הגלדיאטור הכי טוב בזירה.

 

שבוע חריג ועמוס במיוחד עבר עלי.

והנה טלפון מפתיע.

בא לך איזה ג'יפ מאסיבי לשבת, נשאלתי ?

קשה לסרב להצעות קוסמות שכאלה.

גם אם זה רכב שלישי בשבוע אחד.

גידלתי זיפי זקן מתחייבים להפגנת הגבריות, וחיכיתי לבאות.

אל חלל הרשתות שלחתי יונה בשאלה מי רוצה להצטרף אלי להרפתקה.

למרבה הפלא, כל מי שתדיר מצטרף (ומצטרפת) אלי מצא תירוץ, הפעם שלא.

האחת נסעה לטיול מדברים בארץ השמש הדרומית, אחרת חששה, "חם מידי", (כאילו היום יום שלנו זה בשוויץ הקרירה), חברים אחרים לא הבינו מדוע יציאה בשבת בשבע בבוקר היא הכרח במקרה כזה.

על מנת למצוא מגרש משחקים ראוי יש לנסוע לפחות שעה וחצי לכל כיוון ממרכז הארץ, ואי אפשר להתחיל טיול שטח משמעותי בשעת צהריים, ועל תענוגות אמר פעם איזה פילוסוף בשקל, צריך לשלם.

 

לבסוף נמצא צדיק אחד שלא נרתע מאתגרים ומאמץ, ומוכן להתייצב בזמן היעוד גם אם זה אומר שהוא מגיע מהרי כרמיאל, וקם לפני זריחה כדי לעמוד בלוח הזמנים.

שאני אאכזב אותו אחרי כל זה ??

 

מדף אתר המותג אני למד כי המותג Jeep הוא אייקון מוכר בכל העולם (כאילו שלא ידעתי). שמו מזוהה יותר מכל עם חופש, יכולות גבוהות והרפתקנות. כל רכב של Jeep נושא עמו סיפור ייחודי, המשתלב במורשת עשירה.

ציון שנת ה80- של המותג (בשנת 2020) התחיל בביטוי מחודש לצרכים השונים של אוהבי ההרפתקאות והטיולים. המותג החזיר טכנולוגיות קלאסיות אהובות ולצידן טכנולוגיות חדשות ופורצות דרך.

נסעתי כבר בחזקים ממנו (טנק מרכבה, למשל), ובמשוכללים ממנו, אבל בכזה עוד לא.

מפליא ומדהים כמה רכב שנמצא ברף מחיר שנושק לשערורייה, מגיע עם פריטים שנשכחו עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת, (אנטנת רדיו פשוטה ומזדקרת), וגם חלק ממערכות בטיחות שכבר מגיעות באופן סדרתי בכל רכב שמחירו מחצית מהגלדיאטור חסרות כאן באופן תמוה.

אבל למה להעכיר שמחות?

באנו ליהנות, וכל אלו הם רק זוטות.

 

גל שמוסר לי את הרכב הענק הזה, עובר איתי בקצרה על כל המערכות ואומר לי, שהרבה עיניים יסתכלו בדרך על המפלץ.

חמישה וחצי מטרים מפגוש קדמי לאחורי זה אומר רכב שיש לו בעיית חניה מאוד גדולה בכרך התל אביבי, ועשוי להוות בעיה בחציית מכשולים בשטח. אבל 28 ס"מ מרווח גחון מעל הקרקע זה אומר המון גובה שצריך לטפס אליו.

ואכן, כבר מנגיעה ראשונה יש תחושה של נהיגה במשאית קטנה, אבל מאידך, ההיגוי מאוד רך, מנוע ששת הצילינדרים הענק מגרגר בחרישיות ואחרי כמה דקות נהיגה כבר שוכחים שמדובר ברכב כל כך גדול.

רכב המבחן שקיבלתי אוחז ברמת הגימור S-Safety צוייד בבלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, והתרעת רכב ב"שטח מת".

