יום ראשון, 26 בינואר 2020

ASX- סוס יפני בעקבות פרשים אוסטרלים בעזה.


החורף הוא לטעמי לא עונה ראויה למבחני דרכים.
כאחד שמשלב טיולים בנופי ישראל, ולעיתים אף עם קצת פעילות רגלית החורף מקשה על תכנונים וביצועים.
שיערי הלבן (לפחות זה שנשאר) הוא ההוכחה לניסיון חיים מסוים שבו אני לא מחפש מקומות בהם אוכל לאתגר את כלי הרכב הנבחנים בעבירויות בבוץ ובשלוליות עמוקות.
כבר נתקעתי במספיק מקומות שכיום אני יודע פשוט לא להיכנס אליהם, ואם יש ספק, אומר המשפט הידוע, הרי שאין ספק.
הגשמים שיורדים השנה (קצת בהגזמה לטעמי) מקשים על כל תכנון לסופשבוע רגוע.
אבל, כל זאת לא ימנע ממני לקחת את ה-ASX החדשה לסופ"ש כי החזאי הבטיח רגיעה בשישי והתבהרות בשבת.
אחד הכלים שיש לי לתכנן את המסלולים שלי, הם המלצות שאני מקבל במייל מידי שבוע מקק"ל, וזאת ההזדמנות להמליץ על שירות המידע החינני הזה.
(קישור  מצורף בתחתית הפוסט).
אולי בהשפעת הסרט 1917 שראיתי לאחרונה, ולאחר שגם קיבלתי מייל עם הצעה למסלול חדש בעקבות אנז"ק (מובן שיהיה פירוט בהמשך להדיוטות שלא יודעים במה מדובר), החלטתי ללכת עם ההמלצה שלהם.
המסלול הדליק אותי מספיק כדי שאציע לחברי ברק שההיסטוריה עושה לו ויברציות של רטטים לא ברורים להצטרף אלי למסע.
בטוח שנדבר על מה שקרה ומה שיקרה, ומה חיפשו פרשים ניו זילנדים ואוסטרלים בחור הנידח הזה איי שם בתחילת המאה הקודמת, (או כמו שאומרים בעברית לפני המון ת'לפים שנים),
ואיזה מקום נידח זה היה אפילו קשה לדמיין.



בשישי בבוקר חיכה לי נסיך יפני אפור עם ריח של חדש ו- 70 ק"מ על המד.
בדקתי סביב והתרשמתי מאיכות חומרי הגלם, ומהעיצוב הנעים.
ה-ASX עבר לאחרונה מתיחת פנים מקיפה ששינתה אותו מקצה לקצה, ואפשר לומר כי התוצאה טובה גם לעין וכנראה גם בפרטים הטכניים, אותם נצטרך לבחון.
עברתי על האפליקציות המותקנות בצג המולטימדיה שמותקנת בו מערכת הקונקטד (מבוססת אנדרואיד) של מיצובישי שעובדת חלק ומהר, שמחתי לגלות בצד הווייז המתבקש גם את עמוד ענן לניווט בשטח, שיהיה.
אומנם הASX הוא לא כלי הרכב המיועד לרדת משבילי כורכר אל הבוץ והסלעים, אך כבן משפחה של הפאג'רו המיתולוגי, ברור שהמהנדסים היפניים בקיאים בתוצר שלהם, ויודעים לכוון אל קהל המטרה חובב הפנאי, והכאילו בשטח.
האסקס (כמה פעמים אפשר לומר ASX ועוד פעם ASX??...חלאס, קיצרתי) גבוה ממתחריו בקטגוריה מה שמאפשר לו לעבור גם חצץ ואבנים, אבל לא חובה.
מספיקה הידיעה שיש כאן אפשרות סבירה.
מצד אחד זו רמת גימור פרימיום מהודרת שמחירה בהתאם, מאידך ברמת המחיר והמיתוג המתחרים נותנים יותר - בקרת שיוט אדפטיבית והגה אקטיבי ששומר על מרכז נתיב הנסיעה, שחסרונם (למי שכבר רגיל) מורגש מאד.
שני הפריטים הללו הפכו לאבן יסוד של ממש בנתוני הבטיחות של כל מכונית, בדרך לרכב אוטונומי מלא.
 כאשר כתבתי דרום זה השחור החדש בחודש יוני 2018, עברתי בסביבה השחורה משריפות שהצית החמאס שמעבר לגבול. היום הצבע השולט הוא ירוק. ירוק חזק שמדמה את הגבעות הנמוכות לאירלנד, כאילו.
את הירוק מסמא העיניים מתחילות לנקד כלניות אדומות שיצבעו בקרוב את כל הגבעות במרבדים אדומים ושלל פרחי אביב המקדימים לבקוע.
לא צריך לחכות להכרזה על דרום אדום, אפשר לעקוף את הפקקים כבר עכשיו.
ביום שמש שכזה כבר מקבלים פריוויו על העתיד הקרוב.

