ב־1964.

 

זה לא יפן, אבל מאד מזכיר

שמו של  Jieshou  מתייחס בשפה הסינית למסורת של חגיגת גיל/משך חיים.

פסל של Lin Sen, נשיא לשעבר של הרפובליקה של סין, מוצב בפארק. הפסל הוקם בשנת 1968 לציון מאה שנה להולדתו.

 אנדרטה בשם White Terror — “Memorial to the Victims of the White Terror” — נמצאת בפינה הצפון-מערבית של הפארק. אנדרטה זו מוקדשת לאנשים שנפגעו בתקופת הדיכוי הפוליטי בטאיוואן. "

 

Peace memorial park

נמצא ממש ממול.

" הפארק ממוקם במרכז העיר Taipei, במחוז זונגג’נג (Zhongzheng District), ברחוב Ketagalan Blvd 3.

הפארק הוא אתר היסטורי ומעוצב כפארק ציבורי המוקדש לזיכרון, ובו אזורים ירוקים, אזורי מים, פינות מנוחה וכן מונומנטים ומוזיאון להנצחה.

הפארק נקרא בעבר “טייפה ניו פארק” (Taihoku New Park) בתקופת השלטון היפני, והשם שונה ב-1996 לזכר ה-February 28 Incident (אירוע 2 בפברואר 1947) – כאשר התקיים שם כינוס עָם וחל דיכוי אלים מצד הממשלה, והפארק הפך למקום הנצחה.

הפארק משלב את תפקידי הפנאי והירוק עם משמעות היסטורית: זהו מקום להליכה, מנוחה, וגם למידה ושיקוף של מולדתה של עדות טראומה במעבר של טאיוואן לעבר דמוקרטיה.

 

במרכז הפארק ניצב מונומנט זיכרון מרכזי בשם 228 Memorial Monument (纪念碑 2-28) שמוקדש לנפגעים של אירוע 28/2

 

המונומנט מתאפיין במבנה קובייתי לבן שממנו בולטת “שרביט” או מוט אופקי-אנכי מלובש כסמל.

 הצורה הקובייתית סמלית: היא מייצגת את השיקום והסדר לאחר האירועים.

 המוט העליון נלקח בעבר מנוף בנמל קילואנג (Keelung) – המקום ממנו הגיעו כוחות צבא אשר נטלו חלק בדיכוי.

 סביב הפסל יש בריכת מים, והעיצוב כולו נועד להוות מקום של שקט והרהור.

 הפסל אינו רק יצירת אמנות אלא סמל להכרה בכאב ההיסטורי ולשאיפה לפיוס. האדריכל של המונומנט הוא Cheng Tzu‑tsai, אשר עיצב את המבנה בהתגברות על הקשיים הפוליטיים סביבו.

הכתובת על המונומנט כוללת קריאה לשלום ואחדות. "

 

כל הפארקים שאני נכנס אליהם מטופחים ומתוחזקים ברמה שנעים מאד להיכנס אליהם.

 

נסיעה באוטובוס עולה 15 דולר שהם כאמור כשקל וחצי, התדירות סבירה, ואפשר לקצר דרכים וגם לראות.

יש כמובן גם רכבת תחתית שהכיוונים שלה מועטים יחסית לאוטובוסים.

 

עצרתי לארוחת צהרים מהזן שלוקחים בו סיכון מחושב באיזו מסעדת כוך קרובה למלון

עוף בקארי עם אורז

מרק צח עם כדורי בשר מפתיעים

בירה קרה תמיד באה טוב

חזרתי למלון לטעינה מחדש של המערכות.

מקלחת חובה, ושנ"צ של יום שישי עשו ממני בנאדם חדש.

חדי העין ישימו לב כי אין חלון בחדר, באף חדר אין

יצאתי בעקבות ההמלצות לחפש את "שוק הלילה " השכונתי.

השכונה נקראית ximen, בעברית זה נשמע כמו שימן.

לשמחתי הגשם פסק (אחר כך חזר), והיה נעים לזרום עם ההמון.

שוק הלילה דומה ושונה משווקי לילה במזרח.

זה בעיקר מדרחוב ענק עם הסתעפויות, ובעיקר חנויות רגילות ופחות דוכנים.

בעקבות המלצה, עמדתי בתור ארוך על מנת להזמין חלב דרקונים.

כדרכם של טראנדים ביזאריים  התור הארוך הוא בעיקר בשביל להעלות תמונה לרשתות, אז נהגתי כמקובל.

המשקה הוא חלב שעבר חימום עליון עם ברנר, אבל הוא קר במעמקיו.

בתוכו נזרקו דובוני ג'לי, וחתיכות סוכר עם קקאו שהותכו על ידי הברנר.