כדי להתחיל להבין את הגלדיאטור אני אוסף בדרכי את חברי גל, זה שיש לו שריטה גדולה משלי, ואנחנו יוצאים לקושש חוויות ביער בן שמן.

יער זה שנמצא במרחק נסיעה של כמחצית השעה מתל אביב הוא גן משחקים גדול לכל חובב רכבי שטח למינם, ומאפשר להתברבר יום שלם על תא שטח קטן שמציע מכל טוב השטח.

יש כאן עליות ומורדות, דרכי עפר וחצץ, וכאלו שזרועות אבנים גדולות וסלעים קטנים.

כל מקום שיש בו קוליסים מעיד כי מישהו כבר עבר כאן קודם, ואם הוא (?) יכל אז גלדיאטור עוצמתי לא??

רבים מיבואני רכבי השטח מעבירים ללקוחות שלהם ימי השתלמות בנהיגה אתגרית, שיכירו את גבולות המעטפת והיכולות של כלי הרכב שלהם, וכך גם אנחנו מגיעים לכאן, בוחרים נתיבי נסיעה אתגריים ונוסעים לאט לאט, ובוחנים כל תקו וקפל קרקע, למנוע נזקים מצד אחד, ולהכיר את הרכב וחזקותיו מהצד השני.

רק בנקודה אחת תלולה ומסולעת במיוחד הפעלנו את כל הבקרות, והנעילות ההכרחיות כדי לראות שהכול כאן עובד כמו בספר, ומלבד כמה תנודות קלות בתא הנוסעים, לא הורגש שום עניין של מאמץ מיותר.

כבר מנגיעה ראשונה ברור לנהג כי יכולות הרכב הזה גדולות מאומץ הלב של מרבית הנהגים.

אנחנו מקנחים את הכיופים שלנו בניגוב חומוס סביר ביותר אצל סובחי  (מפגש השלום) בלוד, ואני חוזר הביתה לארגן את הרכב לקראת היום הגדול, מחר.

 

עודי, חברי לשירות הצבאי, מתייצב כפי שהבטיח מוקדם בבוקר. נרגש ככלה ביום חופתה, וזורח כמי שזכה בפרס הראשון בלוטו.

הוא הראשון (מבין רבים בהמשך היום) שיצא לו "וואוו" עמוק למראה הגלדיאטור הזה, ששונה כל כך ממרבית כלי הרכב שנעים בכבישי ישראל.

יש כזה גם בצבעים אחרים

הוא מטפס אל מושב הנוסע, זורק לספסל האחורי את הציוד שהביא, ושואל, נו, מה?

על הכביש המהיר אני מקבע את בקרת השיוט לזו החוקית, וניצל עקב כך, משתי מלכודות משטרתיות (לפחות) שצדו נהגים פוחזים על הכביש הריק.

כאשר יוצאים מוקדם, הכבישים העמוסים בדרך כלל, ריקים מתנועה, קל ומהר להגיע.

על מנת להימנע מתקלות פעוטות אנחנו נכנסים לתדלוק לפני ירידה לשטח, שכן צמא הגמל הגדול הזה.

כמה צמא? במהלך סוף השבוע נכנסתי 3 פעמים לתחנת דלק כדי למלא 79 ליטרים של נוזל מאובנים מדברי, מה שאומר שרוכש הגלדיאטור, זה שלא התרגש מעלות הרכישה מן הסתם גם לא ימצמץ לעלויות השעשועים שלו.

סמוך לתחנת הדלק ניצב לו בצד הדרך טוטם אבן גדול ובולט. כבר הצבתי בסביבתו רכבים מוגבהים שונים, אף אחד מהם לא הגיע אל הגבעה הזאת בכזה נון שאלנט.

אז קצת אבנים, מה כבר הדרמה?

 

סמוך לצומת טללים על גבעה בולטת ניצב פסל סביבתי גדול של רוכב אופניים.

לא יודע מי האמן האחראי, אבל כבר מזמן זממתי לעלות לגבעה הזאת.

