טי רקסון, זן בסכנת הכחדה.

לפי התחזיות המתפרסמות חדשות לבקרים פורסם כי ימיהם של הדינוזאורים המגודלים לוגמי תוצרי הנפט ספורים ומדודים, ויתכן מאד כי לפי תקנות ורגולציות שונות אנו עדים בימינו אלו לתחילת סופם.

השפעות סביבתיות ואקלים חברתי פועלים נגד רכבים בעלי מנועי בעירה פנימית שגם מזהמים את האוויר, וגם בעצם קיומם גורמים לטבע נזקים גדולים, אולי משום כך, ובגלל זה, גודרה לאחרונה  באשדוד הדיונה הגדולה המשמשת כמגרש משחקים לחובבי שטח ואדרנלין.

אבל למה להתחיל מהסוף אם יש התחלה עם תקווה וחדווה ?

ועל שום מה ?

לא מזמן נחת בארץ הקודש הגירסה החדשה והעדכנית של רכב השטח רקסטון תוצרת חברת סאנגיונג הקוריאנית.

אומנם הם נוכחים כאן כבר לא מעט שנים, ואף ערכתי נסיעת מבחן לדגם היוצא בספטמבר 2017 (המבחן שעשיתי לפני שנה וחצי), ומה שהיה אז רק עבר שדרוג עידון ועדכון, ומה שהיה טוב אז הפך לטוב יותר.

כך לפחות מספרים אלו שכבר ניסו, ואני, מה תפקידי כאן אם לא לצאת אל המרחבים וההרים כדי לבחון על גופי ממש האם ואיך.

אודי, שמוסר לי את הרכב בצהרי יום שישי, עובר איתי על המערכות השונות, ומה שחשוב לי לדעת, מבקש משום מה שאשים לב לרעש המנוע.

אחרי סוף שבוע שלם עם הרקסטון אני חייב לציין שאני לא יודע על מה הוא מדבר, פשוט לא שמעתי כלום.

הדגם המחודש מצוייד במנוע 2.2 ליטר טורבו דיזל  עם שבעה הילוכים מול חמישה בעבר, בעל הספק של 181 כ"ס (155בקודם) ומומנט בשרני קרוב ל 43 קג"מ (36 בקודם),

הנתון האחרון הינו המשמעותי ביותר, ואין לי ספק כי הוא לבדו אחראי על כמות החיוכים של מי שנוהג ברקסטון.

שקע חשמל ביתי מצד ימין

איכות החומרים של תא הנוסעים מרשימה, ונראית איכותית ועמידה בלחצים הצפויים, הפתעה חביבה שמצאתי בשורת המושבים המרכזית היא שקע חשמל ביתי המאפשר לקחת מכשירי חשמל שונים לפיקניק מפנק.

שבעה נוסעים יכולים להיכנס במוביל הזול ביותר בקטגוריה, ולהגיע לראש כל דיונה ומצוק בנוחות ובבטחה.

כאמור, ישנם פרטים שאני סומך על היבואן בפרסומם, אבל כדי לוודא שיש דברים בגו אני לוקח את הרקסטון לאשדוד שיש בה שני צדדים לשעשועים.

תחילה נסעתי אל איזור הביג פאשן בדרום העיר.

זה המקום בו טרקטורונים, ג'יפים, אופנועים, רייזורים וחובבי אבק וחול באים להירגע לפני שבת.

שבילי כורכר כבוש מביאים אותך אל פאתי דיונות חול צהבהבות בדרגות שונות של הידוק.

בדיוק שם, בין גבעה לתלולית, צצה מעבר לדיונה צעירה העונה לשם איילה,

ככה לא נוסעים !!

רכובה על הטרקטורון שלה כשתינוקת אחת בין רגליה, וילד אחר מאחוריה, ומבקשת ממני שאצלם אותה. בתמורה אני מסביר לה על הסכנות של הרכיבה עם שני ילדים לא חגורים וללא קסדות.

גם בנהיגת שטח חולי ונוח כביכול צריך להקפיד על משמעת ובטיחות כדי להימנע מתאונות מיותרות. זאת גם הסיבה שאני לא מנסה לעמת את הרקסטון המגודל ביותר מידי אתגרים.

מכיוון שזאת לא מכוניתי הפרטית ואין לי כוונה לא להתרסק על סלעים ולא להתמודד עם שקיעות וחילוצים מיותרים, אני רק בודק את מה שדומה לדבר האמיתי ולא לוקח סיכונים מיותרים.