יצאתי מגבעתיים כשהשמיים אפורים והטמפרטורה חד ספרתית עם אופק לשמש בהמשך היום. הרדיו האינטרנטי משדר מוזיקת עולם צלולה שמשתלבת באווירה.
ברק שמצטרף אלי היום הביא אתו את זוגתו הסופרת המוכשרת מיכל, וביחד נצא אל הנירים האפורים לחפש לנו סיפורים לנכדים, ורצוי שיהיו גם תמונות ראויות לאנשים שחייהם מונצחים כמעט כל רגע מחייהם ברשתות החברתיות.
אירלנד בישראל, לחודש.
 את ברק אני מכיר למעלה מארבעה עשורים, עת אכלנו ללא כל קלישאה מאותו המסטינג והתנגבנו באותה הפלנלית (ביטויים שלא נס ליחם גם אחרי, אבל מעידים דבר או שניים על דובריהם),
אשכרה אכלנו מאותו המסטינג
ומעבר לחולשתו לפיקנטריה של ההיסטוריה הצבאית, עוזר לנו למלא את החורים בהם ויקיפדיה עומדת מבוישת בפינה.
צמד אורחי מעולם לא ביקרו במרומי גבעת הגמל או בשמה הרשמי "אנדרטת יעקב גברי נירעם" שנמצאת בפאתי שדרות סמוך לקיבוץ נירעם, וצופה מקרוב על העיר עזה.
הייתה זו הזדמנות להכיר להם את המקום שמלהיב אותי בכל פעם כשאני מגיע לכאן.
היתרון היחיד שאני מוצא בחורף הוא בהירות וצלילות האוויר שמאפשר צפייה למרחוק.
והיום עם השמים הנקיים אפשר לראות ללא קושי את נשות עזה תולות כביסה במרפסות, ואת כל הפריסה של הצבא על גדר הגבול שלא נותנת גם ליום כל כך שלו ופסטורלי להטעות.
כפי שציינתי בהתחלה מטרת הנסיעה היא מעקב אחר נתיב האנז"ק  שהוכשר לאחרונה.
והאנז"ק המדובר, מהו?
.." גיסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדיים - Australian and New Zealand Army Corps (או ANZAC, או אנזק בראשי תיבות) היה כוח צבאי של חיילים אוסטרלים וניו זילנדיים שלחמו במלחמת העולם הראשונה לצד "מדינות ההסכמה" נגד "מעצמות המרכז" בגליפולי, במזרח התיכון ובחזית המערבית. האוגדה הרכובה התארגנה באותו זמן והכילה שלוש חטיבות פרשים קלים (Anzac Mounted Division) כמו גם את החטיבה הרובאית הרכובה הניו זילנדית. האוגדה נלחמה כחיל רגלים רכוב ברחבי המזרח התיכון ובין השאר השתתפה בכיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית."
זה בקצרה מה שמספרת הויקיפדיה, ואנחנו כאן כדי לתור אחרי נתיב לחימתם, תחילה מול עזה עד לכיבוש באר שבע.
נתיב תנועת חיל הפרשים הזה נמתח על פני כ-100 קילומטרים במרחב ואנו נעצור במספר מוקדים אותם הם פקדו.

אנו נוסעים אל הכניסה לקיבוץ בארי.
ליד חנות האופניים "לה מדווש"  מתחילה דרך כורכר כבוש. כאן נמצאת אנדרטה לזכר חיילי צה"ל שנהרגו בקרבות, ונטמנו כאן בבית עלמין ארעי בשלוש ממלחמות ישראל.