גם כאן מטפס הג'יפ בקלילות רבה, ולמראה הפליאה בתמונות שצילמתי הפסל הגדול מקטין את הגלדיאטור כאילו היה פיקנטו זעירה. עניין של פרופורציות.

מי שהציב כאן את הפסל ידע מדוע. זו גבעה בולטת מכל השטח ויש ממנה תצפית למרחקים.

כמובן שאי אפשר להתעלם כאן ממגדל המים של שדה המראות אשלים, שזוהר למרחקים עצומים, ואת עודי, שלא מכיר את הסביבה, אני לוקח בהפתעה אל מצפור אשלים הסמוך,המשקיף אל כל שדות המראות שיש כאן.

כבר כתבתי לא פעם על האפקט של המראה העוצמתי, ועל האתר הזה שמשאיר כל תייר פעור פה, ועם שאלה שמצטרפת מייד, למה אין פה עוד הרבה כאלה.

"... תחנות הכוח באשלים הן מתחם של ארבע תחנות כוח שנבנה בסמוך ליישוב אשלים בנגב. על פי התוכנית, 3 תחנות כוח שבמכרז הראשון יהיו בהספק כולל של כ-250 מגה-ואט, שהם כ 1.6% מההספק המותקן של כלל תחנות הכוח במשק החשמל בישראל (נכון ליולי 2015) התחנות משלבות שלושה סוגי תהליכי הפקת חשמל: תחנת כוח תרמו-סולארית, תחנת כוח פוטו-וולטאית והפקת חשמל באמצעות שריפת גז..."

תחנות כוח אשלים-ויקיפדיה

 

כך גיליתי את האור. צילום:עודי הגואל

לקראת הטיול אמרתי לעודי שיביא בגד ים ומגבת, היות ואם כבר חם כל כך היום (כ-35 מעלות), ראוי לנו שנמצא איזה מקום קריר להצטנן קמעה.

מאז ביקורנו המשותף לפני כחודש בעין מוקש ברמת הגולן (https://dvashlife.blogspot.com/2021/04/blog-post_26.html ), יש בי חשש מה ממעיינות בטבע. הגוף שלי עוד לא חזר לתחושות שקפאו עם המגע הראשון שם.

בירידה לעין עבדת, אני מתייעץ עם הנציגה של רשות הטבע והגנים, שגם מתדרכת לגבי המשך היום, וגם מספקת טיפים חיוניים. כאשר היא אומרת שיש קצת בעיות עבירות בדרך, אני מבין שהיא לא שמה לב עם מי היא מדברת. (כנראה) או שאינה מודעת לעוצמה הנצבת בפניה.

לאחר עיקולי הירידה אל נחל צין במקום לפנות ימינה אל עין עבדת, אני פונה עם דרך העפר שמאלה, לכיוון עין עקב.

חבר, איש שטח ומדריך טיולים אמר לי מראש כי זו דרך לסובארו, וכוונתו, שכל רכב מוגבה עם הנעה כפולה יכול להיכנס אל השביל הזה ולהגיע עד היעד, אבל הגלדיאטור זה לא סובארו (עם כל הכבוד), וכל החריצים, הבורות והתלמים מבחינתו זה כמו כביש אספלט.

הוא מגהץ את פני השטח, כך שגם שותפים לדרך עם בעיות גב, לא נמצאים כלל במקום בו הם יכולים להתלונן.

קצת טלטולים ונדנודים שמקסימום ידמו את הנסיעה להפלגה בים רגוע, שום דבר מעבר לזה.

במקומות בהם אנשים מן השורה שמרחמים על הרכב שלהם ומחליטים להשאיר אותו בפתח נחל עקב ולהמשיך ברגל, אנחנו נהנים מקרירות המזגן, והגלדיאטור שמטפס בקלילות ובזחיחות בכל זווית מביא אותנו הכי קרוב שאפשר.

כאן יש חניון גדול מלא בכלי שטח שהקדימו אותנו. הכלים כאן מגוונים מכל מיני מותגים אבל גלדיאטור יש רק אחד והוא מושך המון המון תשומת לב והתעניינות, וגם (כמובן) כמה משפטי קנאה.