זה לא הדבר שהסעיר שינה מעיני, ולא אחוש מחסור בלעדיו.

 

פרומו למצעד הגאווה שיהיה למחרת

היכן שהייתי אמש זו אחת מהזרועות המתרכזות רק במזון מהיר, ונמצאות רק בלילה.

הפעם חיפשתי וחיפשתי מה לאכול עד שהעין שלי קלטה את "טוטו ראמן".

יאללה, בתור חובב מרקי איטריות, נכנסתי לאחר המתנה קצרה, הזמנתי ראמן שרימפס (אכלתי טובים ממנו אגב), שהיה, בסדר.

בעיקר ממלא.

בנוסף הזמנתי רסיסי בשר חזיר עם אורז שהיה לזה טעם מעושן עם מיונז, פחות התחברתי יש לומר.

יחד עם פחית קולה, הגעתי לסכום נמוך מארבעים שקל.

אפילו שווארמה עולה יותר מזה.

 

אי אפשר בלי מקדש או שניים או יותר

25.10.2025

אחרי שינה לא רצופה התעוררתי במלון שאין לו חלון אחד, וחסרה בו תחושה של זמן ומקום.

יצאתי החוצה לחפש פתרון לארוחת בוקר כלשהי.

הצ'ק אאוט לא יכול להיות אחרי שעה 11 אז אקח את הבוקר באיזי.

מעבר לרחוב מצאתי דוכן נודלס, והחלטתי להמר על 4.5 שקלים ולקחתי מנה, ונקניקיה בחמישה שקלים, כאילו אנחנו באיקאה.

דוכן של מוצר אחד בערך

הנקניקייה הייתה בשרנית מאד ושמנמנה, בטעם מתקתק.

לא רע.

הנודלס היו לא רעים בכלל אבל טמפרטורת ההגשה הייתה בוערת לחיכי.

עם קפה, ועוגה שנשארה מאתמול קינחתי ארוחה משביעה בפחות מעשרה שקלים.

 

אחרי הצ'ק אאוט יצאתי בצעידה אל הבית האדום הנמצא דקות הליכה מהמלון.

" הבניין הושלם בשנת 1908 בתקופת השלטון היפני בטייוואן.

צורת המבנה: יש בו מרכיבים מיוחדים – מבנה מוגדר כאוקטגונלי (8-צלעי) ובניין “צלב” (cruciform) שמחובר אליו.

 המפתח/הכניסה עוצבו בהתאם למבנה “שמונה המשולשים” (Bagua) בסגנון סיני/יפני – נחשב חדשני בזמן הקמתו.

 בתחילה שימש כשוק ציבורי שנבנה על-ידי הממשלה – למעשה אחד המבנים הציבוריים הראשונים מסוג זה.

 בתקופת השלטון היפני וב־אמצע המאה ה־20, האזור סביב הבניין (Ximending) הפך לאזור בילוי, קניות ובידור.

 לאחר מלחמת העולם השנייה: הבניין שירת גם כתיאטרון, הוקיימו בו הצגות אופרה, דרמות וכו’.

כיום הוא מרכז לעיצוב, אמנות, תרבות צעירה וללא ספק נקודת משיכה לתיירים. "

היות ועמדתי בפיתחה של תחנת מטרו XIMEN מספר 1, בדקתי איך אוכל לגיע אל היעד הבא, וקו המטרו שלח אותי מרחק תחנה אחת אל תחנת BIMEN ממנה יצאתי לפי ההנחיות ביציאה מספר 3 שהובילה אותי אל הרובע העתיק שנקרא Dadacheng.

הבניה כאן נמוכה, והאזור מלוא חנויות תבלינים טסידקית לצד דוכני מזון ומסעדות.

מאד מזכיר את מדרחוב לווינסקי, בדרום ת"א.

האווירה, יש לומר רגועה, כמאפיין את האי, ותיירותית במידה.

מי רוצה להכין מרק פטריות?

חיפשתי ומצאתי דרך להגיע אל הטיילת שלאורך הנהר, כי חשבתי לעצמי שלא יכול להיות עיר המתכחשת לנהר החוצה אותה. והאמת שהנהר מופרד מהעיר עם כביש רחוב וחומה, אבל כל כמה מאות מטרים יש פרצה ממנה ניתן לעבור, והמאמץ שווה בהחלט.

כדרכן של טיילות מהסוג הזה השלווה מרגיעה.

מצדו השני של הנהר צומחות שכונות מגדלים של טאייפיי החדשה.

 

רסיסי גשם שהחלו לרדת, הפעילו את "אנא בכוח" שיפעיל את קסמיו.

וזה עבד...

 

אין טיול בחו"ל בלי חתן-כלה.

