לאושר אין גבולות.

 

 

נדירות הפעמים בהן יש לי המון מה לומר, ואני בכלל לא יודע מנין להתחיל, אבל על מנת שתהיה לי נקודת התחלה כלשהי אני הולך טיפה אחורה בזמן.

בדיוק לפני חודש בחנתי את קופרה פרומנטור (מבחן דרכים קופרה פרומנטור)היה כיף ונחמד, אבל אפשר לומר במלוא הכנות כי התבאסתי קלות מהדגם "החלש" שנמסר לי. עם כל הכבוד, המותג קופרה זכה לתהילתו בהצבת סטנדרטים ספורטיביים למכוניות הנושאות את שמו, והפרומנטור הלבן בעל מנוע הליטר וחצי נותן את השואו, אבל במדד ההנאה הספורטיבית, כזה שיוציא מגרונך יללות עונג מסוימות, היה לו הרבה יותר קשה.

מאידך, בפינת אולם התצוגה היפהפה של קופרה במגדלי צ'מפיון, ניצבת לאון, אחותה (למראה חיצוני בלבד) של הסיאט לאון החביבה (שגם אותה בחנתי מבחן דרכים סיאט לאון  לא מזמן). אבל בעוד הלאון נותנת בלי להתבייש את מה שהיא מבטיחה, הקופרה לאון, המתהדרת בצבע מהמם, (תוספת משמעותית של 14,000 ₪), לא משאירה את המבקר באדישות.

היא משדרת סקסיות אגרסיבית כבר בנקודת העמידה שלה, עוד בטרם לחצת על כפתור ההתנעה, רוחך כבר מדמיינת אותך שועט בכבישים המהירים אל עבר השקיעה.

השילוב של צבע המט המיוחד, הצמיגים הגדולים והרחבים בעלי החתך הנמוך, מושבי העור האיכותיים בתצורת באקט (יעני סל, למי שלא בקיא), והתחושה שכל מה שאתה צריך כרגע, ושיתהפך העולם, למרות ועל אף המחיר, זה להתניע ולעוף, גם אם זה אומר (באופן מטאפורי כמובן) לפרוץ את החלונות, ולרדת הישר ממרומי הקומה השישית אל שביל הבריחה.

לא כל מכונית עושה את זה, אבל הקופרה לאון, מראש, מכניסה אותך למצב רוח שובבי על גבול הפלילי.

כל מה שכתבתי בשתי הכתבות ההן על חומרי הבניה האיכותיים, ועל המערכות השונות, תקף גם כאן.

רואים ומזהים מיד מי האחראי לכל הטוב הזה,

ההבדל העיקרי הוא מה שמתחבא בתא המנוע. זה שאחראי לעשיית הפלאים שעוד נכונו לי.

מנוע 2 ליטרים המפיק 300 כוחות סוס, ומומנט בשרני במיוחד של 40.8 קג"מ, מה שמבטיח המון המון הנאות מתפרצות שמחכות מעבר לפינה.

כפתור ההתנעה עדין, ולחיצה עליו מעלה מן השאול את לוציפר ששואג "קראת לי?".

פררררררררררר פררררררר  גרוני עמוק. זה סאונד שלקוח מעולם אחר. מעטות הן המכוניות הנוסעות כיום בכבישים שיש להן קול כזה ברגע שהן רק מתעוררות.

(ואני אעצור כאן את עולם הדימויים שזה מושך אותי...)

הקול הזה, כאשר עדיין עומדים בחניה, מכניס לנהג בוסט של ציפייה דרוכה.

על מסך המולטימדיה המפורט והרגיש לכל מגע, יש הרבה תפריטי משנה לכל פעולה, אפשרות וניראות כללית.

כך למשל תפעול המוזיקה, ואורות האווירה. תפעול המיזוג ומידע כללי, וכמובן גולת הכותרת בחירת אופי הנהיגה, בין שלוש אפשרויות. קומפורט, ספורט וקופרה.