דרך הכורכר הלבנה ממשיכה משם אל מצפור בתרונות בארי.
ביוני 2018 הגבעות הנשקפות מכאן היו שחורות משחור וכל הבקעה  נראתה כשדה קרב. היום הטבע שולט ומראה הלכה למעשה כיצד הטבע יודע להשתקם בעצמו.
הגבעות והמדרונות מזמינים לירידה רגלית  אבל לנו אצה הדרך.
התחנה הבאה שנקבעה לנו* היא יד אנז"ק.
הוויז שולח אותנו להקיף את קיבוץ בארי, אך כאשר דרך הכורכר יורדת לשבילי בוץ בין השדות אני נזכר בהבטחתי לעצמי שהיום לא נתאמץ לבחון האם האסקס עובר גם בתלמי עפר לחים, ובחרנו לשוב על עקבותינו ולהגיע לאתר בכביש עוקף דרך קיבוץ נחל עוז.
זוהי דרך אספלט שידעה ימים יפים יותר, אבל לא מהווה אתגר לג'יפון המרחף עליה מעדנות ובולם כול מהמורה ברכות שלא מגיעה אל אלו שיושבים בקבינה ונהנים מהשמש החמימה המביטה אליהם בשמיים הכחולים דרך הגג הפנורמי העצום.
אם הפרימיום לבדו היה אומר גג שמש כזה גדול שמכניס אור ושמש אל תוך הרכב, אני כבר בעדו, ושיעלה כמה שיעלה.
על הנאות משלמים !!!

"יד אנז"ק - האנדרטה שנחנכה בשנת 1967 ביער בארי, תוכננה על ידי הארכיטקט ידידיה איזנשטט ונתרמה על ידי יהדות אוסטרליה וניו זילנד לזכר הכוחות משתי הארצות, שפעלו במקום זה. אזור האנדרטה היה חלק מזירות קרב עזה הראשון וקרב עזה השני. האנדרטה בנויה בצורת האות A שהיא האות הראשונה במילה Anzac, ובראשה מרפסת תצפית על כל האזור."

אזור יער בארי טומן בתוכו הפתעות נוספות כמו מכרות גופרית ומפעל גופרית סמוך, למרות שלא נכללו בהיסטוריה של הפרשים האוסטרלים אנו למדים על הדרך גם על המיזם הזה.
 .." מחצבות גופרית בארי היו מחצבות גופרית כשלושה קילומטרים מערבית למקום שבו נמצא כיום קיבוץ בארי, ליד שמורת בתרונות בארי. המחצבות הופעלו בזמן המנדט הבריטי על ידי "החברה הארץ-ישראלית למחצבות גופרית בע"מ". המחצבות פעלו מ-1933 עד 1943 והופקו מהם קרוב ל-8,800 טונות גופרית. אדמות המחצבות נקנו בשנת 1944 על ידי חברת תנובה אקספורט, ועליהן הוקם קיבוץ בארי. לאחר הקמת מדינת ישראל בדקה ממשלת ישראל את כדאיות הפקת הגופרית, הוחלט שההפקה אינה כדאית, והמחצבות ננטשו.."
יום אחד עוד ישמש המקום כלוקיישן של סרט כזה או אחר.
המשך הדרך בחזרה אל הכניסה לקיבוץ עוברת דרך השדות המעובדים של הקיבוץ. דרך חול כבוש מובילה אותנו עד לשדה גדול בו ניצבים קירות אבן מסתוריים, שנראים במפת ה- google earth כמו קוביות מוזרות המונחות באי סדר מאורגן.
ההיסטוריון שברכב מסביר לנו כי אלו דירי מטוסים בריטיים, אם כי זהו הסבר מוזר כי אין מסלול המראה בכלל מסביב, האם אני צריך לבדוק מה שותים האורחים שלי לפני שהם מצטרפים לטיול?
בערב פניתי לאורי, בן קיבוץ בארי שהסביר כי אלו לא דירים ולא מטוסים, אלא סוג של ביצורים לאחסון תחמושת ומזון שבנו הבריטים.
המשך השביל עבר בשלולית עמוקת קוליסים כך שסבנו על עקבותינו ויצאנו כלעומת שבאנו.
מגדל מים מנוקב פגזים מימי מלחמת העצמאות הוא אתר הזיכרון לקיבוץ בארות יצחק הישנה שהיה שם ונחרב על אף עמידות לוחמיו במתקפה המצרית ב1948, ואנו עוצרים גם כאן,
 