אני מתרשם כי למרות המשקל העצמי המכובד הרקסטון יכול להתמודד בכבוד עם כל מעבר חולי סביר, (קוליסים עמוקים עם חול גרוס וטחון הם פתח לצרות), אני משחק עם הכפתור הבורר של הנעת 4x4 מהירה או איטית ועם הילוכים ידניים המאפשרים לצאת מכל צרה ושקיעה.

תחביבם של חובבי השטח היא לבחון את גבולות המעטפת, לעבור אותם ולהתפלא למה הם מסתבכים ונתקעים, ואחר כך מנסים לצאת מזה באלתורים ובעבודה קשה.

מה עוד לא עברנו?

שקיעות בבוץ עמוק ודביק. עשינו.

חול טובעני, היינו !

סלעים שוברי צירים, עברנו בשלום.

בורות עמוקים ושלוליות לא ברורות - גם וגם,

ועדיין, כידוע חכם לא נכנס למקום ממנו פיקח יודע  איך לצאת.

כדי להעמיד את התיאוריה הזאת בניסיון אחרי הדיונה הגדולה אני נוסע צפונה אל פאתי תחנת הכוח אשכול הניצבת בצפון אשדוד, כאן החול מהודק יותר. השבילים מובילים אל שפת הים שם ניצבים דייגי שישי בצהריים, לצד קבוצת מדריכים במדי צבא, המתזזים עשרות חבר'ה צעירים שלא ברור לי אם הם בגיבוש או בטירונות כלשהי על הגבעות הנושקות לחוף הים.

הרקסטון מרחף על מקטע החוף הזה בקלילות, ומוכן לדגמן עבורי בכול פוזה שהעמדתי אותו.

את המבחן הראשון, אני מסכם לעצמי, עברנו בהצלחה ובהתרשמות.

יש לנו פה בחור גדול וחזק.

כשיש לך רקסטון בבית, וסוף שבוע חינני בפתח, המושג "פתוח להרפתקאות" מקבל משמעות המבטיחה הנאות ושפע אדרנלין, מבחינתי זאת הייתה סיבה מספקת לזמן את אותם חברים שנסעו איתי בדגם הקודם כדי לשמוע מהם מה דעתם (כאילו הם זוכרים) ובעיקר כדי שגם הם ייהנו.

שבת בבוקר, בשעה שמרבית האנשים השפויים עוד מתהפכים במיטותיהם, אנו כבר דוהרים במתינות על כביש 6 בדרכנו צפונה.

בתוכנית העל שלי יש איזו מטרה לטיול, ואני יודע כמו שותפיי למסע כי כול תכנית היא בסיס לשינויים.

כאן על הכביש המהיר אפשר לבחון הלכה למעשה את עוצמתו של המומנט החזק בעקיפות ותאוצות, וכצפוי זה קורה בקלילות ובעוצמה שקטה. הקוריאני הגדול מתנהג ביציבות ובבטחה, ולמרות שיש מערכות בטיחות משוכללות ואקטיביות שכבר הורגלנו לקבל כבעניין של שגרה הרי שכאן הן נפקדות מחמת המחיר.

בצומת גולני הצוענייה שמכוונת אותי מציעה לי לרדת אל עירו של רון קובי העושה כותרות, אבל אני עושה לה "דווקא" ופונה ימינה אל הכביש המוביל לרכס פורייה.

חשבתי לרדת לכנרת בכביש העוקף, אבל לפתע ראיתי שלט המכוון ליער שווייץ, ונזכרתי שתמיד בירידה אני שואל את עצמי היכן היער הזה.

אז היום יש לי את הזכות והאפשרות ללכת לחפש יערות, אולי גם אמצא דובים. אבל היי, זאת טבריה - לא דובים ולא יער. דרך האספלט הצרה הופכת לדרך כורכר ושלט נוסף שמכוון לעין פורייה נשמע לי מבטיח. החברים שלי שומרים על דממת אלחוט ולא מעיזים להתווכח, יודעים שזה לא ממש יעזור להם.

להפתעתנו אנו מגלים אתר מקסים שצופה אל הכנרת.

אנחנו כאן לבד מקשיבים לציוצי הציפורים ולמים המפכים בתעלות והבריכות הקטנות.

במקום יש סוכות מוצלות ושולחנות לפיקניק. רבע שעה שלנו באתר והנה מגיעות מספר משפחות בעקבותינו, וכשצפוף ורועש אנו בוחרים להמשיך בדרכנו.