כל מצב מכייל אחרת את סאונד המנוע והתנהגות הרכב מבחינת היגוי בלמים ומתלים. אני לא ממש יודע ולא בטוח כלל אם הסאונד הוא אמיתי או רק אפקט, אבל כאשר בוחרים בזה של הקופרה, הגרגור יותר עמוק, וקולות נפץ נשמעים לעיתים ברגע שמורידים את הרגל מהגז (לא ברור למה בכלל צריך להוריד את הרגל...), וכאשר מאיטים המנוע יוצר אפקט הורדת הילוכים המוכר לכל רוכב אופנוע, וחייבים לשמוע על מנת להבין.

בכל מקרה, מצב קופרה הוא המצב המועדף, גם אם זה אומר שמוזיקה קשה לשמוע, ושיחה בין הנוסעים היא כזו שרק אם ממש חייבים.

אנשים שמזדמנים באקראי אל הלאון הזאת, עשויים למצוא את עצמם מתענגים על הקונצרט המכני הזה.

העברת המתג (אין ידית הילוכים יותר, ודווקא זה לדעתי חסר) למצב נסיעה קדימה משחרר עוצמה חבויה שרק רוצה להתפרץ.

בדקות הראשונות עם הלאון ימצא הנהג את עצמו יותר עומד עם הרגליים על דוושת הבלם שעוצרת את הלאון, מאשר על דוושת הגז.

מכונית כזאת לומדים בעדינות, כל נגיעה יכולה להשפיע במהירות הבזק, ולכן צריך להיות עדין, ולהבין עם מה מתמודדים כאן.

הלאון הזאת מכוונת למטרה אחת. להיות מהירה. מאד מהירה, ובולטת על הכביש. רוצה לומר, זוזו, פנו לי דרך.

הביטחון שהיא מעבירה אחרי כמה דקות של הסתגלות, מאפשרת לנהג ללחוץ בפעם הראשונה כשהוא יכול, על מנת לחוש את הבעיטה הקטנה הזאת בשיפולי הגב התחתון.

אותו פרררר צרוד שהיה בחניה מעלה כמה אוקטבות ובאותה מהירות מרגישים את החיה משתחררת (וזה עוד רק בהילוך השני...), ולפתע כל מה שמסביב לרכב הופך לכתמים מטושטשים שחולפים במהירות סביבך.

 

רכב כזה צריך, ומחייב, איתך אנשים שלא ישביתו לך את השמחה. אנשים ששמחים להרגיש חיים עם הזרקות אדרנלין פתאומיות, כי לנסוע  רק מנקודה לנקודה, אפשר כאמור גם עם כאלו שעולות פחות ומרגשות הרבה פחות.

הרמתי טלפון ספונטני אל חבריי הגמלאים המאושרים אבי ומושיק והצעתי להם הרפתקה. אחרי ניסיונם  איתי עם המרצדס הפתוחה לא מזמן, הם כבר לא שואלים שאלות ורק אומרים YES.I DO..

כדי לבנות ציפיות מראש הודעתי להם במה הם יסעו וכנוסעים ממושמעים עשו שיעורי בית והגיעו מוכנים עם ציפיות בהתאם.

אירועי השבועות האחרונים פוסלים מראש מספר מקומות שיחכו עד שיירגעו הרוחות, והשגרה תחזור, ומאידך גרם לי לחפש מסלול שייתן ללאון את הכבוד הראוי לה, ולנו את הדלק הזה שהופך חיי שגרה לכאלו מלאים יותר.

 

היות ואנחנו נמצאים בתקופה חמה מבחינת מזג האוויר אני תמיד ממליץ למי שמתלווה אלי להביא מגבת ובגד ים, ואכן במרבית המקרים הכוונה מראש מובילה אל מקומות צוננים שכאלה.

מפי השמועה למדתי כי ישנו מקום בשם עין ג'ונס שנמצא סמוך לחמת גדר.

"... עין ג'ונס הוא בריכת בטון בגודל של כ-32 מ"ר, שלתוכה נובעים מים חמים וצלולים המועשרים במינרלים שונים כמו גופרית, מגנזיום ואפילו סידן. הבריכה ממוקמת מבחינה גיאוגרפית בעמק הירמוך הנמוך, תוצאה של השבר הסורי אפריקאי.