תפסתי שוב את המטרו בעקבות ההמלצות אל קניון למוצרי אלקטרוניקה, ועוד.

Guang hua digital plaza

מה אגיד?

אין הקומץ משביע את הארי.

בית מקדש לחובבי גאד'טים, אלקטרוניקה שימושית ועוד כאלו.

הכל מכל בכל. פשוט פסיכי.

כל המותגים במקום אחד.

 

מי שאוהב אותי באמת שיקנה לי כזאת (לא חייבים אדום)

כורסת עיסוי שיאצו מופלאה

אחרי שהגעתי עד קומה 3 (מתוך 9) הגיע זמן לפרוש.

חיפשתי ומצאתי בסביבה כוך מהזן המפתה.

הזמנתי מרק דאמפלינג חמוץ חריף שהגיע בקערה ענקית (וזו המנה "הקטנה"), ולא רק שהיה טעים ועשיר, אלא מחירה המוגזם של המנה הפיל אותי.

כ- 11 שקלים למנה שלא השאירה לי אוויר.

בירה מקומית וקרה הוסיפה לארוחה עוד שישה שקלים.

כיף לטייל במדינה שמחירי המזון לא שוחטים אותך.

 

הגעתי למלון בשעה שתכננתי ואחר איסוף הכבודה שלי, הזמנתי מונית שתיקח אותי לשדה, זה הולך להיות לילה של ביורוקרטיה, אבל נתגבר ונסתדר.

הגעתי לשדה מהר יחסית וגם ההליך עם המכס עבד לפי הספר.

המוכסת החמודה התעקשה ללוות אותי לצ'ק אין, אולם מכיוון והדלפקים עדיין לא היו מאוישים, סיכמנו שאבוא אליה לאחר מסירת המזוודות כדי שהיא תלווה אותי לבידוק.

וכך עשיתי.

ככה זה כשאתה אישיות חשובה!

דואגים לך.

 

אסור לעלות לטיסה רעבים, ארוחה בשדה התעופה במחיר סביר

המטוס הפעם זה אירבס A380-800.

המטוס הטוב ביותר שטס היום באוויר. הוא גדול, מרווח, טס שקט. וחבל שאני לא מאלו שיכולים לשבת בקומה העליונה.

 הטיסה יצאה בזמן וכבר שמחתי להיווכח כי ממני והלאה השורה ריקה ואוכל לישון על כל המושבים, אבל אסטרטגיה כושלת גרמה לי לעבור בהמראה ליד החלון, ולפתע הגיעה פוסטמה שחשוב לה לקרוא, ולעזרתה הגיע דייל אנטישמי שגזל את המושב השלישי בתירוץ שגם שניים זה נוח.

מניאק!!!

 

שעה מהטיסה הדיילים עברו עם ארוחת הערב.

בחירה הפעם בין עוף ואורז לבקר עם תפ"א.

הבחירה בבקר הייתה סבירה ולא מעבר.

יחד הגיע סלט תפוחי אדמה, תפוח עץ צימוקים ומלפפון חמוץ והיה די מעניין יש לומר.

בסעיף הקינוחים קובית שוקולד, עוגית שוקולד במילוי קרם אגוזים, ועוגה עם צימוקים שוחה במחית אפרסקים.

טעים ביותר.

ציון הארוחה 8.

לאחר הארוחה המטוס התכנס לשינת לילה, יש לזכור כי בטיסה מערבה אנחנו נטוס ונרדוף את שעות הלילה כקונטרה ליום שנגזל בדרך הלוך.

לאחר שחצינו את סין והודו (המדינות הגדולות בנתיב), וממש לפני יציית המפרץ הפרסי,  הדיילים החלו להרעיש עם ההכנות שלהם לארוחה הבאה, שאני לא יודע אם היא עוד ארוחת ערב (כי חושך בחוץ), או ארוחת בוקר.

הפעם אפשרויות בחירה הן

חביתה או עוף.

החביתה הגיעה על מצע פסוליה, קציצת בשר ליד ותפוחי אדמה.

ובמגש שהכיל "ארוחת בוקר" שיש בה קרואסון יבש, וריבה, פרוסות 4 פירות (אבטיח, מלון, תפוח ואננס) יוגורט עם מחית תות וחטיף שאני זוכר מטיסות אחרות שלא היה בשורה.

מיץ תפוזים איפשר לכל זה לרדת, והמבקר הקפדן נתן לארוחה את הציון המירבי 6.5.

לא רע אבל מכאן אפשר להשתפר.

 

לאחר הנחיתה בדובאיי יש לי בערך שעה פלוס להמראה, כאשר ההליכה בשדה העצום שכוללת מעברים של מעליות ורכבת אורכת יותר מחצי שעה.