דרך העפר ממשיכה ומתחברת אל הכביש היורד לכביש סובב כנרת ליד המושבה כנרת.

אני פונה ימינה ואחרי כחמש דקות נסיעה עוד בטרם עלינו על סכר דגניה החלטתי שוב לפנות ימינה, אל אתר ירדנית.

לא מזמן, במסגרת מבחן אחר הגעתי לקאסר אל יאהוד ליד יריחו המשמש בדיוק לאותה מטרה.  
זהו אתר מקודש לצליינים נוצרים הבאים לטבול בירדן, ולפי נראותו של האתר מדובר ככל הנראה באתר מאד פופולארי. האתר יפהפה ומזמין. אדניות פורחות ואתר מסודר מקבל את פני הבאים בשעריו.

 

גם כאן המאמינים מכינים עצמם בתפילות ומזמורים לקראת הטבילה עצמה, שמביאה אותם להתעלות רוחנית, על אף המים הקרים. בקיץ הרבה יותר נעים לעשות את זה (המלצה למי שקורא אותי ובא לו להתנסות בחוויה).

כשיצאנו משם חצינו את הכביש אל אתר בית המוטור הנמצא בדיוק ממול והוא תחילתו של מסלול הליכה ארוך.(למי שרוצה)

 " בית המוטור הוא מבנה הנמצא בכניסה לקבוצת כנרת צפונית לירדנית, וקרוב לסכר דגניה. הוא היה בית משאבה בתחילת המאה העשרים והחל מ-1994 משמש כמוזיאון. המבנה בן שתי קומות ולו גג רעפים הבנוי אבני בזלת. קומת הקרקע צבועה בלבן ובקומה השנייה האבן במראה טבעי... המוזיאון הוקם בשנת 1994 והוא מציג משאבה דומה לזו שהופעלה בעבר, אך פועלת בכוח החשמל במקום בגז. המוזיאון מציג את שלושת האישים שגרו בבית וכן את העולים מתימן. הבית סגור רוב הזמן ויש לתאם ביקור בו בקבוצת כנרת "

אתר ירדנית-ויקיפדיה

הלכנו עד הביצה הגדולה שוקקת החיים, התענגנו על פריחת פרחי הבר, עד שהקברניט הורה לקבוצת מטייליו לשוב אל הגמל הקוריאני שהמתין בצל.

אין הרבה תנועה היום על כביש 92 סובב כנרת, והרקסטון לא צריך להפגין שרירים בנסיעה הנינוחה. אין כמו מראה גלי הכנרת הנושקים את שפתה כדי לתת לנפש מרגוע, גם אם שפת המים קצת רחוקה מידי, ואנו זוכרים ימים אחרים בהם היתה קרובה יותר לכביש.

ליד קיבוץ עין גב שלט חום בצד הכביש גורם לי להאט ולפנות בחדות ימינה (אני כבר מתחיל  להיות מוטרד מן הנטייה הזאת, ועוד מעט בחירות בפתח, אני חושב לעצמי) "אנדרטת הטייסים הטורקים" מבשר השלט.

 חלפתי כאן לא מעט פעמים, ובכל זאת פעם ראשונה שאני מתייחס אליו, אולי זאת הישיבה הגבוהה מאד שממנה נשקפים הדברים אחרת.

דרך כורכר מובילה בין חממות הבננות אל אנדרטה הניצבת בשיפולי ההר בין דגל טורקיה ודגל ישראל.

גם כאן אני פונה לידידתי החכמה ויקי – שכותבת לי כך:

" אנדרטת הטייסים הטורקים היא אנדרטה המצויה כ-800 מטרים מזרחית לכביש 92 בקרבת קיבוץ האון. האנדרטה מנציחה את זכרם של שני טייסים טורקיים שמטוסם התרסק במקום ביום שישי, ה-27 בפברואר 1914, בדרכם מדמשק לירושלים."

אנדרטת הטייסים הטורקים-ויקיפדיה

אין כאן הרבה על מה להתעכב מלבד ההתרשמות, אבל ההפתעה היא שגם כאן ניצב אוטובוס ומספר מכוניות שהגיעו גם הן לכאן.

ליד גן לאומי כורסיי, אני פונה שוב ימינה אל כביש 789 שעולה לרמת הגולן.