 

הנביעה החמה בעין ג’ונס היא חלק ממערכת נביעות תרמו-מינראליות, שהגדולות שבהן נשאבות אל אתר חמת גדר הסמוך. המעיין החם  היה בעבר בניין שלם ומתוחזק במתחם של חמאם טורקי, אשר שימש בין היתר קצינים סורים לאורך השנים..."

הדרך אל עין ג'ונס מתחילה בירידה אל אתר חמת גדר, אבל ממש לפני הכניסה לאתר יש פניה שמאלה אל שער צהוב המוביל לכביש אספלט צמוד לגדר המערכת עם גבול ירדן. ממש מרחק נגיעה. הכביש הצר מתפתל בין גדר בצד אחד וצמחייה עבותה בצד השני, ואפשר לסמוך על הצוענייה של הווייז שתביא אותך הישר לנקודה.

מקבץ בניינים נטושים במצב הרס כזה או אחר שיש עליהם קשקושי גרפיטי מקבלים את פני המגיעים.

ריח גופרית חזק נישא באוויר, ושמו המקורי של המקום הוא בכלל עין א-ריח. וברור מדוע.

שיטוט בין המבנים מביא אותנו בראשונה אל בריכה קטנה מטונפת ומלוכלכת, ובין שרידי משאבות וצינורות אפשר להיכנס אל המים הצלולים.

עשינו סיבוב בין המבנים וגילינו בריכה נוספת, מסודרת הרבה יותר, אומנם על הקירות יש גם כאן הרבה יותר קשקושי צבע, אבל אנשים אכפתיים ניקו את הלכלוך והוסיפו גליל שקיות לאלו שיבואו כדי שישמרו על המקום, גם כאן המים צלולים להדהים , אבל היות ובחוץ הטמפרטורה בסביבות 35 מעלות, ואלו של המים בסביבות ה-40 זה לא אמור להיות כיף גדול במיוחד. 

כל המקום ששימש כאמור את הקצינים הסורים בשנות השישים, החל למעשה עוד אצל הרומיים שגילו את המעיינות ובנו סביבם מבנים שאת שרידיהם עוד אפשר לראות בסביבה. זהו אתר ששווה ביקור עם טבילה או בלעדיה, ויתכן כי יש עוד מה למצוא בביקור הבא.

אני מקווה שיבוא היזם שיראה את הפוטנציאל העצום שיש כאן ויעשה משהו חיובי עם כל המבנים המיוחדים האלה.

אל התחנה הבאה מגיעים עם ה-כביש למענו הגענו על הלום.

כביש 98 שמטפס אל רמת הגולן מדרום הינו כביש עקלתוני, מפותל כנחש ומטפס מעלה בזוויות שנהוג לנסוע בהן במתינות ובעדינות.

בכל רכב אחר.

הלאון קופר נולדה לכביש הזה, וכדאי מאוד שאף אחד לא ייסע שם לפניך.

זה לא חייב להיות מהר וחסר אחריות, אלא פשוט ללחוץ בזמן ובמקום הנכון.

דווקא שם הרגשתי כי מצב הנהיגה הנכון יותר הוא "ספורט", שמרגיש הרבה יותר גמיש, ומי שממש חייב יכול להשתמש במנופים שמתחת להגה, לנהיגה ידנית.

הכביש הזה עם המכונית הזאת שנצמדת לאספלט כיחידה אחת, גרמה לחברים שאיתי להחסיר יותר מפעימה ולצבע עורם להלבין במקצת.

אם אתם פוחדים אמרתי להם, תעשו כמוני, ותעצמו עיניים.

בישורת העליונה, במרומי העלייה מרגישים איך הגוף משתחרר ותחושת נועם פושטת בכל הגוף.

אנשים שרוטים במיוחד בטח מסובבים את ההגה ועושים את כל הדרך בחזרה, רק בשביל להזריק לעצמם עוד קצת מן הטוב הזה.

אין הרבה כבישים כאלה בארץ, ואין הרבה מכוניות שיתנו את הפייט הזה שמשלב אתגר ויכולות.

 

אותן שמועות על אתרים נבחרים שולחת אותנו אל עין שוקו.

"... עין שוקו - עין שוקו הוא אחד מאותם מעיינות, שכאשר מגיעים אליהם, עומדים ומשתאים מיופיו של המקום וטיפוחו. מול הנוף הנפלא של הכנרת והרי הגליל, נבנתה בריכה עגולה יפהפייה, ולצדה הותקנו ספסלים ושולחנות עץ, הפזורים בין העצים. תענוג לגלוש אל המים הקרים, בהם שוחים דגי זהב גדולים, ולהשקיף על הנוף, בייחוד בשעות בין הערביים. המעיין וסביבתו שופצו לזכרו של סמ"ר מתן גדרי, לוחם פלס"ר נח"ל ובן מושב מולדת, שכונה 'שוקו' על ידי חבריו. מתן נהרג במרדף אחר מחבלים בקסבה של חברון בחודש יוני 2003. המעיין נבנה לזכרו של מתן גדרי ז"ל, שנפל בתאריך ה-8.6.2003 במרדף אחר מחבלים בקסבה של חברון..."

צילום ללא קרדיט (לא ידוע מי צילם)

עין שוקו, אתר מסלולים

על מנת להגיע אל המעיין יש להיכנס בשביל המוליך אל בית העלמין של מבוא חמא, ומשם ללכת בשביל חשוף וללא צל במורד ההר במשך כ-20 דקות, ולזכור כי מה שיורדים אחר כך עולים.

המעיין אכן נמצא בחורש קטן ומטופח, ומי שכבר התאמץ והגיע עד לשם לא משאיר אחריו לכלוך, אך אנחנו מצאנו כי זו בריכה קטנטנה עם דגי זהב ענקיים, ולא מפתה להיכנס אליה כשאר המעיינות ברמת הגולן. הנוף אגב, מהמם.

 

אי אפשר לנסוע לרמת הגולן במכונית כל כך מיוחדת ללא עצירה במקום מיוחד, שיתאים לרוח ההרפתקה והסטייל, שהרי מי שיכול להרשות לעצמו להשקיע 287 אלפי שקלים בקופרה לאון הזאת הוא מראש טיפוס הרפתקן שיש לו טעם טוב ומבין דבר או שניים בהלכות העולם הגדול.

אי לכך (ולא שממש ידעתי מראש עד כמה) תיאמתי לנו מראש ביקור ביקב דומיין סרור שנמצא במושב הנאה אבני אית"ן.

 

מי שעוקב אחר הכתבות שלי בוודאי שם לב למקום המכובד שאני נותן בכתבות שלי ליקבים קטנים (ולא רק), ובשיחות שלי עם בעלי יקבים, למדתי כי על מנת להרים יקב מאפס צריך להיות בעל שריטה מיוחדת ועמוקה, (חיובית כמובן), כי בלי התשוקה המיוחדת הזאת זה לא יצליח, ואם במקרה השם שלך מצליח, אז מן הסתם אתה כבר מגיע עם תנאי מקדים, שכל מה שתעשה, יצליח.

ובלי האמונה, כידוע, אפילו צאסק"א לא עמדה.

יובל, איש הענבים

 

את פנינו מקבל יובל מצליח. בעל היקב, עם סיפור חיים מרתק, עם אמונה בעצמו ובבורא עולם, מתוך השקפה פילוסופית והלכתית עם זיקה (חשובה לא פחות) למנעמי החיים, כולם.

באנו לחצי שעה, ונשארנו בחברתו המענגת 3 שעות.

שתינו יין מצוין, טעמנו גבינות משובחות (חלקן מעשה ידיו של הקוסם בעל הרבה כישורים וכישרונות), ודיברנו על החיים.

יובל שהגיע לרמת הגולן לאחר שפונה מגוש קטיף, החליט להשקיע את מרצו בהקמת כרם זיתים להפקת שמן זית איכותי. מפגש אקראי עם יזם צרפתי בן משפחה יצר מפנה ממנו התפתח יקב, שתנובתו יינות בסגנון צרפתי.

מרכז מבקרים שראשיתו במכולה מגוש קטיף

כרמי רמת הגולן ידועים באיכות הענבים, וכמות היקבים בחבל הארץ הזה ההולכת ומתרבה, מאשרת את נכונות הדבר. יינות יקב דומיין סרור זוכים להכרה עולמית ולפרסים רבים בתחרויות בינלאומיות, וכיקב משפחתי קטן הפך היקב לכזה שמייצר כבר 50,000 בקבוקים בשנה, וכמחצית מהכמות מופנית ליצוא מכובד, ובנתונים שכאלו כבר אי אפשר לזלזל. היינות של יקב סרור מעולים וטעימים מאד, ביקור ביקב של יובל (ועם אפשרות לשהות בצימרים היפים מעשה ידיו שצמודים ליקב)  הוא חוויה מומלצת בכל פה. (כל הפרטים למטה, בסוף)

יקב דומיין סרור

מבושמים קמעה ובמצב רוח מרומם מהחוויה המעשירה והנעימה, והחבר החדש שרכשנו, נכנסנו אל הקופרה שהמתינה בשקט, ומתוך ידיעה שעכשיו צריך לנהוג קצת יותר מתון המשכנו בדרכנו חזרה. מכביש 98 שממשיך ועולה פנינו שמאלה אל כביש 808 עד צומת דליות לכביש 869 שיורד בחזרה אל כיוון הכנרת.

בדרכנו עצרנו בצד שמאל של הכביש במצפה בית ציידא, שמשקיף מכאן אל כל האגן הצפוני  המרהיב של הכנרת.

"... מצפור בית ציידא נמצא בתוך שמורת הטבע "הבטיחה" שבצפון הכנרת, לא רחוק ממושב מעלה גמלא. שמורת הטבע "הבטיחה" מהווה אזור המפגש של נחלי הגולן: דליות, יהודיה ומשושים. שלושת הנחלים הללו זורמים לאורך כל ימות השנה עם מים מתוקים. המצפור המקסים הזה צופה אל הכנרת מגובה של 110 מטרים מעל פני הים והוא חושף את הכנרת שמשתרעת במלוא הדרה למולנו. בנוסף מן המצפור נפרס הנוף היפהפה של בקעת בית ציידא וניתן להבחין בנחלים שזורמים אל הכנרת. מדובר במקום יפהפה שמאוד כדאי להכיר ולבקר בו..."

מצפה בית ציידא

לקינוח היום המיוחד הזה עצרנו בגן לאומי כורסי .

בגן הלאומי כורסי, נמצא המנזר הביזנטי הגדול ביותר, ששרידיו נתגלו בישראל. עוד ישנם בגן, שרידי כפר דייגים יהודי המתוארך לתקופת המשנה והתלמוד. המקום מוזכר גם בברית החדשה, כאן, על-פי המסופר, התרחש "נס החזירים" של ישו. המקום התגלה תוך כדי הכנות לסלילת כביש עוקף כנרת.

 

אז  לסיכום מה היה לנו?

מעיינות חמים, מעיינות שחם להגיע אליהם, יקב מדהים עם יחס חם, מסלול לוהט ומכונית יורקת להבות של אש.

בעיקר אם זה אומר מאפס למאה בפחות מ-6 שניות.

ההחלטה לרכוש את הקופרה לאון תופסת אותך הרבה יותר מהר מזה.

בהבזק אחד.

מה שנשאר זה להשיג את ההון הנדרש. וזה כבר דורש יותר זמן..

 

 ירון הולנדר (אבי ומושיק)

מאי 2021

 

קופרה לאון.

מנוע 1,984 סמ"ק

הספק 300 כ"ס.

מומנט 40.8 קג"מ

צריכת דלק (משולבת) 1:11.5 ק"מ\ליטר

מחיר: 287,955 ש"ח

 

 

 

עין ג'ונס

כביש 98

עין שוקו

יקב דומיין סרור

מצפה בית ציידא

גן לאומי כורסי