"... עין עקב נקרא בערבית עין אום כַּ‏‏עַ‏בּ - מעיין האבן, על שם אבן הצור השחורה שנמצאת בעין עקב עליון, והיא שונה מאוד מסביבתה הלבנה.

עין עקב תחתון הוא מעיין שכבה. המים נובעים בראש המפל וצונחים לבריכה עגולה, שעומקה כשבעה מטרים. הבריכה מלאה מים כל השנה, ומימיה משקים את הצמחייה הטבעית הצפופה ואת היעלים ושאר בעלי החיים באזור. עין עקב הוא אחד מסדרת מעינות שכבה, הנובעים לאורך גבולה הצפוני של רמת עבדת. מעינות אלו נובעים מתוך סלעי גיר וקירטון מגיל אאוקן, הבונים את רמת עבדת. שכבות הגיר האופקיות מונחות על גבי שכבות חוואר נטויות. מי הגשמים מחלחלים בסלעי הגיר ונעצרים בשכבת החוואר האטומות לחלחול המים.המים זורמים בתוך האדמה על גבי שכבות החוואר ופורצים החוצה במעיין שבקצה המצוק..."

עין עקב-טיולי

המים כאן צוננים ברמת הסביר, ונעימים מאד אחרי שכבר נרטבים, צריך להיזהר בכניסה וביציאה מהבריכה, שכן הסלע חלקלק ואין ידיות או מעקה בנוי להיאחז בהם.

אנחנו חוזרים אל הענק שהמתין בסבלנות, כדי לחזור על עקבותינו, באותו מסלול ממש.

בדרך חזרה המוכרת אפשר אפילו להגביר את קצב ההתקדמות, ולנסוע יותר מהר. לגלדיאטור זה בכלל לא משנה, כאמור.

חזרנו אל כביש 40 לכיוון דרום, ולאחר מספר דקות נסיעה אני פונה שמאלה אל מצפור עין עבדת.

כאן בעבר הייתה אפשרות להחנות את הרכבים ולרדת ברגל את המצוק לעין עבדת, ולא פעם המטיילים היו מגלים בחזרה כי רכבם נפרץ במקרה הפחות גרוע, או נגנב משם במקרה היותר חמור, ולא עוד.

מעכשיו גם מקום זה הינו תחת פיקוח של רשות הטבע והגנים, והכניסה כרוכה בתשלום.(עוד סיבה מצוינת להמליץ על מנוי מטמון, אגב).

באתר נעשו עבודות פיתוח והנגשה למצפור אל קניון עין עבדת.

זהו נוף קדומים מרנין וממלא, ואפילו יעל צעירה בעלת קרניים באה לבקר במפתיע בדילוגים קלילים על פי התהום.

המשכנו בדרכנו על כביש 40 אל כלא נפחא. סמוך אליו ישנה ירידה שמאלה אל כביש אספלט ישן זרוע בורות ושברים, ממנו משתלבת דרך עפר מסומנת בסימון שבילים שחור האמור לקחת אותנו אל מאגורות נחש צמא (ע"ע).

כלל ברזל אומר כי אין להיכנס לשטח ככלי בודד אלא רק יחד עם עוד אחד לפחות (למקרה ש...) ובטח ובטח לא בשעה מאוחרת מידי , אולם רוח ההרפתקה גררה אותי להעמיק אל לב השטח בעקבות הסימון, אולם כאשר מתעורר הספק, יש ללמוד ממנו, ולקבל החלטה מושכלת של ניהול סיכונים, ולא להיגרר אחרי ההרפתקנות והשטות.

יותר קל לוותר, ולהגיע בהזדמנות טובה יותר, מאשר לקלל את עצמך, ולשאול למה הייתי צריך את זה?

משעות הבוקר אני מטפטף לעודי כי הכנתי לו הפתעה בדרך. מתי והיכן לא החלטתי אולם כאן בנקודה הזאת הודעתי כי זמן ההפתעה קרוב וכי היא הוכפלה ברגע זה.