כאן במעלה הכביש המתפתל הרקסטון מפגין את גמישות המנוע החזק שלו, מרכב גבוה לא משכנע את הנהג לנסות החלקות צד ובדיקת אחיזת כביש, אבל די במהירות העלייה (הלא איטית) כדי לחוש בטחון עם מה שיש.

באמצע העליה הפתעה !!!

שלט חום שמזמין...ימינה, אל מצפה אופיר. 

כאן השבילים הכבושים בבוץ נוקשה, שבחלקם עדיין שלוליות בוץ, דבר המאפשר לתת לרקסטון מראה "קרבי" כזה, עשרות רכבים (פרטיים אפילו, לא רק רכבי שטח) שמקבלים את פנינו מעידים כי יש לא מעט אנשים שמכירים את התצפית הזאת מקדמת דנא.

זה רק אני שלא.

אובך קל מכסה על הנוף אבל גם ככה הכנרת וסביבותיה פרושות ממש מתחת ומאפשרות לריאות להיפתח לרווחה.

במקום חורשה נאה ומוצלת ושולחנות,

ועם כזה נוף התיאבון נפתח בקלות.

היות ומטרת הטיול עדיין לפנינו אנו שבים לרקסטון הנאמן, חבריי מחליפים בניהם מושבים, זה שישב קדימה עבר אחורנית, לתת משוב חיוני, וזה מאחור עבר קדימה כדי לחוות דעתו על השדרוג.

שני חבריי גבוהים ממני, ולשניהם אין בעיית מקום לא מלפנים ולא מאחור.

במושב בני יהודה פנינו שמאלה אל כביש 7899 שמתחבר לכביש 98 ליד אליעד, חלפנו על פני אבני איתן, נוב, רמת מגשימים וחיספין, משמאל הבהיקו מימיו של מאגר המים העצום "בני ישראל",

מאגר בני ישראל

אות ועדות לגשמים הרבים שירדו החורף, ובשלט המבשר "נטור" פנינו שמאלה אל כביש הגישה המוביל לעין קשתות.

תנועה חשודה שחולפת לי בצד העין גורמת לי ללחוץ חזק על הבלמים החזקים כדי לאפשר לעדר איילות מבוהל של כמה עשרות פרטים (לפחות 30 אם לא יותר) לחצות את הכביש כמה מטרים לפנינו, בדילוגים מרהיבים. אני מצליח לתפוס בעדשת המצלמה כמה מהם.

אני לא ממש זוכר היכן שמעתי על עין קשתות אבל אנו נכנסים לאתר תיירותי שבנוי כפי שאתר תיירותי צריך להראות.

 חנייה נוחה, שבילים מונגשים ומעלית מובילים לדוכן קבלה בתוך אולם מואר שמביט אל ערוץ נחל עמוק.

אחרי תשלום סך 25 לראש מפנים אותנו אל אולם סמוך, לראות סרטון קצר המספר את סיפורו של האתר המיוחד הזה.

כאן חייבים לשבת עד לסיום הסרט, שכן בסיומו נגלל המסך ומאחוריו נפרש נוף מדהים של כל האתר הארכיאולוגי המשוקם הזה. מרבדי פרחים על מדרונות ההר צובעים את המקום בשלל צבעים וריחות.

אי אפשר שלא להתפעם מהביקור כאן, ואני בוחר שלא להרחיב למען אלו שיבחרו להגיע הנה.

המלצה שלי- תגיעו.

ביציאה חזרה, ממש לפני הכביש הראשי אני רואה שוב מספר מכוניות חונות.

יש לי תיאוריה מוכחת (שתבוא על סיפוקה וצדקתה בהמשך) כי אם יש כמה מכוניות לצד הדרך כנראה שיש סיבה טובה לכך, ורצוי לעצור.

דרך עפר קצרה מובילה את הבאים למקום הנקרא בג'וריה.

זוהי שלולית חורף גדולה רוחשת קרקורי צפרדעים, ובשוליה שולחנות לפיקניק.

קבוצת מבלים שבחרה להפעיל מנגל מפיץ ריחות מגרים ורמקול חזק שמנסר במוזיקה לא מהפלייליסט החביב עלי, משכנעים אותנו להתחיל לחפש מקום שאפשר לנגוס בו משהו.

העיר הקרובה קצרין יכולה לספק לנו מספר אפשרויות ולכן אנו מתחילים לנסוע לשם.

לפתע, טור מכוניות ארוך עומד בשולי הכביש (משני צדדיו), ושוב אנו בוחרים ללכת בעקבות חוכמת ההמונים.

שלט מתכת רבוע מספר שכאן זהו נחל בזלת והמים היורדים בשצף וקצף (לא ברור מקורו) הם חלק מהנחל הממשיך ויורד בצידו השני של הכביש בערוץ עמוק.

המוני מטיילים בגילאים שונים מטפסים במעלה המסולע בעקבות זרימת המים.

למעלה במקטע המישורי המים זורמים על פני השטח.

 זוהי זרימה קבועה וחזקה היוצרת מפלונים קטנים רועשים וגועשים, גם כאן השדה מלא בפרחים אדומים צהובים כחולים וורודים, תענוג לראות את רמת הגולן בפריחתה.

בדרך לקצרין אנו מנסים את מזלנו בכפר האומנים של מושב אניעם.

זוהי הפתעה !! באמצע מושב ברמת הגולן ישנו רחוב בסטייל אירופאי (חסר רק קצת שלג להשלמת התמונה), חנויות אומנים שונים בכל הרחוב היפהפה הזה, חלקן פתוחות וחלקן סגורות.

מסעדה שרצינו לאכול בה התבררה ככזו שלא ערוכה להסתערות המונית, וזמן ההמתנה לאוכל משול לנצח כמעט, כדי לא לתת לחברי יוסי לגסוס ברעב החלטנו פה אחד לדהור אל העיר הגדולה שם בוודאי נמצא משהו לנעוץ בו שיניים.

במסעדת ברוהאוס הגולן מושיק המנהל מקבל את פנינו  מבאר את תפריט המקום ומציע לנו בירה בזלת שזו היא המבשלה שלה.

שילוב של בשר ובירה הוא מבחינתי שילוב מנצח.

שלושתנו החלטנו לדגום המבורגר שזאת מנה שמצד אחד לא דורשת יותר מידי, מצד שני סוגרת פינה ומצד שלישי באה בדיוק במקום ובזמן.

הבירה הבהירה שקיבלנו הייתה קלילה וטעימה. ההמבורגר היה טעים ונעים.

וגם החשבון שפוי וסביר.

וזה המקום בו החלטנו כי אפשר לחזור הביתה, נשותינו שמרו כל היום על איפוק ולא נדנדו שנחזור, אבל דמדומים כבר עמדו בקצה הרקיע עת החלה הנסיעה חזרה למרכז.

בדרך חזרה אני כבר עושה לעצמי את סיכום היום הזה.

מזג האוויר המושלם, החברה החברית והנעימה והרקסטון שמאפשר למטייל צמא הנדודים והאתגרים למלא מצברים לקראת שבוע עבודה ושגרה מתישה באו בדיוק בזמן.

נסעתי בסוף השבוע הזה קרוב ל- 580 קילומטרים, בהם הרקסטון הצמא לגם 58 ליטר סולר.(נתון זהה במפתיע בדיוק לזה שעשינו לפני שנה וחצי)

יכול להיות שהמשחקים בחולות אשדוד גבו מחיר גבוה בצריכת הדלק, וזהו נתון שכל חובב רכבי שטח לוקח בחשבון, אבל היות ומרבית ימיו של הרכב יהיו בנסיעה לעבודה או לחוגים של הילדים אני מניח שיושגו תוצאות טובות מאלה. (שהן לא רעות בכלל לרכב גדול שכזה).

נוחות הנסיעה, השקט, הביטחון והבטיחות, והאפשרות לרדת תמיד מהכביש למען החוויה וההרפתקה שווים את מלוא 250 אלף השקלים שתשלם עבור מכלול החבילה הזאת.

מתחריו שנותנים אותו דבר בדיוק עולים הרבה יותר.

סאניונג רקסטון הינו אחד מהדינוזאורים  האחרונים שיהיו פה בעשור הקרוב, אחרי זה אני כבר סקפטי.

נבואות ותחזיות לא יעשו טוב לטוחני הסלעים הללו שיודעים להעניק חוויה ייחודית.

קחו אותו כל עוד אפשר.

ירון הולנדר (קובי ויוסי)

פברואר 2019
סאנגיונג רקסטון 2.2 טורבו דיזל, 181 כ"ס,43 קג"מ

חולות אשדוד.

עין פורייה.

אתר ירדנית.

בית המוטור.

אנדרטת הטייסים הטורקים.

מצפה אופיר.

עין קשתות.

בג'וריה,

נחל בזלת.

כפר אומנים אניעם.

מסעדת ברואהוס  הגולן, מבשלת בזלת, קצרין