פשוט מטורף הלחץ הזה, וכל המקלחת שעשיתי הלכה פייפן עם הזיעה.

לפחות הגעתי, ועמדתי בזמנים, אחרת נראה לי הטייס היה נותן לי להקיף... (למי שמבין את ההומור הצבאי).

 

טסתי לארץ ב 15F

שודרגתי למעבר החירום

דרך שתי נקודות עובר קו ישר. עובדה.

עוד 20 דקות האוטובוס הסתובב ברחבי השדה מחפש את המטוס הנכון.

להפתעתי, המטוס יותר ריק ממלא, ועוד הפתעה אירעה כאשר הדיילת ניגשה אלי והציעה שאעבור שורה אחורה, ליד יציאת החירום, וגם כאן השורה כולה לרשותי.

קשה להיות סלב מפורסם שכולם רוצים בטובתו, אבל מותק, כאב לך להציע לי לעבור קדימה, למושבים המרווחים יותר???

אם הייתי משגיח יותר בטיסה הקודמת הייתי משחק אותה בארבע טיסות על שורה לבד.

מכאן לישראל 3 ורבע שעות טיסה, ובגלל שבלילה הזיזו את השעום לזמן חורף כנראה נטוס שעה פחות (כאילו).

עוד ארוחת בוקר מוצעת.

מה לבחור חביתה או פנקייק?

לא אכלתי מספיק ביצים לאחרונה, אז עוד חביתה עדיפה על עוגה.

לא??

חביתה עם תרד ותפ"א ופיטריות ברוטב עגבניות.

לא רע בסך הכל.

ציון 7.5 כנפונים.

(טיסת לואו קוסט, חייבים להתחשב במקדם)

 

בישראל, השמש זורחת, והשמים כחולים מתמיד.

טוב לנסוע וטוב יותר לחזור.

בנחיתה הכרוז אומר שהם ישמחו לארח אותנו שוב, ואין להם שמץ של מושג עד כמה אני לוקח את ההזמנה הזאת ברצינות.

(ולאו דווקא בגלל האוכל שלהם).

בקרוב מאד חברים, קרוב מאד.

תם המבצע, לפחות עד הפעם הבאה שהטלפון שלי יזמזם פתיחה של הרפתקה חדשה.

  תובנות טאייוון. (ויש לא מעט).

 

טאייפה נקיה, אני יודע מביקור קודם, וזה עדיין מפתיע.

טאייפה בטוחה, גם את זה אני יודע, וגם זה מפתיע.

 

אין כמעט פחי אשפה ברחוב, אז אין אשפה ברחוב.

אין גראפיטי.

אין צפירות רכבים. (טוב נו, נדיר לשמוע אחד שנורא לחוץ, לפעמים)

יש אדיבות, יש מאור פנים, יש שלווה.

 

מחירי המזון נמוכים עד כדי שערורייה.

והאוכל?

יאמי יאמי.

יש מן הסתם דברים שפחות קולעים לטעמי, כמו פיסות דיונון מעושנות, בטעם מתקתק אך צמיגי כמו מסטיק לעוס שנשאר בשמש.

אבל האפשרויות הקולינריות לחובבי המזרח הן רבות.

 

גשם.

כבד או זרזיפי, תמיד מבאס.

במזג אויר טרופי הכל פתוח.

 

חום.

יותר או פחות. מגיע עם לחות. כזו או אחרת.

 

שווקי לילה

איזה כיף שיש אותם.

 

אין מוסלמים בטיאייון (ואם יש לא שמתי לב)

אין הפגנות נגד או בעד. רגוע. כבר אמרתי?

 

אין רכבים סינים, בכלל

מישהו מופתע מזה?

טסלה, נחשב או לא נחשב? כי כאלו יש המון.

 

המרת כסף בשדה התעופה תהליך מהיר, גם בהגעה וגם המרה חזרה של מה שנותר, כולל מטבעות.

הרבה יותר קצר מבנק בעיר.

 

תחבורה ציבורית מקבלת מזומן בלבד. ניסיתי עם אשראי, לא עבד.

 

E SIM, עובד מצויין.

 

שירותים משותפים להורה ולפעוט, אין כמו דוגמה אישית

בשדה התעופה יש מקלחת ציבורית.

אבל,

אין מגבות והמים קרים.

מצד שני, אם דואגים להביא בגדים להחלפה יש פחות דאגה כי מייבש השיער הוא תחליף מצויין, ואין כמו הרגשה של אחרי מקלחת לעלות נקי ללילה של יום מפרך.

בעיקר אחרי כל הלחות והזיעה של טאייפה.

הרוח של טאייוון. שלט במעלית המטרו