יצאו מהשטח ופנינו שוב שמאלה על כביש 40 אל מצפה רמון הקרובה.

כיוונתי את הרכב אל הר הגמל.

בכל פעם שאני מגיע לכאן עם מישהו שלא היה כאן קודם, אני מבקש להוריד את הראש, ולהביט כל זמן הטיפוס רק על הקרקע ולא לצדדים.

הר הגמל שנמצא במצפה רמון, על קצה המצוק, הינו מרפסת תצפית על עליה תלולה אך קצרה, המשאירה את המגיע בהתנשפות, אך ברגע בו מרימים את הראש למעלה ונחשפים אל נופו המהפנט של מכתש רמון, כל הקושי נשכח באחת.

כאן גם שלפתי שני בקבוקים קרים במיוחד של בירה צוננת, והוואוו שנשלף ממעמקי הגרון אישר לי חגיגית כי זו אכן הפתעה כפולה וענקית.

וכבר כתב מאיר אריאל כך:
וכל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר

אפשר לעמוד כאן זמן רב בכל שעה ולראות איך הצבעים של ההרים משתנים בכל דקה, הרוח הקלה והמרפסת המוגבהת נותנת תחושה של מעוף ציפור.

מקום מדהים.

בדרכנו החוצה אנחנו חולפים על פני דרך הפסלים, שהוצבא ביציאה הצפונית של מצפה רמון.

כשעברתי כאן בעבר, גם עם רכבי מנהלים יוקרתיים הרכב הזדעזע מכל אבן.

הגלדיאטור שאיתי ריחף על פני הדרך בקלילות. הצמיגים העבים והמתלים  המשוכללים בולעים כל מהמורה בדרכה אל הנוסעים.

 

לגלדיאטור החייתי הזה יש ליגה משלו, לא סתם ג'יפ זה מותג אייקוני, ושם כולל לכל מי שיכול לגרד אבנים בשטח.

מבחינתי זה אפילו פונה יותר להגדרה של נגמ"ש אזרחי.

אתה רואה את הזה שם ? סע אליו, ולא ממש משנה מה עומד בדרך. והוא, מ'כפת לו ? נוסע.

היתרון הגדול של גלדיאטור הוא לא עצם העבירות שלו אלא תחושת הביטחון המוחלט שהוא מעביר לנהג - הוא עביר לכל מכשול חסון ועמיד , צמיגיו קשיחים, ואין בו פלסטיקים מיותרים.

 

אני נהג רגוע, וגם לא משתולל יותר מידי, וכך עם כל הנסיעות המנהלתיות ואלו בשטחים (כ-620 ק"מ)  הגעתי לצריכת דלק ממוצעת לליטר בנזין לכל שמונה קילומטרים. זה נתון מכובד מאד בתנאים האלה. אחרים שילכו על הקצה יורידו את הנתון הזה בעשרות אחוזים.

 

בערב בכניסה לחניון שלי, השיר האחרון שמתנגן לנו ברדיו הוא אימג'ן של גון לנון.

אתה רואה כמה שזה מיסטי, אני אומר לעודי , רק דמיין את זה שרוכש את הג'יפ הזה, וכל יום שלו הוא כזה.

לונה פארק על גלגלים.

 

ירון הולנדר (גל ועודי)

מאי 2021

ג'יפ רוביקון גלדיאטור רמת גימור S-Safety

 

מנוע 3.6 ליטר .

6 בוכנות .

הספק  285 כ"ס .

מומנט 35.3 קג"מ.

משקל עצמי (ק"ג): 2,282.

מחיר: 468,719 שקלים. (תוספת צבע 10,413 ₪)

 

יער בן שמן.

חומוס סובחי, לוד.

 

טוטם.

אופניים.

מצפור אשלים.

עין עקב.

מצפור עין עבדת.

שביל שחור אל מאגורות נחש צמא.

הר הגמל.

דרך הפסלים, מצפה רמון.