באתר היפה והמושקע למספר דקות של למידה.
בפעם הקודמת שחלפתי בסביבה (על כביש 232) נמנעתי לטפס על תל גמה שהיה שרוף לגמרי ועלה עשן, היום אנו עוצרים, ולאחר טיפוס קליל אנו ניצבים על מרומו של תל שאלפי פיסות חרסים שבורים מעידים שמישהו אפילו התגורר כאן פעם מתישהו.
התל הגבוה באופן יחסי מכל הסביבה מאפשר תצפית רחבה על הנוף לכול מלוא העין.
מכאן אומר הנתיב צריך לעלות על נחל אסף שנקודת ההתחלה שלו נמצאת ממש על כביש 232 בפארק חביב עם שולחנות וצל, ואחרי קפה מתחייב אנו ממשיכים לכיוון תל שרוחן שהניווט המהיר לוקח אותנו אליו בדרך החוצה את מושב עין הבשור היפהפה.
ניתן להגיע אל התל גם מי שבוחר בדרך נוף נחל הבשור הסמוכה.
ממרומי התל הזה נשקף נופו של נחל הבשור.
הגשמים האחרונים השפיעו על הזרימה בחלקי הנחל, שיבש בקיץ, ופה ושם ניקוו שלוליות גדולות וצפרדעים נותנות קולן למרחקים.

בנקודה זו של היום, היות והשמש כבר נטתה לקראת דמדומים הוחלט פה אחד לקצר את הדרך, ואנו ממשיכים על דרך נוף הבשור שיש לה כניסה סמוכה ליד פארק אשכול על כביש 241 ומשם לבאר שבע, אולי נספיק להגיע אל הגן הלאומי תל באר שבע.
תכנון לקוי מידי הביא אותנו אל המקום לאחר שכבר ננעלו שעריו.
היות וכך שני אתרים הקשורים למסלול נותרו לנו כחוב מוסרי לפקוד בהזדמנות אחרת, כי במהלך הטיול היום לא הספקנו...
       המרכז להנצחת חיילי אנז"ק בבאר שבע – מוזיאון מרשים המוקדש לקרב על כיבוש העיר. המוזיאון נמצא במתחם בית הקברות הצבאי הבריטי, ויחד עם המוזיאון הוא יוצר אתר סיום מרגש לנתיב.
       גן לאומי תל באר שבע, שכאמור כבר היה סגור.
גן לאומי באר שבע ממש בכניסה לתל שבע

וכמה מילים לסיכום:
חם וסוער בגזרת המאה וחמישים אלף שקלים והאפשרויות מרובות, המיצובישי ASX  מציב רף גבוה במה שיש בו, מצד שני מתחריו חזקים במה שיש להם ואין לו.
אותי לימדו תמיד להתרכז בחוזקות, ולכן על דעת הנוסעים והנהגים הוסכם כי הרכב נוח מאד, מרווח מפנק ואיכותי.
המנוע חזק דיו כדי להוביל משפחה בהרכב כזה או אחר עם מטענה גם לימי טיול ארוכים, מבלי שיהיה צפוף מידי או מכאיב למישהו, חלילה.
מכיוון שמדובר ברכב חדש לחלוטין שצריכת הדלק שלו עדיין לא התייצבה נאלץ להסתפק בנתוני היצרן שמצהיר על ליטר דלק לכל 14 ק"מ נסיעה, אם נוריד את הנתון האופטימלי הזה לתנאי אמת אני מעריך שהתוצאה תהיה סביב 1:12 לערך.
וגם זה לא רע בכלל.
לנו היה סבבה לגמרי.
גם באווירה המיוחדת, גם עם המסלול הנוח, גם מזג האוויר המושלם שיתף פעולה, וגם עם הרכב שלקח אותנו בנתיב האנז"ק.
ברק ומיכל, אורחי להיום, זוג מקסים שכיף לטייל בחברתו, התלהבו כל כך (לא שיש אופציה אחרת...) ונראה לי שגם הם יכנסו לסבב האורחים המוזמנים שלי לטיולים הבאים.
ההיסטוריה, יודע כל מי שבקיא נוהגת לחזור על עצמה.
מכוניות דווקא לא.



תזמין את החברים שלך והם כבר יתעדו אותך עובד


ירון הולנדר (מיכל וברק)
ינואר 2020
מיצובישי ASX פרימיום, 2.0 ל'
150 כ"ס  20 קג"מ
148000 ש"ח

אנדרטת יעקב גברי נירעם
אנדרטת לוחמי צהל, בארי
מצפור בתרונות בארי
יד אנז"ק
יער בארי
מפעל גופרית
בארות יצחק הישנה
תל גמה
תל שרוחן
דרך נוף נחל הבשור


*מסלול היום התבסס על האתר הבא של קק"ל

חברים ומטיילים


תגובה 1:

  1. וואו ..מרשים לאללה.גם היסטוריה.גם רכב.גם נופים ואנדרטאות. בפעם בכאה תכין מנגל ונחבור אליך.. כל הכבוד ירון. ברשותך שלחתי את הכתבה לחייל שלי שהוא היסטוריון .חקלאי ממשואות יצחק

    השבמחק

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל